מאי, 2013
מאת עו"ד טוני גרינמן וספיר שלזינגר
גללי כלבים ברחובות עיר מהווים מטרד והרשויות המקומיות מתקשות בטיפול בבעיה ובאכיפת החוק בתחום. התובע הגה רעיון הנותן מענה לבעיה בדמות זיהוי צואה באמצעות DNA ואיתור בעלי הכלבים הסוררים. רעיונו זה יושם כפיילוט על-ידי עיריית פתח-תקווה, באחת משכונות העיר. טרם היישום, התובע הציע את שירותו לצורך ביצוע תכנית הפיילוט והתעקש לתפקד כספק יחיד, אולם, משבחרה העירייה לפעול לבדה ליישום הרעיון וויתרה על שירותו זה, עתר התובע לבית המשפט המחוזי בטענה להפרת זכויות היוצרים על הרעיון, וכן בהצגת מצג שווא ביודעין למען קבלת פרטי הרעיון.
בית המשפט המחוזי קבע כי המשיב הינו בעל הרעיון תוך התייחסות לסייג שבסעיף 5 לחוק זכויות יוצרים ש"זכות יוצרים ביצירה לא תחול על רעיון, ואולם היא כן תחול על דרך הביטוי שלו". בד בבד בחן בית המשפט את 2 התנאים המצויים בסעיף 4 לחוק, קבע כי תנאי "מקוריות" מתקיים לנוכח העובדה כי לא הובאו ראיות לקיומו של הרעיון טרם המועד שבו הגה אותו התובע, וכן כי נתמלאה דרישת "הקיבוע", כשניתן ביטוי מוחשי לרעיונו באמצעות מצגת המתארת את הפיילוט, הצעת מחיר שנשלחה למדען הראשי, והסברים שניתנו על-ידו לנציגי העירייה במסגרת פגישותיהם. מכאן שביטויו של הרעיון כיצירה ספרותית מוגנת. בית המשפט קבע כי התובע הינו בעל זכויות היוצרים בביטויו של הרעיון וכן כי עיריית פתח-תקווה הפרה את זכויותיו אלו כאשר יישמה את הרעיון, והעניק לתובע את הסעד ההצהרתי המבוקש.
עיריית פתח-תקווה ערערה לבית המשפט העליון, חלקה על הממצאים העובדתיים, טענה כי אין התובע בעל זכות היוצרים ברעיון, כי אין מדובר ביצירה ספרותית, משום שמדובר ב-3 סוגי כתבים בעלי אופי ומטרה שונים: מכתבים, הצעת מחקר ומצגת, ולא ניתן להגדירם כיצירה ספרותית אחת. כמו כן, טען כי לא נתמלאה דרישת הקיבוע ואין יצירת התובע עומדת במבחני היצירתיות והמקוריות. בנוסף, טענה העירייה כי אין מדובר בהפרת זכויות יוצרים משום שהעירייה אך פעלה למען יישום הרעיון, פעולה זו לא עולה כדי הפרת זכות יוצרים. יתרה מזו, ביקש התובע מבית המשפט קמא סעד הצהרתי לפיו הינו בעל זכות היוצרים ברעיון, ואילו בית המשפט העניק לו סעד הצהרתי לפיו הוא בעל זכות היוצרים בביטוי של הרעיון והרי שאין אפשרות על-פי הדין להעניק הגנת זכות יוצרים ל"רעיון", הלה לא הבשיל כלל לידי "ביטוי". מכאן שהופר האיזון הנדרש בזכויות יוצרים באופן שנוגד שיקולי היגיון וצדק. בנוסף, טענה כי דיני זכויות היוצרים אינם הדינים המתאימים למתן הסעד בעניין אלא דיני הפטנטים, משום שהסוגיה נסובה אחר הבעלות ברעיון טכנולוגי.
בית המשפט העליון קבע כי עובדתית התובע הוא הוגה הרעיון. באשר לשאלה המשפטית בדבר זכות היוצרים ביחס לרעיון- סעיף 5 לחוק זכויות היוצרים קובע כי הגנת זכויות יוצרים אינה חלה על "רעיון" ועל "תהליך ושיטת ביצוע", אלא רק על "דרך ביטויים", קרי, צורת הבעתם. בית המשפט הסיק כי העירייה יישמה את הרעיון שביסוד יצירת התובע- הקמת מאגר DNA באמצעות דגימות רוק מהכלבים, אולם לא הוכח כי העתיקה את דרך הביטוי שבמסגרתו הובע הרעיון, קרי, המצגת שהציג התובע והצעת המחקר ששלח. בנסיבות אלו, ומכיוון שהרעיון עצמו אינו מוגן, קיבל בית המשפט את הערעור. בית המשפט איזכר, במסגרת הדיון, את מאמרו של עו"ד טוני גרינמן, "הבחנה בין רעיון לבין ביטוי ובחינה שלא שאלת ההפרה בדיני זכויות יוצרים" אשר התפרסם ב"ספר שלמה לוין", ואשר ביקר את הפסיקה המחוזית במקרה זה.
יתרה מזו, בית המשפט דחה את טיעון התובע בדבר הפרתה של העירייה שאינה מתמצה רק בביצוע וביישום הרעיון אלא גם בהעתקת דרך הביטוי באמצעות פרסום המצגת, מן הטעם שההפרה נגעה במישרין ברעיון ובביצועו על-ידי העירייה ולא בהעתקת דרך ביטויו. התובע לא צירף לתביעתו את המצגת הנדונה אשר ביחס אליה טען להעתקה והפרה של זכות יוצרים, ומכאן שהעתקת דרך הביטוי כלל לא הוכחה.
בית המשפט הוסיף כי טענות התובע בדבר חוסר תום-לב ועשיית עושר ולא במשפט הינן בגדר הרחבת חזית פסולה, ובנוסף כי אין צורך לדון בדוקטרינת האיחוד- החריג להענקת זכות יוצרים על דרך ביטוי של רעיון, משום שמעשי העירייה לא הפרו זכויות יוצרים על-פי הדין. זאת ועוד, קבע לעניין דיני הפטנטים כי זה התחום אשר מגן באופן הנרחב ביותר על זכויות יוצר רעיון, אולם התובע לא הוכיח כי הרעיון הטכנולוגי שקול ל"אמצאה" וכי עומד בתנאיי סעיף 3 לחוק הפטנטים.
כאמור, בית המשפט העליון קיבל את הערעור, דחה את בקשת התובע להצהיר כי הוא בעל זכות יוצרים ברעיון וחייבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין.
מקרה זה, הינו דוגמה טובה להבחנה בין רעיון שאינו מוגן לבין ביטוי שמוגן בדיני
זכויות יוצרים, ולכך שאם מבקשם להגן על רעיון, יש לנקוט מראש בפעולות שייצרו הגנה על הרעיון, לפחות בין צדדים קרובים, ויאפשרו, במקרה הצורך, ביסוס תביעה בגין נטילת הרעיון, על עילות אחרות, כגון גזל סוד מסחרי, הפרת חוזה, או הפרת חובת אמון.
לביקורת שפורסמה באתר זה בזמנו על פסק הדין המחוזי,
הקש כאן.
ע"א 2682/11 עיריית פתח תקוה נ' זיסו
