אפריל, 2004
שופט בית משפט קנדי קבע כי העלאה לרשת של קבצים באמצעות תכנות לשיתוף קבצים אינה מהוות הפרה של זכויות יוצרים בקרב המשתמש.
התובעות, המפיקות המוזיקליות הגדולות ביותר של קנדה וחברות בתעשיית התקליטים של קנדה, דרשו מספקי אינטרנט לחשוף זהותם של 29 משתמשי אינטרנט על מנת שניתן יהיה לתבוע את המשתמשים. לטענת התובעות, המשתמשים הורידו למחשביהם הביתיים למעלה מ-1000 הקלטות של שירים בהם יש לתובעות זכויות יוצרים, ואפשרו לאחרים להעתיק מהם את הקבצים. המשתמשים הורידו את השירים בשמות בדויים, באמצעות תוכנות KaZaA ו-iMesh, שהנן תוכנות לשיתוף קבצים (P2P). התובעות טענו כי שיתוף קבצים מסוג זה מהווה הפרה של זכויות היוצרים שלהן, באמצעות הפעולות הבאות: התקנת תוכנת שיתוף הקבצים על המחשב; העתקת הקבצים ל"ספריות משותפות" במחשב; שימוש בשירותי ספקי האינטרנט לחיבור המחשב לאינטרנט; הרצת התוכנה על המחשב בזמן החיבור לאינטרנט; ומתן גישה להעתקה, העברה והפצה מהספריות המשותפות שעל המחשב, לכל אחד ממיליוני משתמשי תוכנת שיתוף הקבצים.
שופט בית המשפט הקנדי, פון-פינקלשטיין דחה את הבקשה לחשיפת הזהויות, דבר שמהווה פגיעה בפרטיות של המשתמשים. בתוך כך, קבע השופט, כי אין ראיה להפרת זכויות יוצרים. בהתבססו על החלטה קודמת של מועצת זכויות היוצרים בקנדה, קבע השופט, כי הורדת שיר לשימוש עצמי אינו מגיע כדי הפרת זכויות יוצרים והוא חוסה תחת הפטור הניתן בחוק הקנדי להעתקות פרטיות. בנוסף, לא הוצגה ראיה ע"י התובעות לכך שהמפרים-לכאורה הפיצו או הרשו את הרפרודוקציה של הקלטות הסאונד, אלא הם רק מיקמו את העותקים האישיים שלהם בספריות המשותפות שלהם, שהיו נגישים ע"י משתמשים אחרים במסגרת שירות ה-P2P. השופט פסק כי אין בהצבת התקנים שיש בהם כדי לאפשר העתקה משום הרשאה של העתקה או הפצה של יצירות בניגוד לחוק. לדברי השופט (בתרגום חופשי): "איני רואה הבדל של ממש בין ספריה שמציבה מכונת צילום בחדר מלא חומר מוגן בזכויות יוצרים, לבין משתמש מחשב שמציב עותק אישי בספריה משותפת המחוברת לשירות P2P. בשני המקרים תנאי הקדם להעתקה והפרה מוצבים, אך נעדר אלמנט ההרשאה." השופט מצטט פסיקה שאומרת כי אדם אינו מרשה הפרת זכויות יוצרים רק משום שהוא מרשה את השימוש בציוד שיכול לשמש להפרת זכויות יוצרים. השופט פון-פינקלשטיין מוסיף כי על מנת שהמעשים דלעיל יהוו הפרה חייבת להיות פעולה אקטיווית מצד הבעלים של הספריה המשותפת, כגון משלוח העותקים או פרסום שהם זמינים להעתקה. במקרה דנן לא הוצגה ראיה לפעולה כזו ע"י התובעים.
השופט מוסיף ואומר כי יש לאזן בין זכותו של אדם לפרטיות לבין האינטרס הציבורי להטלת אחריות פלילית או אזרחית על אדם, אך בנסיבות מקרה זה אין לאלץ את ספקי שירותי האינטרנט להפר את זכותו של המשתמש לפרטיות שכן עקב חלוף הזמן יש חשש לחשיפתו של משתמש חף מפשע ולפיכך גוברת הזכות לפרטיות.
ואיזו תרופה יש ליוצרים לאור הדין המתיר החלפת קבצים? ממשלת קנדה מפצה את האמנים על הפסד הרווחים שלהם, בכך שהיא כופה היטל על קלטות ריקות, על CD's ואפילו על נגני MP3 מבוססי הארד-דיסק, ומפיצה את ההכנסות מהיטל זה בקרב היוצרים.
פסיקה זו תקדימית. נסיונה של תעשיית המוסיקה בארה"ב למנוע את הפעלת האתרים "גרוקסטר" ו"קאזה" אמנם לא צלחה, אולם עד כה לא נקבע שם, כי המורידים יצירות מהרשת פטורים אף הם. אף במדינות שבהן קיימת פטור לטביעות ביתיות, לא נקבע עד היום, כי גם המעלים את היצירות לרשת יהיו פטורים. בהקשר זה, יצוין כי אמנת WIPO מ- 1996 קובעת זכות חדשה, שהיא "זכות ההעמדה לציבור" שיכולה לחול במקרים אלה, ולמנוע את ה- uploading, אולם אמנה זו טרם אושררה בקנדה.
BMG CANADA INC., EMI MUSIC And Others v. JOHN DOE, JANE DOE AND ALL THOSE PERSONS WHO ARE INFRINGING COPYRIGHT IN THE PLAINTIFFS SOUND RECORDINGS
