תזכיר חוק זכות יוצרים, התשס"ד - 2003, חלק א'

 

להלן סקירה ביקורתית של החידושים העיקריים שבתזכיר חוק זכות יוצרים, התשס"ד - 2003

מאת עו"ד טוני גרינמן, מתוך ספרו "זכויות יוצרים - מעידן הדפוס אל העידן הדיגיטלי, הוצאת איש ירוק, תל-אביב 2003)

בפרק זה מצויות כמה הגדרות מעודכנות של מונחים חשובים בחוק, כגון "טביעה", "יצירה אורקולית", "תקליט" ו"מפיק". מובהר, כי יצירה אורקולית היא יצירה דרמטית, אם כי הגדרת המונח צרה לעומת ההגדרה בחוקים במדינות אחרות, כך שאין הוא כולל מצגות אורקוליות, שאין בהן מימד של תנועה. הגדרת המונח "יצירה אדריכלית" שונתה, באופן שאין מדובר עוד על "מעשי אמן אדריכלי". כמו כן מובהר, כי המונח "צילום" אינו חל על צילום שהוא חלק מיצירה אורקולית. מובהר, כי במונח "פיסול" כלולים גם תבנית ומודל. הגדרת המונח "פרסום" הורחבה וכעת היא כוללת העמדת עותקים של היצירה לרשות הציבור וגם ביצוע פומבי ושידור. עם זאת, הוספה הגדרה של הביטוי "פרסום ראשון" והוא מתייחס אך ורק להעמדה לרשות הציבור של "מספר סביר" של עותקי יצירה. התזכיר מגדיר את המונח "תקליט", שהחליף את המונח "רישמת קול" בחוק הקיים, וכן את המונח "תקליט מסחרי", שהוא תקליט שפורסם לצורכי מסחר.

בפרק זה חזרה למקומה המילה "מקורית" שנשמטה בתרגום של החוק האנגלי מ- 1911. מובהר, כי זכות יוצרים חלה ביצירה ספרותית, אמנותית, דרמטית ומוסיקלית, שהיא "מקורית". עדיין אין הכרעה אם לכלול בחוק דרישת קיבוע. נשמר הסייג, שלפיו לא תחול זכות יוצרים על מדגם, אלא אם כן המדגם אינו משמש ואינו מכוון לשמש לייצור תעשייתי. זכות יוצרים תינתן ליצירות המקיימות את הזיקה הנדרשת לישראל או למדינה החברה באמנה שישראל צד לה (במרבית המקרים - פרסום, אזרחות או מקום מגורים קבוע). עם זאת, מוצע להסמיך את שר המשפטים, באישור הממשלה, להגביל את ההגנה הניתנת ליצירות של יוצרים, שהם אזרחי מדינה שאינה מגינה כראוי על יצירות של יוצרים שהם אזרחי ישראל.

התזכיר מבחין בין זכויות כלכליות לזכויות מוסריות. בפרק הדן בזכויות הכלכליות בחרו המנסחים להגביל את הזכויות, באופן שלא כולן יחולו על כל יצירה. התזכיר מציע, כי לבעל זכות יוצרים יהיו הזכויות להלן:

·    זכות העתקה - לגבי כל סוגי היצירות. העתקה תכלול אחסון היצירה באמצעי אלקטרוני או באמצעי טכנולוגי אחר.

·   זכות ביצוע פומבי - לגבי יצירות ספרותיות, דרמטיות ומוסיקליות ולגבי תקליט מסחרי. אם כן, לבעליו של תקליט שלא פורסם "לצורכי מסחר" לא תהיה זכות ביצוע פומבי בתקליט. ביצוע פומבי, על-פי התזכיר, הוא הצגתה או השמעתה של יצירה בציבור, במישרין או באמצעות מכשיר.

·    זכות שידור - לגבי יצירה ספרותית, דרמטית או מוסיקלית ולגבי תקליט מסחרי. שידור הוא "העברה קווית, או אלחוטית, של צלילים או מראות או שילוב של צלילים ומראות לציבור". לא הוענקה זכות שידור לגבי יצירות אמנותיות, אם כי במרבית המקרים יהיה שידור יצירה שכזו כרוך בהעתקתה.

·    זכות להעמדת היצירה לרשות הציבור, כך שתהיה ליחידים מקרב הציבור גישה אליה ממקום ובמועד לפי בחירתם האישית. בכך, מאמץ התזכיר את הזכות החשובה הזו על-פי אמנת וויפו, שתכליתה להעניק לבעל זכות יוצרים את הזכות להתיר שימוש ביצירתו ברשת האינטרנט.

·    זכות לעשיית יצירה נגזרת - לגבי יצירה ספרותית, אמנותית, דרמטית או מוסיקלית. יצירה נגזרת היא יצירה המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת, כגון תרגום או עיבוד. אין זה ברור מדוע ראו מנסחי התזכיר לנכון לשלול מבעל זכות היוצרים בתקליט את הזכות לעשיית יצירה נגזרת מתקליטו. נכון, שהתקליט הוא עצמו נגזרת של יצירה מוסיקלית, ועם זאת, אין זה ראוי לאפשר לאחר לעבד את התקליט ללא הרשאה מצד בעל זכות היוצרים בו. בנוסף, הסעיף מנוסח באופן שלבעל זכות יוצרים ביצירה הנגזרת, אין זכות עיבוד ביצירה הנגזרת. גם כאן, הצרת הזכות אינה מחויבת.

·    זכות השכרה לצורכי מסחר של עותקים של יצירה - לגבי יצירה תקליט, יצירה אורקולית ותוכנה. סעיף זה מצמצם מאוד את הזכות המקבילה הקיימת היום, שניתנת גם לבעלי זכויות היוצרים ביצירות הכלולות בתקליט, ביצירה אורקולית או בתוכנה, ושחלה לא רק לעניין השכרה, אלא גם על השאלה. הסעיף קובע עוד, כי השכרה על ידי ספרייה ציבורית או על ידי ספרייה של מוסד חינוך, לא תיחשב כהשכרה לצורכי מסחר. סייג זה גורף למדי ופגום בכך שלא נלווה לו הסדר לפיצוי בעלי זכויות היוצרים בגין הפסד ההכנסות שייגרם להם כתוצאה מההשכרה.

פרק חדש זה יוצר, למעשה, שלושה רשיונות כפייה, גורפים למדי, שפוגעים באופן ניכר בזכויותיהם של בעלי זכויות היוצרים. ראשית, מוענקת למשדר משנה זכות לבצע שידור משנה של שידור אחר, אם ישולמו לבעל זכות יוצרים תמלוגים ראויים. בהעדר הסכמה לעניין התמלוגים יקבע אותם בית המשפט.  משמעות הסעיף היא, שבעל זכות יוצרים לא יוכל למנוע מאחר לשדר את יצירותיו בשידור משנה. יתרה מכך, גם אם משדר המשנה אינו משלם תמלוגים, תרופתו היחידה של בעל זכות היוצרים ביצירה תהיה לפנות לבית המשפט בבקשה לקבוע את שיעור התמלוגים - הליך שעלול לארוך זמן רב ושבתומו ייתכן שיידרש הליך נוסף לגביית התמלוגים. אין זה ברור מדוע מנסחי התזכיר ראו לנכון ליצור רשיון כפייה כה גורף, שפגיעתו בבעלי זכויות היוצרים קשה, והוא מנוגד למדיניות ולחקיקה של מדינות האיחוד האירופי.

רשיון הכפייה להקלטת יצירה מוסיקלית, לרבות המילים הנלוות לה, נשמר בתזכיר. בנוסף לכך, נוצר רישיון חדש, גורף וחריג אף הוא, לשידור או לביצוע פומבי של תקליטים. במקרה זה נקבע, כי התמלוגים הראויים ישולמו לתאגיד לניהול משותף של זכויות מפיקי תקליטים ומבצעים, שאישר שר התרבות כארגון יציג לעניין זכות זו. מובהר, כי הרישיון אינו חל על יצירות הטבועות בתקליט.

פרק זה מרחיב את השימושים המותרים ביצירות מוגנות, אף ללא הסכמת בעל זכות היוצרים. עם זאת, רשימת השימושים סגורה. היא פותחת בסעיף השימוש ההוגן, אשר באופן מפתיע הוא אותו סעיף בעל רשימה סגורה של מטרות, שקיים כיום. עם זאת, מיד לאחר סעיף זה בא סעיף המובאות, המתיר הבאת מובאה מיצירה שפורסמה, בהיקף מוצדק, בהתאם למטרת ההבאה ותוך ציון "מקור המובאה". זהו סעיף, שאם ייכלל בחוק, יצריך פרשנות רחבה, באשר לשאלה מהי "הבאת מובאה" ולעניין ההיקף המוצדק. פטור רחב יותר ניתן להעתקה בשלמות של מאמר או של כתבה טלוויזיונית עיתונאית, אם לא נשמרה במפורש זכות ההעתקה לגביו.

התזכיר ממשיך ומציע להתיר שימוש אגב ביצירה במסגרת יצירת צילום, יצירה אורקולית או בתקליט. מובהר, כי הכללת יצירה מוסיקלית או תקליט ביצירה לא תיחשב כשימוש אגב, אם היא מתוכננת מראש. מכאן משתמע, כי שימוש ביצירה אחרת עשוי להיחשב כשימוש אגב, אף אם הוא מתוכנן מראש, דבר שמרחיב מאוד את משמעות המונח "שימוש אגב".

התזכיר מציע מספר שימושים מותרים חשובים בתחום התוכנות והאינטרנט. ראשית, מותרת העתקת תוכנה לצורכי גיבוי. בהמשך, מוצע להתיר העתקת תוכנה, ואף עשיית יצירה נגזרת ממנה, היתר שמאפשר הנדסה חוזרת של תוכנה ודקומפילציה שלה. שימוש זה מותר לשתי מטרות. ראשית, הוא מותר לשם תיקון שגיאות בתוכנה או התאמתה לתוכנת מחשב אחרת או למערכת מחשב אחרת. נראה, כי סעיף זה אינו מנוסח היטב. הסעיפים המקבילים בחקיקה האמריקאית וחקיקה האירופאית מתירים שימוש לצורך תיקון מחשב (דבר שעשוי להצריך אף תיקון תוכנה), אך לא לצורך התאמת התוכנה לתוכנת מחשב אחרת או למערכת מחשב אחרת. הניסוח עשוי, במידה מסוימת, להפוך כל תוכנה ל"תוכנה חופשית", דהיינו לתוכנה שכל אדם רשאי לשנותה. המטרה השנייה שבגינה מותר השימוש הנדון היא מטרה ראויה, התואמת את החקיקה האמריקאית והאירופית, היא התאמת תוכנות אחרות או מערכות מחשב אחרות לעבודה עם התוכנה (דהיינו, השגת interoperability). מכל מקום, השימוש הנדון אינו מותר אם המידע שהושג היה ניתן לגילוי כדין בנקל, אם הוא הועבר לאדם אחר שלא למטרה המותרת, או שנוצל כדי ליצור תוכנת מחשב אחרת, המהווה העתקה של תכנת המחשב או של חלקה המהותי.

סוגיית ההעתקות הזמניות מטופלת בסעיף הבא. העתקות ארעיות של יצירות, דהיינו, יצירת קבצים זמניים, מותרות כחלק בלתי נפרד של הליך טכנולוגי, שמטרתו היחידה היא לאפשר העברתה של יצירה ברשת תקשורת בין צדדים שלישיים (כגון באינטרנט) על ידי גורם ביניים (כגון ספק שירות), או לצורך שימוש כדין ביצירה, ובלבד שאין להעתקה הארעית ערך כלכלי משלה.

מי שרשאי לשדר יצירה, רשאי להקליט אותה לצורך שימוש בשידוריו, אך עליו להשמיד את ההקלטה כעבור שלושה חודשים מיום השידור הראשון. אולם, מותר לשמור הקלטה בעלת "אופי דוקומנטרי מיוחד" בארכיון ציבורי.

התזכיר מציע להעניק למוסדות חינוך היתר לעשיית שימוש ביצירה שפורסמה בדרך של העתקה או עשיית יצירה נגזרת למטרות הוראה או בחינה, ובלבד שהוא מוצדק בשים לב, בין היתר, להיקף השימוש, למטרת פעילותו של המוסד, לקיומה של אפשרות סבירה לקבל זכות שימוש. כמו כן, מותרים שימושים מותנים ביצירות במקראות המיועדות להוראה ובמסגרת ביצוע פומבי של יצירה במוסד חינוך.

 
ספריות וארכיונים זוכים אף הם להיתר מותנה להעתקת יצירות המצויות באוסף הקבוע שלהם, לשם שימור והחלפה.

התזכיר מציע להתיר צילום, ציור, שרטוט או תיאור חזותי דומה של יצירה אדריכלית, יצירת פיסול או יצירת אמנות שימושית, המוצבים באופן קבוע במקום ציבורי. על-פי נוסחו, לא יחול הסייג ביחס ליצירות אמנותיות אחרות, כגון ציורי קיר. כן מותרים שימוש מותנה ביצירה שיצר  אמן שאינו בעל זכות יוצרים ביצירתו לצורך עשיית יצירה חדשה, ושימוש ביצירות ותוכניות אדריכליות לשם שיקום בניינים.

עוד מוצעים שימושים מותרים ומותנים ביצירות במסגרת הליכים משפטיים ומינהליים, בטקסים רשמיים או דתיים, והעתקה של יצירה שהופקדה לעיון הציבור.

 
פרק שישי: תקופת ההגנה

בפרק זה מוצע שינוי רדיקלי ובלתי מובן בעניין תקופת ההגנה על יצירה אורקולית, שאותה מוצע לקצר לתקופה של 50 שנה בלבד ממועד הפרסום הראשון של היצירה. זאת, בעוד שעל-פי החוק הקיים, התואם גם את החקיקה האירופית, תקופת ההגנה היא חייו של יוצר היצירה, או האחרון שנפטר מבין יוצריה המשותפים ועוד 70 שנה. תקופה זהה נהוגה על-פי החוק האמריקאי, אך במקרה של יצירה אורקולית מוזמנת, תקופה של 95 שנה מפרסומה, או 120 שנה מעשייתה, לפי המוקדם. לא ברור מה הניע את מנסחי התזכיר להציע תקופת הגנה כה קצרה, ומנותקת מן הנהוג במדינות לעיל.

תקופת ההגנה הקצרה על תקליטים וצילומים על-פי החוק הקיים, שהיא גם כן 50 שנה בלבד, נותרה בעינה. לעניין צילומים, ההסבר שניתן לכך בדברי ההסבר לתזכיר הוא, כי לעתים קרובות צילומים מתעדים את המציאות ולכן יש לאזן בין הצורך לתמרץ צלמים לבין האינטרס הציבורי בצילום. אין זה הסבר משכנע, שכן האינטרס הציבורי מוגן על-ידי ההיתר לשימוש הוגן וההיתרים הרבים הנוספים לשימוש מותר ביצירות, שכלולים בתזכיר.