תזכיר חוק זכות יוצרים, התשס"ד - 2003, חלק ב'
המשך לחלק א'
מאת עו"ד טוני גרינמן, מתוך ספרו "זכויות יוצרים - מעידן הדפוס אל העידן הדיגיטלי, הוצאת איש ירוק, תל-אביב 2003)
פרק שביעי: בעלות בזכויות הכלכליות
השינוי הבולט בפרק זה נוגע אף הוא ליצירות אורקוליות. כאן מציעים מנסחי התזכיר, כי זכות היוצרים ביצירה אורקולית תהיה של מפיק היצירה, שהוא זה שאחראי על ביצוע הפעולות הנדרשות לשם יצירתה. הצעה זו מהווה מכה קשה עבור יוצרי היצירה האורקולית, ובמיוחד עבור במאי קולנוע וטלוויזיה שאך לאחרונה זכתה זכות יוצרים שלהם ביצירותיהם האורקוליות להכרה מפורשת בפסיקה. מבחינה זו, היא גם בגדר נסיגה מן המוצע בתזכיר הקודם מ- 1999, שבו נשקלה אפשרות להעניק את הזכות במשותף לבמאי היצירה, למפיק שלה ולמחבר התסריט. מנסחי התזכיר מסבירים, כי ריכוז הזכויות הכלכליות בידי המפיק נדרש כדי לאפשר מסחור יעיל של היצירה בלי להיקלע לפיצול בזכויות שיחייב התקשרויות נפרדות עם בעלי זכויות שונים, וכי הוא "הגישה המקובלת". הדברים אינם מדויקים. הסעיף המוצע מיושן בצורה הפשטנית שבה הוא מקריב לחלוטין זכויות של יוצרי היצירה האורקולית על מזבח היעילות הכלכלית. הוא אינו תואם את החקיקה האירופאית המודרנית, שמאזנת בין צורכי המסחר לבין האינטרסים של היוצרים. חלק ניכר ממדינות היבשת מכירות בזכות יוצרים ראשונית של יוצרי היצירה האורקולית. אחרות מרכזות, בצורה זו או זו, זכויות כלכליות בידי המפיק, אך זאת תוך איזון של האינטרסים, באופן שנשמרות במרבית המקרים זכויותיהם של היוצרים האורקוליים לקבלת תמלוגים ראויים בגין השימושים השונים ביצירותיהם, וכן זכויות נוספות, כגון הזכות לעשיית עיבודים ליצירה. איזון דומה קיים גם בחקיקה האנגלית, שבה זכות היוצרים ביצירה האורקולית נתונה כיום במשותף למפיק היצירה ולבמאי שלה. אין לסעיף המוצע גם אחיזה בחוק הקנדי, שבמסגרתו זכות היוצרים ביצירה אורקולית נתונה ל"מחבר" היצירה (דהיינו, היוצר) ואף לא בחוק האמריקאי, שעל-פיו זכויותיו של יוצר אורקולי עוברות למפיק כאשר מדובר ביצירה שהוזמנה על ידו, אך זאת בתנאי שהוסכם על כך במפורש בחוזה בכתב. היה מקום להציע כאן סעיף מאוזן יותר.
בשונה מהחוק הקיים, אין בתזכיר הוראה מיוחדת לעניין זכות יוצרים בצילומים, ולכן הזכות תינתן לצלם. זכות יוצרים בתקליט תינתן למפיק התקליט, ולאו דווקא לבעל ההקלטה הראשית, כנהוג על-פי החוק הקיים.
התזכיר מרחיב את זכויות המדינה ביצירות. הוא קובע, כי המדינה תהיה בעלת זכות יוצרים לא רק ביצירה שהוזמנה על ידה, אלא גם בכזו שהוזמנה על ידי עובד המדינה עקב עבודתו ובמהלכה. מוטב היה לו נמנעו מנסחי התזכיר מהרחבת זכויות המדינה ביצירות, דבר שאינו תואם את חופש הביטוי והיצירה.
על-פי התזכיר, עסקה להעברת זכויות כלכליות או להענקת רישיון ייחודי, טעונה מסמך בכתב, אם כי נשמטה הדרישה לחתימה מצד בעל הזכות. עם זאת, דרישת הכתב אינה קיימת לגבי הסכם שמתנה על קביעת הבעלות הראשונית. מוטב שגם כאן תתקיים הדרישה.
פרק שמיני: הזכויות המוסריות
הזכויות המוסריות ניתנות ליוצר של יצירה ספרותית, אמנותית, דרמטית או מוסיקלית, למעט תוכנת מחשב. הן אינן ניתנות ביחס לתקליט. מובהר, כי הזכויות המוסריות אינן ניתנות להעברה.
לא נוספו זכויות מוסריות לאלה המוכרות כיום. הגדרת "זכות השלמות" שונתה, ומובהר כי היא מגינה רק מפני פגם, סילוף, שינוי ו"פעולה פוגענית" שיש בהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר. אין התייחסות לפעולה שיש בה משום "הפחתת ערך". יתרה מזו, מוצע, כי לא תהיה זו פגיעה בזכות המוסרית אם השינוי או פעולה ביצירה היו סבירים בנסיבות העניין. הוראה זו עשויה לצמצם את הזכות המוסרית. ממילא הזכות המוסרית מופרת רק כאשר נפגע שמו או כבודו של היוצר.
תקופת ההגנה על הזכות המוסרית זהה לתקופת ההגנה על הזכויות הכלכליות, ואולם לאחר מות היוצר, זכאים להגיש תביעה בגין פגיעה בזכות, רק בן זוג של היוצר, צאצאיו, הוריו או אחיו.
מעשה שנעשה ביצירה בהסכמת היוצר לא יהווה פגיעה בזכות המוסרית שלו. יתרה מזו, היוצר יכול לוותר על זכויותיו ביצירתו, כולן או מקצתן, ובלבד שהוויתור ייעשה בכתב.
פרק תשיעי: הפרות ותרופות
במסגרת ההפרות העקיפות, אין התזכיר נוקט עמדה חד-משמעית בשאלת הייבוא במקביל, דהיינו בשאלה אם עותק של יצירה שנעשה מחוץ לישראל בהרשאת בעל זכות היוצרים ביצירה, ייחשב כעותק מפר אם הוא מיובא לישראל שלא בהסכמתו. מוצע, כי החזקה ביודעין של עותק מפר של יצירה למטרה עסקית תהווה הפרת זכות יוצרים. זו הרחבה של האיסור הקיים היום, שחל על החזקת עותק מפר "לשם מסחר בו". על-פי ההגדרה החדשה, גם החזקת יצירה מפרה לשם שימוש בה לביצוע פומבי מפר, ואפילו החזקת יצירה מפרה לשם עבודה בה עלולות להיות בגדר הפרות. נוסף לכך, יוצר התזכיר אחריות אזרחית עקיפה בגין ייצור או החזקה של חפץ לשם עשיית עותקים מפרים של יצירה.
מובהר, כי גם בעל רישיון ייחודי רשאי להגיש תביעה אזרחית בגין הפרת זכות יוצרים.
חידוש מעניין בפרק זה הוא יצירת אחריות עקיפה בגין סחר ביודעין בעותק של יצירה שמפר את הזכות המוסרית בה. הסעיף מתייחס לפעולות המהוות הפרה עקיפה של הזכות הכלכלית, למעט ייבוא ולמעט סיוע לביצוע פומבי.
התזכיר קובע, כי הפרת זכות יוצרים היא עוולה אזרחית וכי הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] יחולו עליה בשינויים המחויבים. בנושא הפיצויים הסטטוטוריים, מציעים מנסחי התזכיר לבטל את הפיצוי המינימלי, ולקבוע פיצוי מירבי בסך 50,000 שקלים חדשים. הצעה דומה לביטול הפיצוי המינימלי נדחתה לא מכבר על ידי ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
מוצע להסמיך את השר לקבוע בתקנות את הדרך שבה יינתנו חשבונות על ידי מפר זכות יוצרים.
בעוד החוק הקיים קובע, כי עותקים מפרים הם רכושו של בעל זכות יוצרים, מנסחי התזכיר ראו לנכון להציע כי התובע יוכל לקבל את העותקים לידיו רק אם ישלם למפר את שווים לולא ההפרה. כמו כן, מוצע להחיל את תקנת השוק על עותקים מפרים.
פרק עשירי: עונשין; פרק אחד עשר: חזקות; פרק שנים עשר: עיכוב בידי המכס
ההוראות בנושאים הללו, שתוקנו אך לאחרונה בפקודת זכות יוצרים אינן משתנות בתזכיר.
פרק שלושה עשר: שונות
מוצעת הוראה חדשה שתחיל את חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשנ"ב - 1952, על הפרות זכויות יוצרים. גם כאן, מוטב היה לו נמנעו מנסחי התזכיר מכך. החלת החוק האמור על זכויות יוצרים עשויה להכשיר הפרת זכות יוצרים בידי המדינה בנסיבות מסוימות.
התזכיר אינו מתקן את ההוראות המיושנות בעניין הקלטות ביתיות והפיצוי לבעלי זכויות היוצרים וזכויות המבצעים בגין הפגיעה בזכויותיהם ואבדן הכנסות. על-כן, הוא מותיר את סעיפים 3ב עד 3ה לפקודת זכות יוצרים בתוקף. הוסבר, כי הנושא נמצא בבחינה במשרד המשפטים.
כאשר יהיה התזכיר לחוק, הוא אמור לחול על יצירות שנוצרו אף לפני תחילת תחולתו. אולם, יצירה שתקופת ההגנה עליה הסתיימה לפני תחילת החוק, לא תזכה עוד להגנה גם אם על-פי הוראות החוק הייתה היצירה ממשיכה להיות מוגנת. עם זאת, אין בתזכיר מענה לשאלת תקופת ההגנה על יצירות אורקוליות שהיו קיימות לפניו. כאמור לעיל, התזכיר יצמצם מאוד את תקופת ההגנה על יצירות אורקוליות. יש לקוות, כי ההוראה תתוקן בהליכי החקיקה. אולם, גם אם תחוקק, יש להניח שיצירות שהיו קיימות לפני החוק ימשיכו להיות מוגנות לתקופה של חיי היוצר או היוצרים המשותפים ועוד שבעים שנה, שאם לא כן תיגרם פגיעה בזכות הקניין של בעלי זכויות היוצרים ביצירות הללו.
הוראה תמוהה בתזכיר מתיימרת להטיל את הוראותיו בדבר שימושים מותרים ובדבר סייגים לאחריות גם על מעשה שנעשה לפני תחילת החוק. גם כאן נראה, כי מדובר בפגיעה רטרואקטיבית פסולה בזכויות קנייניות של בעלי זכויות היוצרים.
ההוראות בדבר הבעלות בזכות יוצרים ועסקאות בזכות יוצרים, לא יחולו באופן רטרואקטיבי.
מה אין בתזכיר?
כאמור לעיל, התזכיר אינו מטפל בנושא ההקלטות הביתיות ובגמול היוצרים בקשר לכך, נושא שהוא אקוטי בשל חוסר התאמתן של ההוראות הקיימות לעידן הדיגיטלי.
אין בתזכיר ניסיון כלשהו להתייחס לצורך להגן על יוצרים ביצירות בעניין זכויות יוצרים. אין התייחסות לזכות התצוגה, זכות ההפצה או זכות העקבה. אין טיפול בנושא ההגנה על אמצעים טכנולוגיים ואמצעים לניהול זכויות יוצרים. כמו כן, אין טיפול בנושא הניהול המשותף של זכויות יוצרים, המטופל בחוק נפרד התלוי ועומד לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. לבסוף, בעוד התזכיר הקודם הציע לבטל את סעיף 38 לחוק רשות השידור, תזכיר זה נמנע מכך.
יש לקוות שהדיונים בתזכיר יסתיימו בהצעת חוק, שתאזן ביתר עדינות ורגישות בין זכויותיהם של היוצרים לבין צורכי המשתמשים וממני ומפיקי היצירות. מוטב, שישראל תצעד בענין זה בעקבות האיחוד האירופי, ושלא תלך שבי אחרי רעיונות קפיטליסטים שהיו נחלת המשפט האנגלו-אמריקאי, אם כי גם שם הם כבר אינם כה דומיננטיים, ובוודאי אינם מתאימים לתנאי שוק היצירה הישראלי. יש לזכור, כי בסופו של דבר מטרתם של דיני זכיות יוצרים היא מתן תמריץ ליוצר למען עידוד היצירה. ככל שייפגע התמריץ של היוצרים, כך ייפגע יכולתם להתמסר ליצריה, נפח היצירה יפחת ובסופו של דבר החברה תיפגע.