אוקטובר 2022
תיק שנדון בבית המשפט לתביעת קטנות ברמלה מדגים בצורה תמציתית כמה עקרונות בדיני זכויות יוצרים.
התובעת היא רואת חשבון, המנהלת עמוד עסקי במדיה החברתית בפייסבוק, בו היא מפרסמת תכנים פרסומיים המנוסחים על ידה. לטענתה הנתבע העתיק חמישה פוסטים כאלה ופרסם אותם בדף העסקי שלו בפייסבוק שלו, מבלי לקבל את רשותה ותוך שהוא מייחס אותם לעצמו. לטענת התובעת, בכך הפר הנתבע את זכויות היוצרים של התובעת. לדברי התובעת, הפוסטים שלה הינם יצירות מוגנות בזכויות יוצרים שמלוות בהשקעה רבה ובאמצעותם היא מצליחה לגרוף אליה עשרות לקוחות ומטפחת את המוניטין שלה.
לטענת הנתבע, שהוא רואה חשבון במקצועו, הוא שכר שירות עסקי של איש דיגיטל אשר תחזק עבורו את העמוד העסקי והוא אחראי לפוסטים. לדבריו, מיד לאחר שפנתה אליו התובעת בנושא, הוא סיים את ההתקשרות עם איש הדיגיטל ואף דאג להסיר או לשנות את הפוסטים. הנתבע טען שהתובעת לא הוכיחה כי חוק זכויות יוצרים חל על פוסט בפייסבוק ונצמד לטענה שלא מדובר ב"יצירה", כלומר הפוסטים שהתובעת פרסמה אינם מגלמים היצירתיות הבסיסית הנדרשת כדי שייחשבו ליצירות או מאמרים מיוחדים שיכולים להעיד על כשרון ייחודי. הנתבע עוד הוסיף כי בתקנון פייסבוק מצוין שבעל פרופיל בפייסבוק מעניק רישיון לפייסבוק ולציבור הרחב להשתמש ביצירות שהעלה לדף הפייסבוק שלו ללא כל הגבלה.
הנתבע הגיש תביעה נגדית, בה טען כי התובע פרסם כנגדו לשון הרע בקבוצות רואי חשבון בפייסבוק, שכללה, לפי הטענה השמצה, השפלה והאשמה על העתקות לשווא. כתוצאה מכל אלו, התובע הוסר מפורום בפייסבוק של קהילת רואי חשבון. הנתבעת טענה כי איננה פרסמה לעולם פרסום מכפיש כלפי התובע. התביעה נדחתה.
השאלה המרכזית שעמדה לדיון היא, האם ניתן לסווג פוסט בפייסבוק כ"יצירה ספרותית", כמשמעות מושג זה בחוק זכות יוצרים ואם כן, האם בהעתקת הפוסטים שניסחה ופרסמה התובעת, הפר הנתבע את זכויות היוצרים של התובעת.
בהתאם לסעיף 4 (1) לחוק זכות יוצרים, הגנת החוק ניתנת ליצירה מקורית. בהתאם לסעיף 1 לחוק, ההגדרה ליצירה ספרותית, שלא מהווה רשימה סגורה, כוללת כל צורת ביטוי וכל סגנון אפשרי, היצירה לא חייבת להיות "אומנותית" או "ספרותית" כמשמעות הרגילה של מונחים אלה. עליה להיות תוצאה של השקעה ויצירתיות מינימליות ומקורה צריכה להיות ביוצר.
במקרה זה, התובעת העידה כי השקיעה בכתיבת הפוסטים.
באשר למבחן היצירתיות, הוא אינו מציב רף גבוה, וניתן להסתפק אף ביצירתיות מועטה ביותר. בית המשפט התרשם כי הפוסטים שניסחה התובעת עומדים בדרישה הזו. לדעת בית המשפט, היצירתיות באה לידי ביטוי בנוסח הקליט והקליל שבו בחרה התובעת שעשוי למשוך לקוחות. מבנה הפוסטים, כתיבת משפטים קצרים וקליטים, שילובם של סמלונים כמו גם צילום מסך, המקצב של המודעה, החיבור של מספר משפטים לכדי טקסט אחד בעל מבנה מסוים, יש בו כדי ללמד על ביטוי אישי של התובעת, גם אם לא ברמה גבוהה. עוד העידה התובעת כי המקור של הפוסטים ואף צוין כי מכיוון ששמה מופיע עליהם עומדת לזכותה חזקה כי היא ביוצרת.
בית המשפט דחה את טענת הנתבע ולפיה הפוסטים עניינם "בדברים טכניים בעלמא", שבלוניים וכן בעובדות ובנתונים, שאין בהם כל מימד של יצירתיות ולו מינימאלית. בית המשפט קבעה כי גם אם מדובר ביצירה פונקציונלית, התובעת בחרה לנסח את הפוסטים באופן מסוים, שבוודאי אינו מהווה את הדרך היחידה והבלעדית להצגתם של אותם דברים ואין המדובר במילה או במשפט אחד מתוך הפוסטים שלה, אלא בשילובם של אלה. יצירה זו ראויה, איפוא, להגנה ולהענקת זכות יוצרים למי שיצר אותה.
בית המשפט המשיך וקבע שמהתבוננות בפרסום המודעות בזמן מאוד סמוך אחת לשניה של התובעת והנתבע, ניתן להבחין כי מדובר בהעתקה ממשית ומהותית של התכנים המקוריים, המודעות זהות מאוד ברזולוציות המעידות על העתקה בדייקנות של מילה במילה. הנתבע יכל לבטא את אותם רעיונות ועובדות בדרך אחרת, אבל הוא בחר להעתיק מהתובעת.
לפיכך, נפסק ע"י מבחנים שבהם עמדה התובעת, כי אכן הפוסטים מוגנים וכי מדובר בהפרת זכויות יוצרים של התובעת ע"י הנתבע.
בנוסף, הנתבע הפר את הזכות המוסרית של התובעת לייחוס בכל שלא העניק לה קרדיט כמחברת של הפוסטים.
בית המשפט דחה את טענת הנתבע כי ההעתקה בוצעה בידי אדם אחר שהועסק על-ידו. טענה זו לא הוכחה ואפילו לא צוין שמו של האדם האחר.
כמו כן, דחה בית המשפט את טענת הנתבע כי בהתאם לתקנון פייסבוק הפוסטים הפכו לנחלת הכלל. התקנון מתייחס ליחסים שבין התובעת לפייסבוק ואינו רלוונטי ליחסים שבין התובעת לנתבע. פייסבוק אינה יכולה לאשר הפרה של זכויות יוצרים בתקנונה ולהפך – השימושים המפורטים בתקנון מתייחסים למתן גישה למידע לציבור תוך שיוך שלו לעורכו ולא לאדם אחר. דווקא בגלל קלות הנגישות והדרך הקלה להעתקת מידע ויצירות המועלות באתרים השונים – נדרשת הגנה הולמת על יצירות מכח הוראות החוק.
בית המשפט קבע כי לא מדובר בהפרה אחת, אלא בארבע הפרות כמספר היצירות של התובעת שהועתקו. בית המשפט פסק לתובעת פיצויים בסך של 8,000 ₪.
למרות שמדובר בפסיקה של בית המשפט לתביעות קטנות, פסק הדין מעמיק ומיישם נכונה את מבחני המקוריות וקובע כאמור כי גם פוסט בפייסבוק יכול להיות מוגן בזכויות יוצרים, בוודאי כזה שהוא למעשה מאמר או מיני-מאמר. זאת, אף שמדובר בתוכן מקצועי ופונקציונלי. פסק הדין ממשיך ומדגיש כי יצירות בפייסבוק אינן הפקר וכי הן לא הופכות לנחלת הכלל. הכלל רשאי אולם לקרוא אותם (בכפוף להרשאות שקבע בעל הדף) אך לא להעתיקם.
עם זאת, נראה כי הפסיקה שנפסקה אינה הולמת את חומרת המקרה. בית המשפט קבע כי בוצעו ארבע הפרות, אולם בפועל מדובר בשמונה שכן הפרת הזכות המוסרות היא הפרה עצמאית ונוספת מעבר להפרה של זכות היוצרים הכלכלית. בית המשפט ציין בצדק כי הפיצוי ללא הוכחת נזק (אותו תבעה התובעת) צריך להרתיע. לא נראה כי פסיקה זו מפצה את התובעת באופן מספק לאור ההפרות שבוצעו למטרה עסקית ותוך יצירת תחרות כנגד התובעת תוך שימוש בתכנים שלה, או כי יש בו כדי להרתיע מפרים פוטנציאליים.
לחוק זכות יוצרים לחצו כאן.
