מרץ, 2014
מאת: עו"ד טוני גרינמן, ספיר שלזינגר
זכויות יוצרים: זכויות בבימוי מחזה
המחזה "עוץ לי גוץ לי", ממחיז את החיבור שנכתב בידי אברהם שלונסקי ז"ל, ומבוסס על יצירתם של האחים גרים. בשנת 1965 ביים פרופ' יוסי יזרעאלי את המחזה בתיאטרון הקאמרי, כשעודו במאי צעיר, תוך שביצע שינויים במבנה ובטקסט של המחזה, בסופם הפך את המחזה למחזמר.
ההצגה הפכה מיד להצלחה מסחררת, זכתה בפרס "ההצגה המקורית הטובה ביותר" ואף שירי המחזמר הוצאו לאור כתקליט. המחזמר הועלה מספר פעמים בתיאטרון הקאמרי במשך השנים, חלו בו שינויים מינוריים אולם עבודת הבימוי נותרה כפי שהייתה.
בשנת 2002 התיאטרון הקאמרי העלה הפקה חדשה להצגה הידועה. במסגרת זו חידש את רכישת זכויות היוצרים במחזמר, זכויות המחזאי וזכויות ההלחנה. ההצגה החדשה קצרה שבחים, זכתה בפרס התיאטרון הישראלי למחזמר השנה, הוצא תקליט של שירי המחזמר ואף DVD של ההפקה במלואה.
עת נחשף פרופ' יזרעאל לפרסומי העלאת ההפקה החדשה, ביקש לברר אם ההפקה לעיל עושה שימוש בגרסת הבימוי שיצר. משהבהיר לו מנהל התיאטרון כי עסקינן בעיבוד מקורי וחדש, ויתר פרופ' יזרעאלי על תשלום תמלוגים בגינה. אולם לכשצפה בעותק ה-DVD של המחזמר חש הוא מרומה. לגרסתו, תרומתו המהותית ביותר בבימוי ההצגה הייתה חלוקת הטקסט לקטעי דיבור וקטעי שירה, אלו הכתיבו את מהלך הסצנות בהצגה, השתלבות המוזיקה בדיאלוג, קצב ההצגה ואופן המשחק וסגנונו, בגינן הפך המחזה להצלחה ונכס צאן ברזל בתיאטרון הישראלי. לטענתו, סירוב התיאטרון לשלם לו תמלוגים מהווה הפרה של זכות היוצרים שיש לו בהצגה. כמו כן, טען להפרת הזכות המוסרית.
התיאטרון הקאמרי סבור כי אין לפרופ' יזרעאל זכות יוצרים או זכות מוסרית בהצגה, מפני שטענותיו בדבר חלוקת הטקסט לא הוכחו, וכן הישגיו אינם מצמיחים לו זכות יוצרים או זכות מוסרית בהצגה, אלו נתונות למחזאי בלבד. יתרה מזו, שעה שלא דרש תמלוגים בגין הפיכת המחזה למחזמר, זכויותיו נותרות בגדר זכויות בימוי ותו לא. עוד טוען התיאטרון כי הבימוי בהפקה החדשה הינו חדש ומקורי, להבדיל מהפקות חוזרות שהועלו של ההצגה המקורית, לפיכך אין הוא זכאי לתמלוגים מהכנסותיה. זאת ועוד, התיאטרון טוען גם לשיהוי והתיישנות.
במקרה דנן, הדין החל על המקרה הינו חוק זכות יוצרים משנת 1911, לפיו מחזמר מהווה יצירה דרמטית הראויה להגנה. בית המשפט הכיר באופן עקרוני באפשרות שיתקיימו זכויות יוצרים בבימוי של מחזה, אולם הוא המשיך ושקל וקבע כי חופש היצירה והבימוי מחייב להגביל את זכות היוצרים בגין עבודת הבימוי, באופן בו הזכות לא תשתרע על הפקות מאוחרות בבימוי חדש ומקורי ולפיכך פרופ' יזרעאלי אינו בעל זכות יוצרים בעבודת הבימוי של ההפקה החדשה, הגם שביצע את חלוקת הטקסט והגם שפועלו מגלם את דרישת היצירתיות כקבוע בחוק.
בהקשר זה, ישנה חשיבות להסכמות חוזיות בין הצדדים טרם ביצוע העבודה. לפי פסיקת בית השמפט היה על פרופ' יזרעאלי, אם סבר שזכאי הוא לתשלום נוסף, להגיע להסכמה מראש ולא בדיעבד עם התיאטרון, ובענייננו, עבודתו של פרופ' יזרעאלי הוגבלה מלכתחילה, לפי הסכם, לעבודת בימוי גרידא.
בית המשפט דחה את התביעה לקבלת התמלוגים וקבע כי התובע קפא על שמריו בהגשת התביעה עד כי זו התיישנה.
תא (ת"א) 10869-05-10 יזרעאלי נ' נאמנות התיאטרון הקאמרי
