זכויות יוצרים: הפיצוי ללא הוכחת נזק מצטמצם

 

מי שזכות יוצרים שלו הופרה בידי אחר זכאי לפיצוים ללא הוכחת נזק. פיצוי זה מקל על בעלי זכות יוצרים, שלעתים קרובות מתקשים להוכיח את הנזק שנגרם להם מהפרת זכותם, ומשמש כהרתעה כנגד מפרים פוטנציאליים. בהתאם לחקיקה שקדמה לחוק זכות יוצרים מ- 2007, בית המשפט היה רשאי לפסוק פיצוי בסכום שבין 10,000 שקלים לבין 20,000 שקלים  בגין כל הפרה של זכות יוצרים. כיום, בהתאם לסעיף 56 לחוק החדש, רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי בסכום של עד 100,000 שקלים חדשים לכל הפרה, אולם אינו כבול לסכום מינימלי, כבעבר. סעיף 56(ג) לחוק ממשיך וקובע, כי יראו הפרות שמתבצעות ב"מסכת אחת של מעשים" כהפרה אחת לעניין זה.

 

מהי "הפרה" לצורך הפיצוי ללא הוכחת נזק ומהי "מסכת אחת של מעשים" בהתאם לחוק החדש? בית המשפט העליון, מפי השופט יורם דנציגר, נתן באחרונה מענה לשאלות הללו במסגרת החלטה קצרצרה, בעלת השלכות מרחיקות לכת לבעלי זכויות היוצרים.

 

עד להחלטה לעיל של השופט דנציגר, קבעה הפסיקה כי לצורך מתן מענה לשאלה אם עסקינן ב"הפרה" אחת, או במספר הפרות, שבגינה, או בגינן, רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, יש לבחון את מספר הזכויות שהופרו, ולא את מספר המעשים המפרים. לכן, נקבע כי כאשר הועלתה הצגה על הבמה ללא הרשאת בעל זכות היוצרים, הופרה זכות אחת, על אף שההצגה הועלתה מספר רב של פעמים. מכאן, היה התובע זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרה אחת בלבד. לעומת זאת, כאשר חברה הוציאה לאור 11 חוברות שונות, שבהן נכללו לקטים של נתונים שהועתקו מ- 11 חוברות שונות של המתחרה שלה, נקבע כי מדובר ב- 11 הפרות שונות. בהתאם לכך, נקבע לרוב, כי כאשר הנתבע העתיק או ביצע בפומבי מספר יצירות, זכאי התובע לפיצוי ללא הוכחת נזק כמספר היצירות שהועתקו או בוצעו בפומבי. כך, כאשר מו"ל העתיק מספר צילומים של צלם ופרסם אותם בספר מסוים. כך גם, כאשר חברה העתיקה מספר כותרים של משחקי מחשב שונים. וכך גם נקבע, לרוב, שכאשר משמיעים בפומבי מספר יצירות מוסיקליות, שזכות היוצרים בהן מנוהלת בידי אקו"ם, זכאית אקו"ם לפיצוי ללא הוכחת נזק כמספר היצירות שהושמעו.

 

בפרשה שהגיעה לדיון בפני השופט דנציגר, הושמעו באירוע מסוים 13 שירים, שזכות היוצרים בהם מנוהלת בידי אקו"ם. מן הסתם מדובר ב- 13 יצירות נפרדות, שנוצרו בזמנים שונים, ואף על-ידי יוצרים שונים, שאקו"ם מנהלת עבורם את זכויות היוצרים. אף-על-פי-כן, בית המשפט השלום, שדן בתביעה בערכאה ראשונה, קבע כי יש לראות מקרה זה כמקרה שמגלם הפרה אחת בלבד. על-כן זכאית אקו"ם לפיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור אחד, ולא 13ל-  "מנות" של פיצוי, כפי שאקו"ם תבעה. בית המשפט המחוזי, שישב כערכאת ערעור, אישר את פסיקת בית המשפט השלום. (בית המשפט המחוזי ציין כי בפסיקת סכום הפיצוי בסך 30,000 שקלים, חרג בית המשפט השלום מהסכום המרבי שהיה נהוג בחוק הישן (20,000 שקלים), אך אין לכך השלכה על ההלכה שנפסקה בהמשך בבית המשפט העליון).

 

אקו"ם הגישה בקשת רשות ערעור, שנדחתה על-ידי בית המשפט העליון. השופט דנציגר ציין כי הבקשה אינה מעלה סוגיה עקרונית שמחייבת מתן רשות ערעור. עם זאת, הוא המשיך ואמר דברים קצרים, שלהם תהיה, ככל הנראה, השלכה עקרונית מאוד. בית המשפט קבע, כי בתי המשפט השלום ומחוזי צדקו בראותם את ההפרה במקרה זה כהפרה אחת, שכן מדובר בהשמעת 13 יצירות ברצף אחד במסגרת אירוע אחד. השופט המשיך וציין, כי על-פי החוק החדש – ועל-פי גישתו, אף לפי החוק הקודם - יש לראות בכך מסכת אחת של מעשים שמגלמת הפרה אחת בלבד. הקביעה אם עסקינן הפרה אחת, או במספר הפרות היא בעיקרה קביעה עובדתית, שבית המשפט לערעור לא יתערב בה.

 

המשמעות המעשית של פסיקת בית המשפט העליון היא שבעוד שבעבר הפרת זכות יוצרים ב- 13 יצירות הייתה מצמיחה, על-פי דעת הרוב בפסיקה, זכות לקבלת פיצויים ללא הוכחת נזק בגין 13 הפרות נפרדות, בסכום מינימלי של 130,000 שקלים, גם אם היא בוצעה במסגרת "מסכת אחת של מעשים, הרי מעתה, יהיה בעל זכות יוצרים, שזכותו הופרה בנסיבות דומות  זכאי לפיצוי אחד, בשיעור מרבי של 100,000 שקלים.

אנו סבורים, בכל הכבוד, כי פסיקה זו שגויה. כל יצירה היא מושא נפרד לזכות יוצרים והפרת זכות יוצרים בה מקימה עילת תביעה נפרדת. יתרה מזו, כפי שצוין, במקרה זה, הבעלים האמיתיים של זכות היוצרים בכל יצירה הם היוצרים השונים שיצרו אותם. אקו"ם, כתאגיד לניהול משותף של זכות יוצרים, היא למעשה נאמנה של הבעלים (על היותה של תאגיד לניהול משותף נאמן או שליח בפועל, ראו טוני גרינמן, זכויות יוצרים, פרק 16 (מהדורה 2, 2009). אם הזכויות ביצירות לא היו מנוהלות בידי אקו"ם, יכול היה כל יוצר להגיש תביעה נפרדת בגין הפרת זכותו ביצירתו. 

ביום עיון בחוק זכות יוצרים החדש, שהתקיים ב- 2007 במרכז הבינתחומי בהרצליה, ציין עורך דין טוני גרינמן, בנימה אירונית, כי משמעות ההוראה בדבר ה"המסכת האחת" בחוק זכות יוצרים החדש היא "שאם אתה הולך להפר זכות יוצרים, כדאי לעשות את זה 'ביג טיים'". נדמה שפסיקה חדשה זו ממחישה את הדברים. אמנם הגדלת סכום הפיצוי המרבי לפיצוי ללא הוכחת נזק בחוק החדש מאפשר לבית המשפט לתת ביטוי למספר היצירות המופרות בקביעת שיעור פיצוי גבוה יחסית, עד לסכום הלא מבוטל של 100,000 שקלים. כמו כן, תמיד התובע יכול לנסות להוכיח נזק אמיתי. עם זאת, פסיקת בית המשפט, שכבר מכה גלים בפסיקת בתי משפט בערכאה ראשונה (ראו, למשל, ת"א (מחוזי מרכז) 6004-08-07 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ (24.8.2009)), עלולה להקשות על בעלי זכויות יוצרים באכיפת זכויותיהם ולפגוע בהרתעה בפני הפרות רבות היקף של זכויות יוצרים. לכן נראה, כי אין לקבוע באופן אטומטי, כי בכל מקרה שבו הופרה זכות יוצרים במספר יצירות במסגרת אירוע או פרסום אחד, עסקינן ב"מסכת אחת", אלא כפי, שציין בית המשפט, מדובר בעניין שבעובדה ועל כן כל מקרה חייב להיבדק לגופו ובהתאם להטרוגניות, או להומוגניות של היצירות ושל השימוש או השימושים שנעשו בהם.

 

רע"א 4148/09 אקום בע"מ נ' חדד (יולי, 2009).