נובמבר 2013
זכויות יוצרים ודיני תקשורת: בית משפט הכשיר קשירת אמנם להסכמי בלעדיות למשך 18 שנים!
מאת: עו"ד טוני גרינמן, ספיר שלזינגר
באחרונה ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה פסק דין שעסק בשלושה הסכמים מסוג ניהול, הוצאה לאור והפקת אלבום, אשר נכרתו בין התובעת, איה כורם, זמרת, מחברת ומלחינה והתובעת שכנגד, חברת עננה, העוסקת בהוצאה לאור, הפקת יצירות ותקליטורים וניהול עסקי יוצרים ואמנים.
בעקבות ההסכמים, יצאו שלושה אלבומים של כורם והיא הפכה מאמנית בלתי ידועה לאמנית ידועה ומצליחה.
כורם טענה שורה של טענות כנגד ההסכמים וכנגד הנתבעת. בין היתר טענה כי ההסכמים נכרתו עקב טעות ו/או הטעיה. כמו כן, טענה כי הנתבעת הפרה את ההסכמים. טענות אלה נדחו ולא יידונו כאן.
בנוסף, ביקשה כורם סעד הצהרתי המורה על בטלות ההסכמים בין הצדדים ואילו התביעה שכנגד על-ידי חברת עננה, ביקשה סעד הצהרתי לפיו ההסכמים שרירים ותקפים.
בהתאם להסכמים, העניקה כורם לחברה את הזכות הבלעדית להפיק הקלטות של יצירות שלה ולהפיק מהן אלבומים. כמו כן, העניקה לחברה את זכויות היוצרים הבלעדיות בכל היצירות שיצרה טרם חתימת ההסכמים ובכל היצירות שתיצור, וכן את הזכויות הבלעדיות לנהל את פעילותה האמנותית.
ההסכמים קבעו כי ההכנסות מהפעילות במסגרת שלושת ההסכמים יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים, לאחר שהחברה תכסה את הוצאותיה. לאמנית לא הובטחה כל הכנסה מינימלית. יתרה מזו, נקבע שאם בתום הפעילות, טרם כיסתה החברה את הוצאותיה, או אז תהיה האמנית חייבת להחזיר את ההוצאות מתוך ההכנסות העתידיות שלה מפעילות אמנותית.
כורם גרסה כי ההסכמים נוגדים את תקנת הציבור ולכן דינם להתבטל. זאת, לאור משך התקשרות שנקבע בהסכמים שהוא תשע שנים לכל הפחות, כאשר לחברה בלבד ניתנה האופציה להאריך אותן לתקופה נוספת של תשע שנים, דהיינו לתקופה מצטברת של 18 שנים. זאת, כאשר משכה של כל תקופה עשויה להתארך עד שהאמנית תספק שישה אלבומים (ארבע אלבומים "רגילים", אלבום הופעה חיה ואלבום אוסף). דהיינו, לפי האופציה של החברה, ההסכם יכול להתארך עד לתום 18 שנים, או עד לאספקת 12 אלבומים ע"י כורם, לפי המאוחר. עם זאת, נקבע כי במידה ולא יצא אלבום בכורה בתוך שנתיים מחתימת ההסכמים, הם יתבטלו.
בניגוד לכורם, טענה חברת עננה כי לאור אופי ההסכמים נדרש פרק זמן התקשרות ארוך ומשכו אינו יוצא דופן בתחום המוזיקה, שכן התחייבותה לכורם, אז אמנית צעירה בתחילת דרכה, כרוכה בסיכון כלכלי והשקעת משאבים רבים ולכן נדרשת תקופה ארוכה להחזרת השקעתה.
בית המשפט דחה את טענות כורם גם בנקודה זו ופסק לטובת עננה כי ההסכמים תקפים. בית המשפט ציין כי אמנם תקופת ההתקשרות ארוכה, אולם היא בכל זאת תחומה בזמן. כמו כן, לא הוכח כי התקופה חורגת מגדר הרגיל והמקובל בתחום. משכך, אין מדובר בהסכמים הנוגדים את תקנת הציבור. יתרה מזו, ציין בית המשפט שגם אילו לא היו ההסכמים מוגבלים בזמן, לא היה ניתן לקבוע בהתבסס על טעם זה בלבד כי הם נוגדים את תקנת הציבור, שכן הסכם שאינו תחום בזמן ניתן לביטול במתן הודעה, זמן סביר מראש.
אנו סבורים, בכל הכבוד, כי החלטה זו שגויה. הקביעה כי ניתן לקשור אמנית לחוזי הקלטה, הוצאה לאור וניהול לתקופה כה ארוכה בלתי ראויה ואם יורשה לנו - אף מזעזעת. מדובר בחוזים למתן שירות אישי, שקושרים את האמנית למה שניתן להעריך יהיו מיטב שנותיה הפוריות, וזאת אף מבלי להבטיח לה הכנסה מינימאלית כלשהי בכל תקופתם. אמנם, חוזה לשירות אישי אינו ניתן לאכיפה, אך הפרתו עלולה לחייב את האמן בתשלום פיצויים גבוהים ולחשוף אותו לסיכון של צו מניעה.
איננו מקלים ראש בטענת החברה בדבר השקעתה באמנית מתחילה והצורך לאפשר לה פרק זמן סביר כדי להחזיר את השקעתה, וייתכן שבמקרה זה ואין לנו את הכלים לקבוע האמנית לא הייתה מגיעה להצלחה שאליה הגיעה בלי החברה. עם זאת, התקופה הנדונה במקרה זה בלתי מתקבלת על הדעת כאשר עסקינן בחוזה לשירות אישי, לא כל שכן חוזה כזה שאינו מבטיח לאמנית הכנסה סבירה ומינימאלית במשך כל התקופה. לכן, אף אם היה מוכח שחברות אחרות נוהגות להחתים אמנים גם על תקופה שכזו, לא היה בכך כדי לשלול את הקביעה כי מדובר בחוזה שנוגד את תקנת הציבור, אלא אולי רק כי יש בעניין כשל שוק וכשל משפטי (ויש להניח, שאם החוזה היה מבטיח הכנסה מינימאלית, אזי החברה לא הייתה מוכנה להתחייב מצדה לתקופה כה ארוכה).
מעבר לכך, החוזה שבנדון פוגע פגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית בחופש העיסוק שהוא מבין חירויות הפרט הבסיסיות במדינה מתוקנת ומוגנת כמדינת ישראל על-פי חוק יסוד: חופש העיסוק.
ואכן, במדינות מתוקנות אחרות, חוזים שכאלה לא היו אפשריים. בתי משפט באנגליה פסלו חוזים לתקופת קצרות בהרבה מהחוזים שנדונו במקרה זה, בקובעם שהחוזים נוגדים את תקנת הציבור. ואילו בקליפורניה, מרכז תעשיות הבידור, תקופת חוזה למתן שירות אישי מוגבלת לשבע שנים (כאשר קיים סייג שמאפשר להאריך את החוזה אם האמן לא עמד בהתחייבויותיו). אף בתקופה זו, לא יינתן צו מניעה כנגד אמן, שימנע ממנו להפר את החוזה, אלא אם מובטחת לו הכנסה מינימאלית הקבועה בחוק (הסכום מתחיל ב-9000 דולר לשנה בשנה הראשונה של החוזה, ועולה משנה לשנה).
לסיכום, חברות שמשקיעות באמנים ראויות להערכה על כך. הן אכן מסכנות את השקעתן, שכן ידוע כי בתעשיית הבידור יש הרבה יותר כישלונות מאשר הצלחות. כשרונה של חברה, היא במידה לא מעטה, הכישרון לזהות כישרון אמנותי ולטפח אותו. חברות אלה זכאיות לתקופת בלעדיות שתאפשר להן להחזיר את השקעתן ועל האמנים לכבד את התחייבויותיהם כלפי החברות. עם זאת, תקופת הבלעדיות צריכה להיות סבירה ולעמוד בתקנות הציבור ובמבחני המידתיות. תקופת ההתקשרות שנדונה במקרה זה הינה בלתי מידתית באופן קיצוני. על כן, לדעתנו היה על בית המשפט לקבוע, שללא קשר למניעיה של האמנית במקרה זה, אין לתת תוקף לחוזה.
ת"א (מח' חי) 56169-03-11 כורם נ' עננה בע"מ
