זכויות יוצרים: סיפורי קניין 3 [כוס הלימונדה שהולידה את התאגידים לניהול זכויות קניין רוחני]

מאת עורך דין טוני גרינמן 

ערב אחד ב- 1847, ישב המלחין הצרפתי, ארנסט בורג'ה (Ernest Bourget)  בבית הקפה הפריזאי הפופולרי בשם Café Concert Les Ambassadeurs ושתה כוס לימונדה עם שני חבריו, המלחינים ויקטור פריזוט ופול הנריון. התזמורת החלה לנגן את הלחן של בורג'ה, "בלואטס". המלחין רתח מזעם על שאיש לא ביקש את רשותו לכך ולא הציע לו כל תשלום. על כן, סירב בסוף הערב לשלם בעד המשקה שלו.

"אתם צורכים את המוסיקה שלי", הצהיר, "אני צורך את המשקה שלכם". הוויכוח שפרץ בין המלחין לבין בעלי בית הקפה הגיע לערכאות. ב- 1849 פסק בית המשפט לטובת בורג'ה וקבע כי למרות שבעלי בית הקפה רכשו כדין את דפי הפרטיטורה, הם לא היו רשאים לבצע בפומבי את היצירה ללא רשותו של המלחין, בעל זכויות היוצרים, שכן זכות הביצוע הפומבי היא זכות עצמאית לכל דבר ואינה נבלעת בדפי הפרטיטורה שנרכשו, כאמור, בדיו.

בורג'ה וחבריו לא הסתפקו בפסיקה זו. הם הבינו שלמרות שבית המשפט הכיר בזכויות, הרי שהמלחין או מחבר הבודד אינו מסוגל לבדו לפקח על השימושים שנעשים ביצירתו ולגבות את התמלוגים המגיעים לו. הדרך היחידה לעשות זאת, היא באמצעות פעולה משותפת של יוצרים שיתאגדו למטרה זו. על כן, הקימו את האגודה למחברים, למלחינים ולמו"לים למוסיקה (Société des Auteurs et Compositeurs et Editeurs de Musique, הידועה גם כ- SACEM), שהייתה לחברה הראשונה בעולם לניהול זכויות יוצרים בקניין רוחני הנוגע ליצירות מוסיקליות.

עם השנים, הוקמו תאגידים דומים לניהול משותף של זכויות יוצרים בכל העולם, לרבות, כמובן, בישראל, שבה פועלת אקו"ם (אגודה לקומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה) ובה נאכף חוק הקניין הרוחני בישראל.

תאגידי הניהול מנהלים את זכויות היוצרים ביצירות מוסיקליות (לרבות המילים הנלוות להם) בחלקן. הם מעניקים למשתמשים שונים, כגון גופי שידור, תחנות רדיו, מפעילי אתרי אינטרנט, בעלי אולמות קונצרטים, בתי קפה, ברים, מסעדות ועוד "רישיונות שמיכה" שמאפשרים למשתמש לעשות שימוש בכלל היצירות שברפרטואר הארגון כנגד תמלוגים "כוללים", שמחושבים לפי פרמטרים שונים, כגון אחוז מההכנסות של המשתמש, או שטח או קיבולת מקום הביצוע. את התמלוגים מחלקים בין חברי הארגון בהתאם לשימושים שנעשים ביצירותיהם. זאת, לאחר ניכוי תקורות של התאגיד.

הניהול המשותף נהוג גם בקשר לזכויות קניין רוחני ביצירות נוספות, כגון יצירות דרמטיות וקולנועיות. שוב, היה זה יוצר צרפתי, בומרשה, מחבר האופרה "נישואי פיגרו", שיישם לראשונה את רעיון הניהול המשותף  בתחום זה, עת הקים ב-1791 את החברה שהפכה עם השנים לאגודת המחברים והמלחינים הדרמטיים (SACD). לח"מ הייתה הזכות להיות בין היוזמים והיועץ המשפטי הראשון של התאגיד לניהול זכויות של יוצרי הטלוויזיה והקולנוע בישראל, תל"י, וקודמתה, תב"י (לניהול זכויות במאיים).

הניהול המשותף אינו נטול בעיות. אם היוצר הבודד, כמו בורג'ה היה חסר אונים למול המשתמשים ביצירתו, הרי שכיום הרבה משתמשים, במיוחד הקטנים, חסרי אונים מול התאגידים שהפכו עם השנים למונופולים ודורשים תמלוגים בשיעור גבוה. כמו כן, חברי התאגיד מוצאים עצמם לעתים במבוכה מול התאגידים, שלא כולם נוהגים תמיד בשקיפות מלאה. על כן, נוצרו מנגנוני פיקוח. בישראל, בית הדין להגבלים עסקיים והרשות להגבלים עסקיים ממלאים פונקציה זו. במדינות אחרות הוקמו בתי דין מיוחדים לתמלוגים. הכל בגלל מלחין צרפתי עיקש שעמד על זכויותיו וסירב לשלם עבור המשקה שלו!