זכויות יוצרים ודיני אינטרנט: אחריות בעל אתר אינטרנט להפרת זכויות יוצרים

 

חברת "על השולחן" העוסקת בתחום הגסטרונומי, תבעה את ארגון "אורט" בגין הפרת זכות יוצרים בכתבות שנלקחו  מאתר האינטרנט שלה ופורסמו ע"י גולשים בפורומים של אתר רשת החינוך "אורט".  המחלוקת העיקרית בתיק נסובה באשר לשאלה האם אורט כמנהלת פורום באינטרנט,  אחראית להפרת זכויות יוצרים  כזאת, שנעשית על ידי הגולשים בפורום האינטרנט שלה. הנתבעת טענה כי אין זכויות יוצרים במתכונים, שהם נשוא הכתבות, ולחילופין כי איננה אחראית לפרסומים של   גולשים   וכי השימוש שעשתה במתכון של "על השולחן" היה שימוש הוגן.   

 

השופטת אביגיל כוהן, בחנה ראשית האם "מתכון" הוא יצירה המוגנת בזכויות יוצרים, והגיעה למסקנה כי מתכון כשלעצמו אינו נכנס לגדר יצירה המוגנת לפי דיני זכויות היוצרים (להבדיל מהמקוריות שיכולה להתקיים באופן ניסוח המתכון ו/או עיצובו הגרפי).   

 

באשר לשאלת אחריותה של אורט, כמנהלת הפורום באינטרנט, להפרת זכויות יוצרים שנעשית ע"י הגולשים בפורום האינטרנט, מאמצת השופטת את הפסיקה של בית המשפט השלום בכפר סבא בעניין בורוכוב  נ' פורן .

   

הפסיקה בבורוכוב עסקה באחריות מנהל פורום ללשון הרע שפורסמה בפורום ע"י גולש. בית המשפט אימץ בחלקו את נוהל "הודעה והסרה" המעוגן בחקיקה האירופאית בסוגייה, לפיו מנהלי אתרי אינטרנט לא ישאו באחריות ללשון הרע שבוצעה בפורומים ע"י הגולשים, אם לא ידעו על הפגיעה וברגע שנעשתה פנייה ישירה אליהם בנוגע לחומר החשוד, הם הסירו אותו תוך זמן סביר מקבלת ההודעה על כך. לדעת בית המשפט, אין הצדקה לחייב באופן גורף בעל אתר, שמנוהלים בו פורומים, לבדוק כל הודעה והודעה ששולח משתתף בפורום לאתר. העלות הכלכלית גבוהה. פורומים כמו הפורום של אורט, שהכניסה אליהם היא ללא תשלום, לא יוכלו להמשיך ולהתקיים, ובכך תהיה פגיעה באינטרס ציבורי – חברתי חשוב. בנוסף, יש לזוכר  כי אי הטלת אחריות על בעל האתר אינה מעמידה את הנפגע בפני שוקת שבורה, כיוון שהוא יכול לתבוע את הגולש.   

 

לאחר קביעה זו, ובאופן די מפתיע המשיך בית המשפט ודחה את התביעה באשר למרבית הכתבות לאו דווקא מהטעם לעיל, אלא  משום שבית המשפט הגיע למסקנה כי פרסום הכתבות מהווה משום שימוש הוגן. עם זאת, לא ברור מפסק הדין תחת איזה קטגוריה המוכרת על-פי חוק (מחקר, לימוד עצמי, סקירה, ביקורת ותמצית עיתונאית) חוסה שימוש זה.   במסגרת זו, ציינה השופטת שאורט פעלה בתום לב והסירה את הכתבה סמוך לאחר שנודע לה על אותו פרסום.  

 

פסק דין זה מהווה פסיקה ראשונה בישראל באשר לאחריותם של ספקי שירות להפרות זכויות יוצרים שבוצעו על-ידי צדדים שלישיים באמצעות שירותיהם. סוגייה זו שמסודרת באופן מפורט בחקיקה אירופאית ואמריקאית נותרה אצלנו ללא הסדר חקיקתי, אם כי היא כלולה בתזכיר חוק מסחר אלקטרוני שטרם הגיע לשלבי חקיקה. בהעדר חקיקה מסדירה כאמור, ובדומה לתחום המקביל של אחריות ספקי שירות ללשון הרע שפורסמה ע"י אחר באמצעותם, אנו מקבלים פסיקה נקודתית של ערכאות ראשונות שאינה מקיפה את הנושא בצורה יסודית. כך, למשל, מפסיקה זו נותרו לדיון מספר רב של שאלות, כגון באיזה נסיבות יזכה הספק לפטור מאחריות (תמיד? רק  אם לא ידע על ההפרה? אם היה עלו לדעת?), כיצד יש ליתן הודעה לספק באשר לדרישה להסיר חומר שנטען כי הוא מפר? האם דרישה כזו צריכה להיות נתמכת בתצהיר? מה זכויותיו של מפרסם החומר במקרה זה? האם יוכל לדרוש שהחומר לא יוסר? מה דינו של מי שעושה שימוש לרע בהודעת חסרה (למשל, כדי לפגוע במתחרה או כדי להשתיק פרסום)?  כל הסוגיות הללו טעונות הסדרה חקיקתית ברורה ויפה שעה אחת קודם.