קניין רוחני
זכויות יוצרים
סימני מסחר
תקשורת ומדיה
דיני אינטרנט
חדשות
מאמרים
פסקי דין
ארכיון

מלאו את הטופס המופיע מטה
ונחזור אליכם בהקדם

ניתן גם להתקשר ל- 03-6093565

נסה תווים שונים הקלד את התווים המופיעים למטה.
אני מעוניין בקבלת ניוזלטר חינם ועדכונים על דיני קניין רוחני, זכויות יוצרים, סימני מסחר, דיני מדיה ותקשורת ודיני אינטרנט לכתובת הדואר האלקטרוני.
Twitter Facebook LinkedIn

 

מילון מונחים

מילון מונחים בדיני קניין רוחני, זכויות יוצרים, סימני מסחר, דיני מדיה ותקשורת ודיני אינטרנט בעריכת עורך דין טוני גרינמן והצוות המקצועי של טוני גרינמן משרד עורכי דין.

 
להלן פירושים למספר מונחים חשובים בתחומי הקניין הרוחני, זכויות יוצרים, סימני מסחר, דיני תקשורת ומדיה ודיני אינטרנט. המונחים מגדרים בתמציתיות ובצורה שתקל על ההבנה, ולאו דווקא בדיוק משפטי מרבי. מובן שלכל הגדרה קיימים סייגים וחריגים שלא ניתנים למיצוי במילון מסוג זה. המילון הינו "יצירה דינאמית" מבחינה זו שאנו מוסיפים לו מונחים חדשים מעת לעת. כמו, כל תכני האתר, אנו מבקשים לא להעתיק את המילון, אולם ניתן לצטט ממנו באופן הוגן ותוך מתן קרדיט הולם ל"אתר זכויות יוצרים ושות' בעריכת עו"ד טוני גרינמן". כמו כן, ניתן ליצור למילון קישור, באופן ששומר על הכותרת והודעה זו ועל ייחוסו לאתרנו. נשמח להערות, הצעות תיקונים ובקשות להשלמות והוספות.
 

אמנת ברן:

אמנת ברן ליצירות ספרותיות ואמנותיות שנערכה בברן שבשוויץ ב- 1886 ותוקנה מספר פעמים מאז. אמנת ברן היא האמנה הבינלאומית הוותיקה והחשובה בנושא זכויות יוצרים. האמנה מציבה דרישות מינימאליות להגנת זכות יוצרים בכל המדינות החברות בה, הן מבחינת סוגי היצירות שיש להגן עליהן, הן בכל הנוגע לזכויות המינימאלית שיש להעניק לבעל זכות יוצרים והן לעניין תקופת ההגנה המינימאלית להגנת יצירות, שהיא לרוב חיי היוצר ועוד 50 שנה לאחר מכן. האמנה גם מסדירה את ההגנה ההדדית על יצירות של אזרחים ותושבים של המדינות החברות בה ועל יצירות שפורסמו לראשונה בהן. במסגרת זו יצרה את מושג "הטיפול הלאומי" שמשמעו כי יש להתייחס ליצירות ממדינות חברות באותו אופן שבו מתייחסים ליצירות של אזרחי ותושבי המדינה. כיום חברות באמנה 164 מדינות, וביניהן ישראל.
 

אמנת בייג'ינג:

אמנה בינלאומית מ- 2012 העוסקת בזכויות של מבצעים אורקוליים. האמנה טרם נכנסה לתוקף.

 

אמנת רומא:

אמנה בינלאומית מ- 1961 שעוסקת בזכויות נלוות. ראו "זכויות נלוות".
 

אמנת

WIPO

:

אמנת זכויות היוצרים של ארגון הקניין הרוחני העולמי שנחתמה בג'נבה ב- 1996, המכונה לעתים WCT. האמנה נועדה להשלים את אמנת ברן ולהתאים את הוראותיה לעידן הדיגיטלי. לשם כך, היא יצרה את זכות ההעמדה לרשות הציבור, כחלק מזכות הקומוניקציה לציבור. זכות זו מעניקה לבעל זכות יוצרים את הזכות הבלעדית להעמיד את יצירתו לרשות הציבור באמצעות רשת תקשורת דיגיטלית או אלקטרונית. בנוסף, האמנה יצרה את ההגנה על אמצעיים טכנולוגיים שמשמשים להגנה על יצירות בסביבה הדיגיטלית. הגנה זו, המכונה לעתים DRM, שנויה במחלוקת. ישראל טרם הצטרפה לאמנה, אולם היא התאימה את חוק זכות יוצרים לחלק מהוראותיה.
 

ביצוע פומבי:

מונח שמקורו בדיני זכויות יוצרים, שמתייחס לביצוע של יצירה בדרך שאיננה פרטית. החוק מעניק לבעל זכות היוצרים את הזכות הבלעדית לבצע את היצירה בפומבי, או להרשות את ביצועה בפומבי. פומביות הביצוע נקבעת לאור מספר גורמים, וביניהם אופי הקהל, פתיחות הביצוע בפני הקהל והאופי המסחרי של הביצוע. החוק גם קובע כי מי שאינו בעל זכות היוצרים מפר את זכויות היוצרים,אם הוא מאפשר, למטרות רווח, לאחר לעשות שימוש במקום בידור ציבורי לשם ביצוע פומבי של יצירה בו.
 

גניבה ספרותית:

ראו "פלגיאט".
 

גניבת עין:

עוולה שעניינה הטעיית צרכנים לחשוב כי מוצר או שירות של המעוול הינו מוצר או שירות של אחר, או קשור אליו. זאת, בדרך כלל על-ידי שימוש בסימנים או סממנים של המוצר או השירות של המתחרה. כדי לזכות בתביעה בגין גניבת עין יש להוכיח כי המוצר או השירות רכשו מוניטין וכי קיים חשש להטעיית צרכנים. עוולת גניבת עין יכולה לשמש להגנה על סימן מסחר בלתי רשום, אולם הוכחת המוניטין אינה פשוטה ולכן קשה יותר לזכות בתביעה בעילת גניבת עין מאשר בתביעה בגין הפרת סימן מסחר רשום.
 

דוא"ז:

דואר זבל, או בשמו המכובד יותר, דואר אלקטרוני פרסומי, ובאנגלית Spam, מילה המשמשת לתיאור בשר משומר מסוים, אך שהורכבה לצורך העניים מראשי התיבות של המונח solicitous and pornographic advertising material. בעולם נחקקו חוקים שנועדו להסדיר את הדוא"ז ולהקטין את כמויותיו. בהקשר זה קיימות שתי שיטות עיקריות: שיטת ה- opt out, (ברירת פרישה) ושיטת ה- opt in (ברירת הצטרפות). הבחירה באימוץ שיטה זו או זו תלויה במידת הדגש המושמת על חופש הביטוי מזה ועל הזכות לפרטיות מזה. שיטות משפט המציבות את חופש הביטוי בראש סולם הערכים יבחרו בשיטת  ה- opt out, ואילו שיטות הנותנות את הבכורה לזכות לפרטיות יעדיפו לאמץ שיטת in opt. תיקון מס' 40 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) אימץ את שיטח ה- opt-in והוא אוסר, בכפוף למספר סייגים חשובים, על משולח דואר פרסומי אלקטרוני ללא הסכמה מפורשת מראש מאת הנמען. האיסור חל לא רק באינטרנט, אלא גם ביחס לשליחת מסרונים (sms) ופקסימיליות פרסומיים, וגם על עשיית שימוש במערכת חיוג אוטומטי לצורך כך.
 

דיני אינטרנט:

מונח המשמש כדי להגדיר את מערך הדינים החלים על פעילות ברשת האינטרנט. לרוב, מדובר בהיבטים של דינים רגילים, כגון דיני קניין רוחני, חופש הביטוי, דיני לשון הרע, דיני הפרטיות, דיני חוזים ודיני צרכנות, משפט פלילי ועוד שבאים לידי ביטוי מיוחד ברשת. רק חלק קטן מדיני האינטרנט מוסדר בחקיקה ייעודית, כגון תיקון מס' 40 לחוק התקשרות (בזק ושידורים) שעוסק בדואר אלקטרוני פרסומי (דואר זבל) וחוק חתימה אלקטרונית. מרביתו, לרבות סוגיות חשובות, כגון אחריותם של ספקי שירות לעוולת, כגון לשון הרע והפרות של זכויות יוצרים ושל זכויות קניין רוחני אחרות, נקבע בפסיקה, שאינה תמיד אחידה. הצעת חוק מסחר אלקטרוני, שהוגשה לכנסת ב- 2008 ונועדה להוות נדבך חשוב בדיני האינטרנט נמשכה על-ידי הממשלה לאחר שנתקלה בהתנגדות בדיון בשלב הוועדות.
 

דיני מדיה:

 

הדינים שמשפיעים על העיסוק בתחומי המדיה השונים, לרבות הוצאה לאור, חדשות, קולנוע, טלוויזיה ועוד. באופן כללי, כלולים בדיני המדיה הדינים שנוגעים לחופש הביטוי וההגבלות עליו, כגון הדינים האוסרים או מגבילים פרסומים מסוימים שנוגעים לנושאי בטחון, הליכים משפטיים, קטינים וקורבנות של עבירות מסוימות, דיני לשון הרע, דיני הפרטיות וזכות לפרסום. כן, מחייב העיסוק בדיני מדיה להכיר את ההיבטים החוזיים המיוחדים הקשורים לתחום. העיסוק בהיבטים המשפטיים של המדיה מחייב הכרה טובה גם של דיני קניין רוחני, ובפרט דיני זכויות יוצרים.
 

דיני רשת:

ראו "דיני אינטרנט".
 

דיני קניין רוחני:

ראו "קניין רוחני.
 

דיני תקשורת:

דיני תקשורת כוללים את דיני המדיה ובנוסף - ההיבטים הרגולטוריים של העיסוק בתקשורת.
 

הזרמה:

באנגלית, streaming. שידור של יצירה, ברשת האינטרנט וברשתות דיגיטליות אחרות, באופן שאינו מאפשר יצירת עותקים קבועים של היצירה. היצירה מועברת בחבילות מידע שנשמרות לזמן מוגבל מאוד (שניות בודדות או פחות) בזכרון הזמני של מחשבו או מכשירו של הצופה או המאזין, באופן שמאפשר למחשב או למכשיר להציג ו/או להשמיע אותם, ונמחקות לאחר מכן. הזרמה אפשרית באופן יזום (בשיטת "הדחיפה"), כאשר מי שמבצע את הזרמה קובע את מועדה, או לפי דרישה  (בשיטת "המשיכה").
 

הורדה:

באנגלית "download": יצירת עותק של יצירה ברשת האינטרנט, או רשת תקשורת דיגיטלית אחרת ע"י העתקה של קבצים המכילים את היצירה מהשרת שבו הם מאוחסנים למחשב, או למכשיר הקצה האחר, של מבצע ההורדה. שיטת ההורדה היא שיטה נפוצה להפצת עותקים של יצירות באמצעי מדיה דיגיטליים. קיימות שיטת שונות של הורדה. אחת מהן היא שיטת "ההורדה המוגבלת", שבה הקובץ או הקבצים הנשלחים למחשב או למכשיר של מי שמוריד אותם בעלי "תפוגה", והם נמחקים לאחר זמן קבוע.
 

הלכת א.ש.י.ר:

פסק דין של בית המשפט העליון מ- 1998 בהרכב של שבעה שופטים, שבו נקבע כי אף בהעדר זכות קניין רוחני מוכרת, כגון פטנט או מדגם, ייתכן שתעמוד ל"בעל" רעיון, עיצוב או המצאה עילת תביעה כנגד מי שעושה שימוש בו, על בסיס עשיית עושר ולא במשפט. זאת, כאשר להתעשרות של הנתבע נתלווה יסוד נוסף של חוסר תום לב או הפרה של הלכות המסחר ההוגנים. הלכת א.ש.י.ר זכתה לביקורת רבה. נטען כי היא מפרה את האיזונים הפנימיים של דיני הקניין הרוחני, מצמצמת את נחלת הכלל ויוצרת חוסר וודאות משפטית. אכן בשנים האחרונות חלה מגמת צמצום של ההלכה בפסיקת בית המשפט העליון ונפסק כי ייעשה בה שימוש רק במקרים חריגים.
 

הסכם טריפס (

TRIPS

):

הסכם בינלאומי חשוב בנושא היבטי סחר של דיני הקניין הרוחני, שנכרת במסגרת ארגון הסחר העולמי (WTO). בהקשר של דיני זכויות יוצרים, מחייב ההסכם את המדינות החברות בארגון לאמץ את גרסת פריז של אמנת ברן מ- 1971 ומוסיפה הוראות נוספות, לרבות הנושא של הגנת מאגרי מידע.
 

העמדה לרשות הציבור:

מונח שמקורו באמנת WIPO מ- 1996 ואשר אומץ בחוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007, לפיו העמדה לרשות הציבור היא עשיית פעולה ביצירה כך שלאנשים מקרב הציבור תהיה גישה אליה ממקום ובמועד לפי בחירתם. הגדרה זו מתלבשת יפה על העמדתה של יצירה לרשות הציבור ברשת האינטרנט, או ברשת דיגיטלית או אלקטרונית אחרת, בין שהיצירה הועמדה לרשות הציבור לצפייה, קריאה או האזנה בלבד ובין לצורך הורדת עותקים שלה. הזכות להעמיד יצירה לרשות הציבור היא אחת הזכויות הבלעדיות שהחוק מעניק לבעל זכות יוצרים ולכן העמדה שכזו ללא הרשאה מאת בעל זכות היוצרים היא בגדר הפרת זכות יוצרים.
 

הפקה מקומית:

לעתים ידועה כ"הפקה מקורית". הפקה שהופקה בעיקרה על-ידי מפיקים, יוצרים וצוות ישראלים, בהתאם לכללים הקבועים בהתאם לחוקים המסדירים את שידורי הטלוויזיה בישראל. חוקים אלה כוללים הוראות המחייבות את גופי השידור להשקיע סכומים מינימאליים בהפקות מקומיות ולשדר מכסות מינימאליות של הפקות מקומיות. ההגנה על ההפקה המקומית נהוגה לא רק בישראל, אלא גם באירופה ובמדינות אחרות, והיא נובעת מהצורך להגן אל התרבות המקומית לאור חוסר היכולת להתחרות בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה האמריקנית.
 

התעשרות שלא כדין:

ראו "עשיית עושר ולא במשפט".
 

זכויות מבצעים:

הזכויות המוענקות למבצע של יצירה ספרותית, אמנותית, דרמטית או מוסיקלית. להבדיל מזכויות יוצרים, שהינן "חיוביות" בכך שהן עוסקות לפעולות שמותר לבעל הזכות לבצע, זכויות מבצעים הינן בעיקרן "שליליות" ועוסקות במה שאסור לאחרים לעשות בקשר לביצוע ללא הסכמתו של המבצע. הפעולות הדורשות את הסכמתו של המבצע הן: טביעת ביצועו (דהיינו הקלטת הביצוע, הסרטתו או שימורו בדרך אחרת), שעתוק של הביצוע, שידורו והפצתו. מתן הסכמה לחלק מהפעולות מקנה זכות גם לביצוע חלק אחר מהן. חוק זכויות מבצעים ומשדרים מעניק למבצע גם זכות לקבלת תמלוג ראוי בגין השמעה או הצגה של ביצועו. תקופת זכויות המבצעים קצרה מתקופת זכות יוצרים.
 

זכויות יוצרים

: ראו "זכות יוצרים".
 

זכויות מוסריות:

ראו "זכות מוסרית".
 

זכויות משדרים:

הזכויות המוענקות למשדרים בקשר לשידוריהם, אשר מעוגנות בחוק זכויות מבצעים ומשדרים. זכויות משדרים מוגבלות לעומת זכויות יוצרים, שכן המשדר אינו בהכרח בעל זכויות היוצרים בתכנים המשדרים.
 

זכויות נלוות:

מונח שמשמש לזכויות שקרובות לזכויות יוצרים. הזכויות הנלוות בישראל הן זכויות מבצעים וזכויות משדרים. בחלק מהמדינות הזרות גם הזכויות המוענקות למפיקי תקליטים נחשבות לזכויות נלוות, אולם בישראל הן נחשבות לזכויות יוצרים. בחלק מהמדינות מוענקות זכויות נלוות גם למפיקי סרטים.
 

זכות יוצרים או זכויות יוצרים:

אגד של זכויות בלעדיות לניצול יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית (לרבות יצירה קולנועית) יצירה מוסיקלית והקלטה מוסיקלית ("תקליט"). זכויות אלה קיימות לזמן מוגבל. במרבית  המקרים הם מוענקים לראשונה ליוצר היצירה, אולם הן ניתנות להעברה. בכפוף לסייגים מסוימים, הן מייחדות לבעל זכות היוצרים את הזכות הבלעדית להעתיק את היצירה, לפרסם אותה, לבצעה בפומבי, לשדר אותה, להעמידה לרשות הציבור, ליצור ממנה יצירות נגזרות, ולגבי חלק מהיצירות – גם להשכיר לצורכי מסחר. על מנת להיות מוגנת בזכות יוצרים, על יצירה להיות מקורית ומקובעת. ראו גם "מקוריות" ו"קיבוע".
 

זכות מוסרית או זכויות מוסריות :

זכותו האישית של יוצר יצירה שיצירתו תיוחס לו בהיקף ובמידה הראויים ("הזכות לייחוס" או "זכות ההורות") ושלא יבוצע בה פגימה, סילוף, שינוי צורה או פעולה פוגענית אחרת, אם יש באלה כדי לפגוע בכבודו או בשמו ("הזכות לשלמות"). הזכות המוסרית היא ענף ייחודי של דיני זכויות יוצרים.
 

[ה]זכות לפרטיות:

 

בלשונם של המלומדים האמריקניים, וורן וברנדיס,  "הזכות להיעזב בשקט". הזכות לפרטיות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק הגנת הפרטיות. היא מגנה על אדם מפני פעולות שפוגעות בפרטיותו, כגון ביצוע פרסומים שנוגעים לתחום צנעת הפרט, שימוש בפרטיו האישיים של אדם שלא למטרה שלשמה נמסרו, חדירה לרשות היחיד, בילוש והטרדות נוספות. אולם, כל זאת בכפוף לסייגים שמאזנים בין הזכות לפרטיות לבין חופש הביטוי וזכות הציבור לקבל מידע אודות נושאים בעלי עניין ציבורי, לרבות על דמויות ציבוריות ופעילות של רשויות אכיפת החוק. פגיעה בפרטיות ללא הסכמתו של הנפגע הינה עוולה אזרחית וכאשר היא מתבצעת בכוונה לפגוע עלולה להוות גם עבירה פלילית.
 

[ה]זכות לפרסום:

זכותו של אדם להפקת התועלת הכלכלית הנובעת מדמותו ושמו. שימוש בשמו, דמותו, תמונתו, כינויו או חתימתו של אדם למטרות מסחריות וללא הסכמתו תהווה פגיעה בזכות לפרסום. זוהי זכות שנולדה בפסיקה, תוך אימוץ הדין האמריקני, ומושתתת על חוק עשיית עושר ולא במשפט. היא חשובה במיוחד לידוענים, שדמותם בעלת ערך מוגבר. הואיל ומדובר בזכות שנוצרה בפסיקה בשנים האחרונות טרם שורטטו גבולותיה. כך, לא ברור אם יש לה תחולה רק לשימוש למטרת פרסום או קידום, או שמא קיימות נסיבות שבהן שימוש בדמותו של אדם גם בהקשר יצירתי, כגון במסגרת ספר או מחזה יהווה פגיעה בזכות לפרסום. כמו כן, לא ברור אם הזכות עוברת בירושה, ואם כן עד מתי היא נמשכת. בארה"ב, הדין בשאלות הללו משתנה ממדינה למדינה.
 

יסוד נוסף:

יסוד של חוסר תום לב או תחרות בלתי הוגנת שמתווסף להתעשרות שלא כדין, ועלול ליצור עילת תביעה גם בתחום הקניין הרוחני. ראו "הלכת א.ש.י.ר".
 

יצירה:

בדיני זכויות יוצרים, "יצירה" משמעה "ביטוי". זאת, להבדיל מהרעיון שביסוד הביטוי. הביטוי לרעיון מוגן על-ידי חוק זכות יוצרים, אולם הרעיון אינו זוכה לזכויות היוצרים. לכן, כאשר עולה טענה להעתקת או להפרת זכות יוצרים ביצירה, יש לבחון האם מה שהועתק או בוצעה, שודר וכו' הוא הביטוי עצמו, או חלק מהותי ממנו, או הרעיון בלבד. החוק מכיר בזכויות יוצרים ביצירות ספרותיות, אמנותיות, מוסיקליות ודרמטיות. כמו כן הוא מכיר בזכויות יוצרים ב"". 
 

כינוי מקור:

כינוי שמטרתו לציין שמקורו של מוצר מסוים באזור גיאוגרפי מסוים. כינויי מקור ניתנים לרישום בתנאים מסוימים והם נועדו למנוע דילול במוניטין של אזור מסוים כמצמיח מוצרים מסוימים. "שמפניה", "פורטו" ו"בורדו" הן דוגמאות לכינוי מקור. למרות שניתן לייצר יין מבעבע בכל מקום, בשל הגנת כינוי מקור, אין לקרוא לו שמפניה, אלא אם מקורו באזור שמפניה בצרפת.
 

לשון הרע:

פרסום שעלול לבזות או להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה, ללעג או לבוז או לפגוע בו, במשרתו או במשלח ידו. הביזוי או ההשפלה יכולים לנבוע מייחוס מעשה או תכונה, לרבות גזע, דת, נטייה מינית ועוד. לשון הרע יכולה להיות מפורשת, או משתמעת. לשון הרע מהווה עוולה אזרחית ואם היא פורסמה במטרה לפגוע – גם עבירה פלילית. איסור לשון הרע בא להגן על כבודו ושמו של האדם, המוגנים מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הדין מאזן בין זכותו של אדם לשם הטוב ולכבוד לבין חופש הביטוי וחופש המידע. במסגרת זו, הוא מעניק הגנות לפרסומים שונים ובין היתר פרסומים שיש בהם אמת ושיש בהם עניין ציבורי, פרסומים במסגרת הליכים משפטיים ופרסומים שנעשו בתום לב בנסיבות שונות, לרבות למטרות של הבעת דעה והגשת תלונה לרשות מוסמכת ולממונה על הנפגע.
 

מדגם:

עיצוב, לרבות צורת קישוט, של חפץ שימושי. ניתן לרשום את העיצוב או הקישוט כמדגם, דבר שמקנה לרושם זכות בלעדית לעשות בו שימוש בקשר למוצרים שבגינם נרשם למשך תקופה ראשונית של חמש שנים, הניתנת להארכה לשתי תקופות זהות נוספות.
 

מדיניות פרטיות

: בהקשר של אתר אינטרנט, מסמך שמביא לידיעת הגולשים את האופן שבו בעל אתר האינטרנט יתייחס לפרטיותו, לרבות את המידע שבעל האתר אוסף אודות הגולש, את השימושים שייעשה במידע זה ובמידע שהגולש מוסר לו. מדיניות הפרטיות מהווה, יחד עם תקנון האתר, חוזה בין בעל האתר לבין הגולש ולכן יש לוודא שהובאה לידיעת הגולש באופן סביר. מדיניות הפרטיות היא מסמך משפטי חשוב. פעולה בניגוד למדיניות הפרטיות ו/או מבלי שמדיניות הפרטיות הובאה לידיעת הגולש עלולה להוות הפרה של הוראות חוק הגנת הפרטיות.
 

מקוריות:

בדיני זכויות יוצרים מקוריות הינה רכיב שבלעדיו לא תקום זכות יוצרים ביצירה. בתי משפט התקשו ליצור נוסחה מושלמת להגדרת מושג המקוריות. בהתאם לפסיקה האחרונה של בית המשפט העליון מ- 2010 בעניין The Premier League נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, שבחן מחדש את פסיקת הנשיא שמגר בעניים "אינטרלגו", משמעה שמקור היצירה תהיה ביוצרה, שלא תהיה מועתקת ושתגלם מידה מינימאלית של השקעה אישית ושל יצירתיות. למרות שמדובר בדרישות מינימאליות, משוכת ההשקעה קלה למעבר ממשוכת היצירתיות. עם זאת, מוצע כי דרישת "המקור" ודרישת "ההשקעה" הן דרישות זהות, ושיצירה שנוצרה "ברגע של יצירתיות" תהיה מוגנת בכל מקרה.
 

נחלת הכלל:

מאגר היצירות, הרעיונות והמידע שעומדים לרשות כל אדם וניתנים לשימוש חופשי על-ידו. רעיונות, עובדות ונתונים, מושגים מתמטיים וחדשות היום הינם בנחלת הכלל לאור סעיף 7 לחוק זכות יוצרים. יצירות נמצאות בנחלת הכלל לאחר שתקופת זכות היוצרים עליהן תמה.
 

ניהול משותף

: שיטה לניהול משותף של זכויות יוצרים ומבצעים שבאמצעות בעלי הזכויות מוסרים לתאגיד לניהול משותף של זכויות יוצרים או מבצעים (ראו "תאגיד לניהול משותף"). את הניהול של זכויותיהם. הניהול המשותף מאפשר ליוצרים ו/או למבצעים, לפי העניין לעקוב אחרי השימוש ביצירותיהם בפלטפורמות שונות, ולגבות את התמלוגים המגיעים להם, דבר שכמעט בלתי אפשרי עבור היוצר הבודד. אחד הכלים הייחודיים של הניהול המשותף הוא הרישיון הגורף (הידוע גם כ"רישיון שמיכה") שבאמצעותו התאגיד מעניק למשתמש רישיון לעשות שימוש בכלל היצירות הכלולות הרפרטואר שלו תמורת סכום תמלוגים. חלק מהתאגידים לניהול משותף של זכויות יוצרים פועלים תחת הפיקוח של הממונה על ההגבלים העסקיים ובית הדין להגבלים עסקיים.
 

ניו מדיה:

אמצעי המדיה החדשים שהתפתחו בשנים האחרונות, כגון האינטרנט ורשתות דיגיטליות ו/או אלקטרוניות אחרות ורשתות הסלולר, שמשמשות להעברת יצירות במגוון דרכים (כגון הורדה, הזרמה ועוד) למגוון מכשירי קצה (כגון מחשבים אישיים, מכשירים סלולריים ומכשירי כף יד אחרים).
 

סוד מסחרי: 

מידע עסקי, כגון מידע פיננסי, תוכניות עסקיות, נוסחות ורשימות לקוחות וספקים שאינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי כדין בידי אחרים באמצעים פשוטים, שסודיות מקנה יתרון עסקי. גזל סוד מסחרי הינו עוולה ומקנה לבעליו עילת תביעה כנגד מי שגזל אותו ומשעשה בו שימוש ביודעו כי נגזל. עם זאת, סוד מסחרי יאבד את הגנת הדין אם בעליו לא נוקט באמצעים סבירים לשמור על סודיותו.
 

סימן מסחר:

סימן, שהוא בדרך כלל שם או לוגו, המשמש לזיהוי מקורו של המוצר או השירות. סימן יכול להיות מורכב מאותיות, ספרות, מילים, קווים, דמויות או סימן אחר והוא יכול להיות בשני ממדים או בשלושה. סימן מסחר ניתן לרישום, לאחר תהליך בדיקה. הרישום מקנה לבעליו את הזכות הבלעדית להשתמש בו בקשר למוצרים או לשירותים שבגינן נרשם. סימן מסחר נרשם למשך 10 שנים ממועד הגשת הבקשה וניתן להאריך את תוקפו לתקופות נוספות של עשר שנים בכל פעם, ללא מגבלה. עם זאת, ניתן להגיש בקשה לביטול סימן מסחר אם אינו נמצא עוד בשימוש. סימן מסחר לא רשום יכול אף הוא להיות מוגן משימוש מתחרה, אם הוא רכש לעצמו מוניטין או "אופי מבחין": ראו גם "סימן מסחר מוכר היטב"; "גניבת עין".
 

סימן מסחר מוכר היטב:

סימן מסחר מפורסם, שרכש לעצמו מוניטין רחב בקרב הציבור. סימן מסחר מוכר היטב חזק מסימן מסחר רגיל בשני מובנים. בעוד סימן מסחר רגיל מקנה לבעליו בלעדיות בתחום המוצרים או השירותים שבגינם נרשם, סימן מסחר רשום שנהיה מוכר היטב מקנה בלעדיות לגבי כל המוצרים והשירותים, גם אם לא נרשם בגינם. יתרה מזו, סימן מוכר היטב מקנה בלעדיות לגבי המוצרים או השירותים שלהם הוא משמש אף אם לא נרשם.
 

ספק שירות:

בהקשר של האינטרנט ורשתות תקשורת אלקטרוניות ודיגיטליות אחרות משמעו מי שמעניק שירות שקשור בהערה או באחסנת נתונים ותכנים אחרים. מוכרים ארבעה סוגים עיקריים של ספקי שירות: ספקי גישה, שבאמצעותם מתחברים לרשת ומעבירים נתונים ותכנים; ספקי אירוח, שמאחסנים קבצים של אחרים, כגון פורומים, רשתות חברתיות ואתרים שמאפשרים העלאת תוכן של גולשים; ספקי אחסון זמני, שמאחסנים תכנים של אחרים באופן זמני כדי לייעל את השימוש באינטרנט; ספקי חיפוש וקישור שמספקים שירותי חיפוש וקישור. על מנת לאפשר את התפתחות הרשת נוצרו פטורים לספקי שירות מאחריות בגין עוולות ופגיעות בזכויות קניין רוחני. פטורים אלה מותנים בתנאים שונים. בישראל טרם הוסדר נושא זה בחקיקה ולכן הפטורים הם יצירת הפסיקה, שאינה אחידה.
 

עשיית עושר ולא במשפט:

מצב שבו אדם מתעשר שלא כדין על חשבון אחר. על-פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, מי שקיבל שלא על-פי זכות שבדין, נכס, שירות או טובת הנאה אחרת, מאדם אחר, חייב להשיב לאותו אדם את הזכייה, ואם הדבר אינו אפשרי – את שוויה. בפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין א.ש.י.ר, נפסק שניתן לעשות שימוש בהוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט גם בתחום דיני הקניין הרוחני, אולם בשנים האחרונות צמצם בית המשפט את היקף ההלכה והבהיר כי השימוש ייעשה רק במקרים חריגים. ראו "הלכת א.ש.י.ר".
 

פלגיאט:

העתקה מוסווית של יצירתו של אחר. פלגיאט נבדלת מפיראטיות, בכך שבדרך כלל, מבצע הפלגיאט ("הפלגיאטור") אינו מעתיק את היצירה בשלמותה, אלא חלקים ממנה בלבד, כאשר לאלה הוא מוסיף "תוספות" משלו, שלעתים אינן עולות על שינויים מינוריים. בדרך כלל, הפלגיאטור מייחס את "היצירה" שנוצר ממעשיו לעצמו ומונע מהיוצר המקורי מלקבל קרדיט. פלגיאט היא סוג של הפרת זכות יוצרים ובדרך כלל היא נלווית בהפרת הזכות המוסרית. לעתים ידוע כ"גניבה ספרותית".
 

פטנט:

זכות קניין רוחני המוענקת בקשר להמצאות, בין שמדובר במוצר ובין שמדובר בתהליך, בתחום הטכנולוגיה. על מנת לזכות בפטנט, על ההמצאה להיות חדשנית, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ובעלת התקדמות המצאתית. פטנט חייב ברישום והוא מוענק לתקופה של עשרים שנה.
 

פיצויים ללא הוכחת נזק:

פיצויים שבית המשפט רשאי לפסוק לטובת מי שזכה בתביעה, מבלי שהזוכה נדרש להוכיח את עצם הנזק או שיעורו. פיצויים ללא הוכחת נזק נועדו להקל על מי שנפגעו מהפרת זכויות יוצרים, או זכות אחרת, או מעוולה אחרת, ומתקשים להוכיח את גובה הנזק שנגרם להם. הם גם משמשים להרתעת מפרים. בתחום דיני הקניין הרוחני, חוק זכות יוצרים וחוק עוולות מסחריות מאפשרים פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק עד לסך של 100,000 ¤ לכל הפרה. חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות גם מאפשרים פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק בגין הוצאת לשון הרע או פגיעה בפרטיות, בסכום של עד 50,000 ¤, וכאשר הפגיעה נעשית בכוונה לפגוע – בסכום של עד 100,000 ¤.
 

פסק דין פייסט:

פסק דין חשוב ביותר שניתן בארה"ב ב- 1991. פסק הדין קבע כי על מנת שתקום הגנת זכויות יוצרים במה שנטען להיות יצירה יש צורך שהיוצר השקיע בה קורטוב של יצירתיות, או במילים אחרות שקיים ביצירה "ניצוץ יצירתי" כלשהו. לאור קביעה זו, נקבע כי לא קיימות זכויות יוצרים בספר טלפונים שסודר בסדר אל"ף בי"ת, שכן למרות שהושקע בו הרבה עבודה והשקעה, אין בו את הניצוץ היצירתי הנדרש. בעקבות זאת, גם בישראל נקעב עי חייבת להתקיים ביצירה שטוענת לזכויות יוצרים מידה מינימלית של יצירתיות.
 

פרוטוקול מדריד:

אמנה בינלאומית שעוסקת בסימני מסחר. על-פי האמנה ניתן להגיש בקשה לרישום סימן מסחר במספר מדינות זרות בו זמנית, הכל במסגרת בקשה אחת שמוגשת באמצעות משרד סימני המסחר במדינת האם של המבקש. הבקשה צריכה להתבסס על סימן מסחר שנרשם כבר במדינת האם, או על בקשה לרישום סימן מסחר כזה. ישראל חברה באמנה. בהתאם להוראות האמנה והחקיקה שיישמה אותה, ניתן להגיש בישראל בקשה בינלאומית לרישום סימני מסחר בישראל ובמדינות אחרות החברות באמנה.
 

קיבוע:

מושג בדיני זכויות יוצרים שמקורו בדרישת סעיף 4(1) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, כי יצירה תהיה "מקובעת בצורה כלשהי". מכוח הוראה זו, לא תהיה זכות יוצרים ביצירה שאך שוכנת בראשו של אדם או ביצירה בעל-פה שלא נקבעה בצורה כלשהי. הקיבוע יכול שייעשה בכתב, ברישום, בצילום, בהקלטה או בכל דרך אחרת היוצרת עותק של היצירה שניתנת לשחזור. יש הסבורים כי דרישת הקיבוע "ראייתית" וכי בהעדר תיעוד ניתן יהיה להוכיח את קיומה של יצירה בעזרת עדות בעל-פה. בתי המשפט טרם התייחסו לטיעון זה.
 

קניין רוחני:

מונח שמשמש לתיאור אותם סוגי "קניין" או מערכי זכויות ברכוש בלתי-מוחשי, שהוא פרי תהליך אינטלקטואלי-מחשבתי. המילה "רוחני" מטעה, שכן לא כל סוגי הקניין הרוחני עוסקים בהכרח בפרי רוחו של אדם, אלא בפרי מחשבתו. לכן עדיף המונח האנגלי "קניין אינטלקטואלי" (intellectual property). סוגי הקניין הרוחני העיקריים הם פטנטים, שעוסקים בהמצאות, זכויות יוצרים, שמגנות על יצירות ספרותיות, אמנותיות, דרמטיות ומוסיקליות, מדגמים, שמגנים על עיצובים תעשייתיים, סימני מסחר, שעניינם סימנים שמשמשים לזיהוי מקורם של מוצרים או שירותים, סודות מסחריים ומוניטין. עם זאת, מדובר במונח גמיש ודינאמי והוא עשוי לשמש גם בהקשרים אחרים.
 

רישיון:

בהקשר של דיני הקניין הרוחני משמעו רשות לעשות שימוש בזכות קניין רוחני של אחר. בעלי זכויות קניין רוחני עושים שימוש ברישיונות כדי להפיק תועלת כלכלית מזכויותיהם מבלי להעביר את הבעלות על הזכות.
 

שימוש הוגן:

שימוש ביצירה המוגנת בזכות יוצרים למטרות כגון לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות או הוראה ובחינה על-ידי מוסד חינוך. כל זאת, אם השימוש עומד במבחן ההוגנות, הבוחן, בין היתר את מטרת השימוש ואופיו, אופי היצירה שבה נעשה שימוש, היקף השימוש בה והשפעתו של השימוש על ערך היצירה והשוק עליו. היתר השימוש ההוגן בחוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007, מבוסס על הדין האמריקני והינו מהסייגים החשובים ביותר לזכויות בעל זכות היוצרים. הוא נועד לאזן בין זכויות אלה לבין אינטרסים חברתיים חשובים, כגון חופש הביטוי והמידע, ולשמור מרחב תמרון ליוצרים עתידיים המבקשים ליצור יצירות חדשות תוך התייחסות ליצירה קודמת. הקביעה אם שימוש מסוים ביצירה הינו או יהיה בגדר שימוש הוגן הינה קשה ביותר ומצריכה הכרה עמוקה בדיני זכויות יוצרים, מטרתם והאיזונים הפנימיים שבהם, כמו גם הפסיקה בנושא.
 

שימוש טרנספורמטיבי

: משמעו שימוש ביצירה קודמת במסגרת יצירה חדשה, שיוצר ביטוי חדש, שהוא בעל תכלית, אופי או מסר שונה מהתכלית, מהאופי או מהמסר של היצירה הקודמת. שימוש טרנספורמטיבי הוכר בפסיקה האמריקאית כגורם חשוב, אולי החשוב ביותר בעת בחינת השאלה אם השימוש ביצירה הקודמת מהווה שימוש הוגן ביצירה. יש להבחין בין שימוש שאך יוצר יצירה נגזרת,  לבין שימוש טרנספורמטיבי של ממש. שימוש מהסוג הראשון אינו ראוי להיחשב כשימוש הוגן, שכן הוא פוגע בשוק של היצירה הקודמת, מבלי להוסיף ביטוי בעל תכלתי, אופי או מסר ששונה מאלה של המקור.
 

שם מתחם:

רצף האותיות או התווים האחרים, המשמש לזיהוי בידי גולש של כתובתו של אתר אינטרנט בדרך שהינה ידידותית למשתמש. מאחורי שם המתחם עומד URL – כתובת מספרית של אתר. שמות מוקצים על-ידי מי שהוסמכו לכך על-ידי ארגון ICANN, האחראי על שמות המתחם "הגנריים", כגון .com, .net ו- ,org או מקביליו המדינתיים, כגון ארגון ISOC הישראלי, האחראי על המתחמים המסתיימים בסיומת il, שהיא הסיומת של מדינת ישראל. שמות מתחם משמשים נושא ללא מעט סכסוכים, במיוחד כאשר נעשה במסגרתם שימוש חסר תום לב בסימני מסחר ושמות אמיתיים של אחרים בידי מי שאינם בעלי זכויות בסימן או בשם.
 

תאגיד לניהול משותף:

תאגיד לניהול משותף (ראו גם "ניהול משותף"): תאגיד, שהוא בדרך כלל חברה, שעוסקת בניהול משותף של זכויות יוצרים ו/או מבצעים. התאגידים הקיימים בישראל לניהול משותף של זכויות יוצרים הם: (1) אקו"ם אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בע"מ שמייצגת בעיקר יוצרים של מוסיקה והמילים הנלוות לה (מלחינים, משוררים, תמלילנים) ומו"לים למוסיקה, אך גם יוצרים ספרותיים; (2) הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ שמייצגת בעלי זכויות בהקלטות (בלשון החוק, "תקליטים"); (3) הפדרציה למוסיקה ישראלית וים תיכונית ("הפי"ל") שמייצגת אף היא בעלי זכויות בתקליטים, עם דגש יותר על מפיקים עצמאיים; (4) תל"י חברת התמלוגים של יוצרי ישראל בע"מ, שמייצגת במאי קולנוע וטלוויזיה ותסריטאים; (5) אשכולות, החברה לזכויות מבצעים של אמני ישראל בע"מ, שמנהלת זכויות מבצעים ומייצגת בעיקר זמרים ושחקנים; (6) עיל"ם, עמותה ישראלית לזכויות מוסיקאים מבצעים, שעוסקת אף היא בזכויות מבצעים ומייצגת נגנים. אשכולות ועיל"ם פועלות ביחד לגביית תמלוגים בגין השמעה והצגה של ביצועים במסגרת הארגון היציג של המבצעים בישראל שהוקם במשותף על-ידי שני התאגידים. תאגיד זר בשם AGICOA  מייצגת מפיקי סרטים ותוכניות טלוויזיה וגובה תמלוגים בגין העברות משנה של סרטים ותוכניות טלוויזיה במסגרת שידורי כבלים/לווין."תכנים" הינו תאגיד שגובה את הפיצוי המגיע למפיקי סרטים ותוכניות טלוויזיה על-פי החוק בגין העתקות ביתיות.
 

תוכן של גולשים (

User Generated Content

):

תוכן שנוצר בידי גולשים באינטרנט. תוכן כזה הפך לחלק מהותי וחשוב מהתכנים באינטרנט והוא מעלה שאלות משפטיות רבות הנוגעות לבעלות על הזכויות בתוכן זה ולאחריות בגין פגיעות בזכויות קניין רוחני ועוולות אחרות שנוצרות באמצעותו.
 

תמלוגים

: אופן מסוים של תמורה המשולמת על-ידי מי שעושה שימוש ביצירה מוגנת או בביצוע מוגן לבעל הזכות או לנציגו. לעתים קרובות, התמלוגים נקבעים כאחוז מסוים של הכנסות המשתמש המיוחסות לשימוש שלו ביצירה או ביצעו, כגון אחוז מסוים מההכנסות ממכירות היצירה, או אחוז מסוים מהכנסות המשתמש מהשמעת ו/או שידור היצירה או הביצוע. במקרים אחרים, הקבועים נקבעים כסכום קצוב בעבור תקופה מסוימת או שימוש מסוים. תמלוגים הם דרך נפוצה לקביעת התמורה בחוזי הוצאה לאור, בחוזי הקלטה ובחוזים בין תאגידים לניהול משותף של זכויות יוצרים וזכויות מבצעים לבין גופי שידור. בניגוד לדעה הרווחת, למעט חריגים מסוימים, תמלוגים משולמים על-פי הסדרים חוזיים ולא מכוח החוק.
 

תנאי שימוש

: בהקשר של אתר אינטרנט ראו "תקנון אתר"
 
בחוק זכות יוצרים נעשה שימוש במונח נוסטלגי זה במקום במונח "רישמת קול" או "הקלטת קול".משמעו טביעה (שימור) של צלילים, ואין זה משנה באיזה מדיום נטבעו. החוק מוציא מההגדרה את  הפסקול של סרט ("טביעה של צלילים ביצירה קולנועית").
 

תקנון אתר

: מסמך שמפרט את התנאים שעל-פיהם מתיר בעל את אינטרנט לגולשים לעשות שימוש באתר שלו. התקנון הוא למעשה חוזה בין בעל האתר לבין הגולשים וככל חוזה הוא מצריך "הצעה וקיבול" כדי שיהיה תקף. דהיינו, יש להביא אותו לידיעת הגולשים באופן סביר. לעתים ניתן לעשות זאת ע"י הצבת קישור בעמודי האתר. בנסיבות אחרות מומלץ לתכנן את האתר כך שיתעד קבלת הסכמה מפורשת מהגולש.
 

Cybersquatting

:

רישום או שימוש בשם מתחם שזהה או דומה עד כדי הטעייה לסימן מסחר של אחר או לשם של אדם מפורסם, בחוסר תום לב וכאשר לרושם אין זכויות לגיטימיות לעשות שימוש באותו סימן או שם.
 
Digital Rights Management

:DRM

, או ניהול זכויות דיגיטליות. המונח משמש לשימוש באמצעים טכנולוגיים למניעת גישה ליצירות בסביבה הדיגיטלית או להגנה עליהן מפני העתקה. מדינות שונות, וביניהן ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי יצרו הגנה חוקית על האמצעיים הטכנולוגיים האמורים באופן שמונע את עקיפתם, בכפוף לסייגים מסוימים. המפורסם מבין החוקים הללו הינו ה- DMCA האמריקנית (Digital Millenium Copyright Act) והוא שנוי מאוד במחלוקת. יש הטוענים כי הוא פוגע בזכויות המשתמשים ביצירות וכי נעשה בו שימוש לרעה על מנת להרחיב את זכויות בעלי זכויות היוצרים. ישראל טרם אימצה חקיקה בעניין זה.
 

Gripe Sites

:  

אתרי תלונה.  אתרים אלה עושים לעתים שימוש במסגרת שמות  המתחם  שלהם בשמות הגופים או האנשים נשוא התלונות, לעתים עם תוספת "פיקנטית" כגון המילה (sucks). אתרי תלונה היו נושא ללא מעט ליטיגציה בארצות הברית ובמסגרת הליכי בוררות במסגרת ארגון WIPO. למרות שבתי משפט בארצות הברית פסקו לא אחת כי לאתרי תלונה זכות חוקתית, שמבוססת על הזכות לחופש ביטוי, לעשות שימוש בסימני המסחר ובשמות של נשוא התלונות, וועדות הבוררויות ב- WIP0 אינן תמיד מגלות אותה רגישות לחופש הביטוי.
 
Internet Corporation for Assigned Names and Numbers :

ICANN.

זהו הארגון שאחראי על ניהול שמות המתחם הגנריים. ראו "שם מתחם".
 

ISOC

:

 

איגוד האינטרנט הישראלי.
 
Non-disclosure agreement

:NDA,

 דהיינו כתב סודיות.
 

Spam

:

ביטוי לועזי לדואר זבל. הוא בנוי מראשי התיבות של המונח solicitous and pornographic advertising material. החיבור של ראשי תיבות אלה יצר את המילה "ספאם" – סוג של בשר משומר, הדומה ללוף. ראו לעיל "דוא"ז".
 

Typosquatting

:

שימוש בסימן מסחר או בשם של מפורסם, באיות שגוי במסגרת שם מתחם. מי שעוסקים בטיפו-סקווטינג, מנצלים טעויות איות והקלדה נפוצות על מנת למשוך גולשים למתחמים שלהם, שפעמים רבות מציעים תוכן מפוקפק, כגון תוכן פורנוגרפי ואתרי הימורים.
 
 User generated content

:UGC

, דהיינו תוכן שנוצר בידי גולשים. ראו: "תוכן של גולשים".
 

WIPO

:

ארגון הקניין הרוחני העולמי שמרכזו בג'נבה והוא קשור לאו"ם. הארגון אחראי, בין היתר, על ניהול ואדמיניסטרציה של אמנות בינלאומיות בתחום הקניין הרוחני, כגון אמנת ברן בנושא זכויות יוצרים ופרוטוקול מדריד בנושא סימני מסחר.
 

WTO

:

ארגון המסחר העולמי, שאחראי, בין היתר, להסכם TRIPS.
 
 

זכויות יוצרים  |  קניין רוחני  |  סימני מסחר  |  דיני תקשורת ומדיה  |  דיני אינטרנט

© טוני גרינמן, עו"ד 2000 – 2015 כל הזכויות שמורות  |   תנאי שימוש  |  מדיניות פרטיות

Simply-Smart.com