על מלחמות התמלוגים וזכויות היוצרים בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע
נושא המאבק המתוקשר שמתנהל בין ציבור התסריטאים והבמאים בטלוויזיה ובקולנוע, המאוגד בחברת התמלוגים תל"י, לבין חברת הכבלים "הוט", מוגדר לעתים כ"זכויות יוצרים" ולעתים כ"תמלוגים".
בפועל המאבק הוא על דרישת התסריטאים והבמאים לקבלת תמלוגים בגין שידורים של יצירותיהם ב"הוט", כאשר דרישה זו מעוגנת, מבחינתם של הבמאים והתסריטאים, בזכויות היוצרים שלהם ביצירות אלה. העימות עלול להתרחב אם גופי שידור נוספים יבחנו מחדש את מדיניות תשלום התמלוגים שלהם.
לצד המאבק בין תל"י לבין "הוט", ולעתים בתווך שבינם, מתנהל מאבק נוסף בין תל"י לבין מפיקי הסרטים והטלוויזיה, המאוגדים באיגוד המפיקים. נושא מאבק זה מוגדר בעיקר כ"זכויות יוצרים", אולם יש בו ללא ספק היבט כלכלי.
כידוע לחלק גדול מלקוחותינו, משרדינו ייצג בעבר את תל"י, הן בתהליך הקמתה ובחתימת הסכמי תמלוגים ראשונים עם רוב גופי השידור, והן בהליכים משפטיים בבתי המשפט, שבהם הוכרו זכויות היוצרים של הבמאים. אף זכינו להיות צד להסכמים הראשונים שבהם הוסכם על תשלום תמלוגים לבמאים.
באחרונה, אנו משמשים כיועצים משפטיים למפיקים בהפקות קולנוע וטלוויזיה רבות. לאורך הזמן, המשכנו, כתמיד, לעסוק בנושא זכויות יוצרים גם בהיבט אקדמי. זכינו, אפוא, להביט על האינטרסים שבמחלוקת מזוויות שונות. מתוך כל אלה, ננסה להלן להעביר לקוראינו מספר התרשמויות מהמאבק הנוכחי.
באספקלריה של זכויות יוצרים, ניכר כי קיימת מחלוקת משפטית ממשית בין הצדדים השונים, כאשר הן "הוט" והן המפיקים טוענים כי התסריטאים והבמאים אינם מחזיקים בידיהם את הזכויות, שלהן הם טוענים. לאחר שזכויות הבמאים הוכרו בבית המשפט, אין עוד מקום למחלוקת רצינית על כך שגם במאים וגם תססריטאים הינם יוצרים הנהנים מזכויות יוצרים על-פי חוק. עם זאת, "הוט" והמפיקים טוענים שזכויות אלה הועברו למפיקים במסגרת החוזים שנערכו בין הצדדים בעת ביצוע העבודה. כאן לא המקום להיכנס לגופה של טענה זו. אך ראוי לציין שההסדרים החוזיים שבין התסריטאים והבמאים לבין המפיקים של כל אחת מההפקות המשודרות בערוצים השונים, רבים ומגוונים. גם אם ההסדרים שבין "הוט" לבין המפיקים אחידים ומתיימרים להבטיח יד חופשית ל"הוט" בניצול היצירות, אין בהסדרים אלה כדי לחרוץ את דין זכויות הבמאים והתסריטאים, שכן מפיק, ככל אדם, אינו יכול להעביר לאחר יותר ממה שיש לו. לכן, גם אם חלק מהזכויות ביצירות שנוצרו בידי במאים ותסריטאים עבור שידור ב"הוט" הועבר למפיקים של אותן יצירות, יש להניח שחלק אחר, ולא מבוטל, נותר בידיהם של במאי היצירות ותסריטאיהן.
יתרה מכך, בעת הצטרפותו לתל"י, חותם כל במאי או תסריטאי על כתב העברת זכויות גורפת ועתידית שעל-פיו הוא מעביר לתל"י את כל זכויות הביצוע הפומבי ביצירותיו, הקיימות והעתידיות. עולה שאלה משפטית, אם כתבי העברה אלה גוברים על חוזים סותרים ומאוחרים שנחתמו בין תסריטאים ובמאים כלשהם לבין מפיקים. טרם נפסקה הלכה בשאלה זו. ההכרעה בה מהותית ביותר, מורכבת ומערבת שיקולים שונים, שיורדים לשורשם ולתכליתם של דיני חוזים ודיני זכויות יוצרים.
לאור האמור לעיל, ספק אם "הוט" מזה, או הבמאים והתסריטאים מזה, מסוגלים לזכות בניצחון מוחלט בעימות המשפטי שביניהם, אך גם הפסד חלקי עשוי לגרום נזק לא מבוטל למפסיד. מכל מקום, מפיקים רבים שחתמו על חוזים סותרים מול במאים ותסריטאים מצד אחד ומול "הוט" מצד שני, עשויים למצוא עצמם נתבעים על-ידי "הוט" אשר תדרוש מהם לשלם לה כל מחיר שתחויב לשלם לתסריטאים ולבמאים.
מעבר למחלוקת לעיל עם "הוט", התעוררה זה מכבר מחלוקת חריפה בין הבמאים והתסריטאים לבין המפיקים על עצם השימוש שעושה תל"י בכלי הזכויות בכדי להשיג את התמלוגים מגורמי השידור. זכויותיה של תל"י כלפי המשתמש נובעות מכתבי ההעברה שאוזכרו לעיל ומ"סעיף תל"י", שאותו מבקשים חבריה להכניס בהסכמים שבינם לבין המפיקים.
הסעיף נועד לסייג כל העברת זכויות או רישיון שניתן ע"י התסריטאי או הבמאי למפיק, ולהותיר את זכות הביצוע הפומבי (הכוללת את זכות השידור) בידי תל"י. המפיקים טוענים שבהעדר זכות הביצוע הפומבי בתסריט וביצירתו של הבמאי, אין בידיהם את הזכויות הנדרשות להפצת היצירה.
בעולם שבו קיימים הסכמים אוניברסליים בין כלל גופי השידור והמשתמשים האחרים לבין חברת התמלוגים של הבמאים והתסריטאים, חסרונן של זכויות אלה בידי המפיק לא פוגע בפועל ביכולת ההפצה שלו. עולם כזה קיים בצרפת ובמדינות אירופאיות נוספות. אולם תל"י לא הצליחה ליצור עולם כזה בישראל בשנות קיומה. תחת זאת, נוצר מצב מתוח, שבו גופי שידור ומשתמשים אחדים אינם מוכנים לכרות הסכמים עם תל"י ואחרים דורשים מהמפיקים להעביר אליהם יצירות "נקיות" מזכויות. בין שהסירוב נובע מעמדה עקרונית או סתם סרבנות ובין שהוא תולדה של דרישות יומרניות מדי של תל"י או כשל אחר מצדה, בעולם הזה המפיק מוצא את עצמו במצב לא נוח של התגוננות, מול דרישות סותרות מהבמאים והתסריטאים מחד ומגוף השידור או המשתמש האחר מאידך.
עד כאן, ההיבטים המשפטיים. אך המחלוקת אינה משפטית בעיקרה. המשפט הוא רק הכלי להשגת מטרת הבמאים והתסריטאים, או לסיכולה. המחלוקת האמיתית בעלת אופי כלכלי. עמדת "הוט" מבטאת השקפה כלכלית קפיטליסטית, ויש שיאמרו אף כוחנית, שעל-פיה ההון שמושקע בהפקת היצירה קונה את מלוא הזכויות בה. התסריטאים והבמאים סבורים שהתשלומים שהם מקבלים בעת ביצוע מלאכת היצירה, שנגזרים מהתקציב הראשוני בלבד, אינם מהווים תמורה הולמת בגין השימושים שנעשים ביצירותיהם לאורך זמן. הם תובעים הכנסה מתמשכת לאורך חיי היצירה.
במקומות אחרים בעולם, כגון בארה"ב, קיימת מסורת של הסכמים קיבוציים כלל תעשייתיים שמאמצעותם התסריטאים והבמאים זוכים לתשלומים מכל "שימוש נוסף" ביצירותיהם. לישראל אין מסורת שכזו. על כן, התסריטאים והבמאים מסתמכים על זכויותיהם ככלי כלכלי.
עמדת המפיקים נובעת אף היא בראש ובראשונה משיקולים כלכליים. המפיקים חשים שבעוד יכולת הסחירות שלהם ביצירה מוגבלת לאור "סעיף תל"י", שליטת התסריטאים והבמאים על זכויותיהם מאפשרת להם להשיג הישגים כלכליים שעולים על הישגי המפיק.
אכן, נוצרים מצבים שבהם עבודה על סרט או תוכנית עשויה להיות רווחית יותר עבור התסריטאי או הבמאי לעומת רווח המפיק. מצב כזה אפשרי הואיל ומצד אחד, בהפקות רבות ובאופן מסורתי, שכר הבמאי ושכר המפיק זהים זה לזה. מצד שני, ה"תמלוג" של המפיק עשוי להיות נחות, משום שגופי שידור רבים רוכשים תוכניות למספר רב של שידורים, שבגינם לא משולמת למפיק תמורה נוספת (בעוד הבמאי עשוי לקבל תמלוג על כל שידור). המפיק אמנם עשוי למצוא דרכים שונות להפקת הכנסות נוספות מהיצירה, אולם, אין אלה סיכוים סבירים או מקובלים עבור מי שעומד מול הבנק וגוף השידור.
הבענו בהזדמנות אחרת את הדעה, כי פתרון למבוי הסתום אליו נכנסו הצדדים הניצים מצוי בהדברות בין שלושת הגורמים: התסריטאים והבמאים, המפיקים וגופי השידור. מציאת פתרון כזה הוא מבחן בגרות לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. ואכן העת הנוכחית היא עת קריטית, שכן אנו ניצבים בפתחו של עידן טכנולוגי שפותח אפיקים חדשים לניצול יצירות אורקוליות. האינטרנט, הרשתות הסלולאריות ושירותי ה-VOD הם מהמובהקים שבאפיקים אלו.
האתגר הניצב בפני התעשייה הוא למצוא מודל כלכלי, משפטי ועסקי שיאפשר לכל הצדדים ליהנות מההכנסות שיצמחו מאפיקים אלה. דרוש פתרון הוגן שיצור אווירה שמעודדת את היצירה ואת ההפקה כאחת. הוא חייב לתת מענה לאינטרסים הלגיטימיים של כל הצדדים. מעבר לסיפוק השאיפות הכלכליות של הצדדים במידה זו או אחרת, הבמאים והתסריטאים צריכים פתרון איתן, שיחזיק מעמד לאורך זמן. המפיקים צריכים שהוא יהיה יעיל ויאפשר להם לסחור בהפקות. כמו כן, על הפתרון להבטיח שהמפיקים לא יהיו בסכנת תביעה בשל מאבק שאינו שלהם. כדי להגיע לפתרון כזה יצטרכו הצדדים להקשיב אחד לשני, להבין איש את רעהו ולהגמיש עמדות מקובעות.
מכל מקום, מוטב שהתסריטאים והבמאים מחד והמפיקים מאידך ישבו וינסו לגבש עקרונות מוסכמים לפתרון, שכן המחלוקת הנוכחית מתקיימת בצל הצעת חוק זכות יוצרים, המונחת על שולחן הכנסת. הצעה זו כוללת סעיף, שלא נמצא בחוק הקיים, לפיו הזכויות ב"יצירה מוזמנת" עשויות להיות כולן או חלקן בידי המזמין, ולא בידי היוצר. בעידן שבו חלק ניכר מהיצירות הטלוויזיוניות והקולנועיות מופקות על-פי הזמנת גופי השידור וגופים אחרים עשוי סעיף זה לטרוף את כל הקלפים. אם יתקבל כפי שהוא כיום, הזכויות ביצירות שהופקו עבור שידור בטלוויזיה עשויות להיות כולן או חלקן בידי גופי השידור. או אז לא יהיה כוח מיקוח, לא לתסריטאים ולבמאים ולא למפיקים.
