עו''ד טוני גרינמן
אפריל 2017
רון גואטה, מחזאי צעיר הגיש תביעה לפיצויים בסך מיליון ₪ מהמחזאי והבמאי הלל מיטלפונקט ותיאטרון בית לסין. גואטה טען שהמחזה 'מקסי ואני' של מיטלפונקט, שהופק ע"י תיאטרון בית לסין הועתק ממחזה מקורי שכתב בשם 'אדמונטון'. זאת, לאחר שהנתבעים נחשפו ליצירתו של גואטה בפסטיבל 'פותחים במה' לטיפוח מחזאות מקורית, שהפיק בית לסין ואשר בו שימש מיטלפונקט ראש חבר השופטים.
לטענת גואטה מיטלפונקט נטל מרכיבים רבים ומרכזיים של יצירתו, ביניהם: הרגע המחולל, מהלכי העלילה, המאורעות הדרמטיים, הקונפליקט המרכזי, הקונפליקטים בין הדמויות, דמות הגיבור, האנטגוניסט, ועוד עד ש"מקס ואני" הינו העתקה שיטתית, מקיפה ומתוחכמת של 'אדמונטון'.
כמתואר בפסק הדין של השופטת ד"ר דפנה אבניאלי מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, 'אדמונטון', הוא יצירה אישית בעלת סממנים ביוגרפיים, שמקורם בפרשיה אמיתית של תרמית נדל"ן גדולה, שהתובע העיד על עצמו כי הוא נמנה על קורבנותיה. המחזה עוסק בגיבור, ששוכנע להשקיע בנכס נדל"ן המצוי בקנדה, בבניין הקרוי "אדמונטון", לאחר שהובטחה לו תשואה נאה ונאמר לו כי הבניין נרכש בסך 3.2 מיליון דולר, על ידי חב' המפעילה עשרות פרויקטים גדולים. לאחר זמן, הגיבור מגלה כי נפל קורבן לתרמית: הבניין נרכש בסכום נמוך יותר, הבניין לא שופץ, התשואה המובטחת לא תשולם ולמעשה כל השקעתו ירדה לטמיון. ניר מגלה גם שחברו, אייל, לא ביצע את ההשקעה יחד איתו, כי התחרט ולא סיפר לו. ניר מחליט לכתוב מחזה (טכניקת מחזה בתוך מחזה) על תרמית הנדל"ן ומתחיל חזרות עליו. בת זוגו, יעל, מאשימה אותו בכך שהשתנה, והעיסוק ומעורבות היתר שלו בעולם העסקי הרסו את הזוגיות והאינטימיות ביניהם. חברו הטוב, אייל, שבגד בו והביא בלא ידיעתו למפלתו, ממשיך הלאה בחייו ובעסקיו בשותפות עם יעל, זוגתו לשעבר של ניר. הנוכל בתרמית הנדל"ן, יוסי טובלי, שקיבל עותק מהמחזה מאמו של ניר, מנסה לעצור את העלאת המחזה, על ידי הבטחת קונה לחלקו של ניר, אך ניר מסרב להצעה. בסופו של דבר, הגיבור ניר סובל מהתמוטטות עצבים ומאושפז בבית חולים לחולי נפש.
המחזה 'מקסי ואני' עוסק אף הוא בתרמית נדל"ן, אך בעלת אופי שונה. גיבור המחזה אלכס כבן 30 (שהוא גם המספר של העלילה), נשכר לעבוד אצל טייקון נדל"ן ששמו מקסי, המעוניין להשתלט על שטח של חווה בשם חוות האלפקות בבעלות שוקה, הלום קרב שהוא חברו של אלכס, כדי להקים בתחומה תחנת כוח. אלכס אינו מדוע לכך שהוא אמור להיות הגורם המסייע בגיבוש תרמית הנדל"ן וכי לשם כך נשכר, בתואנות שווא, לעבוד אצל מקסי וזכה מידו להטבות כספיות ניכרות ולהיכרות אישית עם בתו, ליאה. שלוש שנים לאחר שאלכס מתחיל לעבוד בחב' של מקסי, הוא שוכנע על ידו לשכנע את שוקה, השקוע בחובות, למכור את החווה, כדי לאפשר לו לפתוח "דף חדש" בחייו. אלכס חשדן ביחס לכוונותיו של מקסי וחושד בכנותן, ואז מספר לו מקסי כי בכוונתו לעשות "מעשה טוב" ולעזור לשוקה, הנשוי לבתה של אישה בלגית, שבה מקסי היה מאוהב בעבר והיא נפטרה ממחלת הסרטן. אלכס נופל בפח, משכנע את שוקה למכור את החווה, ומבין באיחור כי איפשר לתרמית הנדל"ן להתבצע, ולמקסי להרוויח סכום כסף נאה על חשבון שוקה. אלכס עוזב את עבודתו אצל מקסי במפח נפש, אך סבתו משכנעת אותו לחזור לעבודתו, אולם כאשר הוא נפגש עם מקסי ומטיח בפניו דברים, מסרב מקסי להחזיר אותו לעבודה אצלו. אלכס פוגש את ליאה בלונדון, ולומד שמקסי שיקר לו לגבי ה"מעשה הטוב" כביכול וששוקה התאבד, אחרי שגילה כי מכר למקסי את החווה ברבע משוויה. בת זוגו של אלכס, איילה, הטוענת כי הוא מבלה את כל זמנו בעבודה, בוגדת בו עם במאי סרטים בשם אורסון. איילה, שהיא שחקנית, עומדת להשתתף בסרט שעלילתו עוסקת בתרמית נדל"ן, זהה לתרמית ששוקה נפל קורבן לה (סרט בתוך הצגה). העלילה בסרט נסמכת על תיאור התרמית שמסר אלכס לאיילה בתום לב. היא מנצלת את העובדה שהיא שחקנית ולה ידיד במאי סרטים ומשכנעת אותו לכתוב תסריט, כדי שתוכל לשחק בסרט. התסריט פוגע קודם כל בבעלה אלכס, שרצה להתקבל בחזרה לעבודתו הקודמת אצל מקסי ונדחה על ידו, ולמעשה הסרט אינו מופק כלל. במאי הסרטים אורסון מבקש להציג את הסרט, אך נבלם מראשית התהליך, לאחר שגורם כלשהו (מקסי או מי מטעמו), מציע לו לנסוע לחו"ל ולעסוק בפרויקט אחר. אלכס סוחט ממקסי עוד אחוזים מתחנת הכוח לטובת אלמנתו של שוקה וחולם שאולי כל זה לא קרה.
בתביעה שעניינה פלגיאט, על התובע להוכיח כי הייתה לנתבע גישה ליצירתו וכי קיים דמיון מהותי בין היצירות שאינו ניתן להסבר מלבד העתקה. במקרה זה, חשיפתו של מיטלפונקט ליצירתו של התובע לא הייתה שנויה במחלוקת, שכן נכח בהקראה שלה במסגרת התחרות, אולם לא הוכח שהוא אכן קרא את המחזה. יתרה מזו, מיטלפונקט טען כי החל ליצור את יצירתו ב- 2007, שלוש שנים לפני שנחשף ליצירה של גואטה. בית המשפט קבע, כי במצב כזה היה על גואטה להוכיח את קדימותה בזמן של יצירתו לעומת המחזה של מיטלפונקט וכי לא הצליח להרים נטל זה.
בית המשפט המשיך ודחה את טענת התובע כי קיים דמיון מהותי בין היצירות. בית המשפט קבע כי מרכיב תרמית הנדל"ן, שהוא הנושא הכללי בשני המחזות, אינו מוגן בהיותו תמה כללית. מרכיב הצגה בתוך הצגה (או סרט בתוך הצגה) אף הוא אינו מוגן. זהו מוטיב ידוע וקיים שנים רבות. התמה והמוטיב הם למעשה רעיונות בלתי מוגנים
בית המשפט המשיך וקבע כי העלילה בשני המחזות שונה מאוד וכי התובע נתפס לפרטי פרטים ולניתוח דקדקני של המחזות עד כי נוצרה תחושה כי "מרוב עצים לא רואים את היער", ונעלמה מעיניו התמונה בכללותה, שהיא תמונה של שני מחזות שונים.
אין חולק כי קיימים מרכיבים משותפים לשני המחזות, אולם אין די בכך, ויש לבחון אם הם מהווים "חלק מהותי" מהיצירה (או במקרה זה – אם הם יוצרים דמיון מהותי, ט.ג.). לדעת בית המשפט, למעט העובדה שתרמית הנדל"ן חולשת על העלילה בשני המחזות ובשניהם קיימת דמות נבל, רב השוני על הדמיון ביניהם. סגנונו של מיטלפונקט שונה, הדמויות שונות והדיאלוגים המכוננים שונים אף הם. גם אם נמצא דמיון במוטיבים מסוימים של שני המחזות, כגון: השילוב בין מרכיב תרמית הנדל"ן למרכיב היצירה הדרמטית אודותיה שהפקתה מסוכלת ע"י הנבל, עדיין קיימים ביניהם הבדלים ניכרים, המלמדים כי 'מקסי ואני' היא יצירה נפרדת, המשקפת מאמץ והשקעה מצדו של מיטלפונקט ואף כישרון דרמטי שונה.
תביעה זו ממחישה את הקושי הקיים בהוכחת טענת פלגיאט. לא די, בד"כ, בנקודות דמיון בודדות המפוזרות על פני היצירות, אלא אם מדובר בחלקים מהותיים בפני עצמם ולא. הדמיון הנדרש הוא בביטוי (ולא ברעיונות בלבד) בין היצירות בכללותן.
תא (מחוזי ת"א) 61624-12-13 גואטה נ' מיטלפנוקט (1.1.2017)
