מאי, 2013
הסיכום מאת ספיר שלזינגר וטוני גרינמן
פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט הפדרלי לערעורים בסבב השני בארה"ב מרחיב שוב את גבולות השימוש ההוגן ביצירה קיימת לשם יצירת יצירה אמנותית חדשה שהיא טרנספורמטיבית.
התובע, פטריק קאריו הינו צלם מקצועי. במשך מספר שנים חי ועבד בקרב תנועת ה"ראסטאפרים" בג'מייקה. באמצעות מערכת היחסים שפיתח עימם, התאפשר לו לצלמם בצילומי דיוקנאות ונוף. אלו התפרסמו בספר בשם "Yes Rasta".
הנתבע, ריצ'רד פרינס, הינו אומן ידוע ומוביל בז'אנר המכונה אומנות ניכוס (Appropriation Art). ביצירותיו משכפל תמונות וצילומים של יוצרים אחרים, ומשלבם בציור ובקולאז' בקונטקסט שונה מהיצירה המקורית.
פרינס יצר והציג סדרת קולאז'ים הנקראת "Canal Zone". ביצירותיו אלו עשה שימוש ב- 35 צילומים או חלקי צילומים מתוך הספר ושינה אותם בתכלית, בין היתר, הדביק חלקים מהצילומים על גבי דיקט, הטביע צורות גיאומטריות על תווי הפנים של המצולמים וכדומה. פרינס מעולם לא ביקש או קיבל אישור מקאריו להשתמש בצילומיו.
בעלת גלריה פנתה אל קאריו וביקשה להציג את צילומיו, אולם משנתקלה בסדרת הקולאז'ים של פרינס, המשלבים את צילומיו של קאריו, הסיקה בשוגג שקאריו משתף פעולה עם פרינס במשהו גדול יותר, והחליטה שלא להציגם. קאריו הגיש תביעה כנגד פרינס בטענה להפרת זכויות יוצרים. פרינס טען להגנתו לשימוש הוגן. לטענתו, יצירותיו הן טרנספורמציה של צילומיו של קאריו ולפיכך אינן מפרות זכויות יוצרים. בית המשפט המחוזי שדן בתביעה הגיע למסקנה כי פרינס לא מנהל דו-שיח אמנותי ו/או מגיב לקאריו ולצילומיו באמנותו. לכן, דחה את טענת השימוש ההוגן, הורה על צו מניעה גורף, להשמדה וסילוק כלל היצירות והעתקים המפרים, לפי קביעתו, את זכויות היוצרים של קאריו.
בית המשפט הפדרלי לערעורים ציין שתכליות חוק זכויות היוצרים האמריקאי הן, בין היתר, קידום ופיתוח האומנות. זכויות אלו אינן זכויות "טבעיות" בלתי נמנעות המקנות ליוצר את הבעלות המוחלטת ביצירותיו, אלא נועדו לעורר פעילות והתקדמות של האמנות האינטלקטואלית והעשרת הציבור. דוקטרינת השימוש ההוגן שמאזנת זכויות אלה ממלאת אחר צורך זה. הדוקטרינה מגשרת בין זכויות הקניין ביצירות לבין האפשרות של אמנים לבטא את עצמם באמצעות התייחסות ליצירות של אחרים.
בית המשפט שקל האם ובאיזו מידה היצירות החדשות של פרינס טרנספורמטיביות, דהיינו יוצרות מטרה שונה ממטרתה של היצירה המקורית, או מוסיפות לה משהו חדש, בעל כוונה נוספת, משמעות נוספת או אפיונים שונים. אם שימוש משני מוסיף ערך ליצירה המקורית, וזו משמשת כחומר גלם, ההופכת ליצירה בעלת מידע, אסתטיקה ותובנות חדשות, הרי שעל שימוש כזה נועדה הדוקטרינה להגן.
בית המשפט קבע כי 25 מיצירותיו של פרינס מפגינות אסתטיות שונה בתכלית מצילומי הדיוקנאות והנוף של קאריו, אשר מציגים את היופי הטבעי של קבוצת ה"ראסטאפרים" וסביבתם השלווה, בעוד יצירותיו של פרינס, הן גסות, צורמות ופרובוקטיביות. יתרה מזו, צילומי השחור-לבן של קאריו מופיעים על גבי ספר, לעומת יצירות הקולאז' של פרינס, על גבי בדי קנבס בגדלים שונים, משלבים צבע, מציגות תמונות אדם מעוותות, צורות והגדרות אחרות. אם כן, פרינס לא הציג את אותו החומר של קאריו באופן שונה, אלא הוסיף משהו חדש והציג יצירות בעלות אופי ואסתטיקה חדשה, שונות במהותן וחדשות ביחס לצילומיו של פרינס.
בית המשפט לערעורים גם דחה את מסקנות בית המשפט המחוזי שקבע כי פרינס אינו ראוי להנות מהגנת השימוש ההוגן משום שיצירותיו פגעו בזכויות היוצרים של קאריו באופן לא הוגן, הן בשוק הפוטנציאלי עבור צילומיו של קאריו והן בשוק הפוטנציאלי עבור רישיונות לשימושים הנגזרים מצילומיו, בעיקר משום שבעלת הגלריה החליטה שלא להציג את צילומיו של קאריו שעה שנחשפה ליצירותיו של פרינס. בית המשפט לערעורים קבע כי המקרה איננו נסב אחר שאלת נזקי השוק של קאריו, כי אם על השאלה האם השימוש המשני גזל את שוק הצילומים המקוריים המוגנים בזכויות יוצרים, ובכללו גם את השוק הנגזר ממנו, כאשר אופי התוכן המופר הינו זהה למקור. אפילו שחלק מיצירותיו של פרינס מכילות חלקים משמעותיים מצילומיו של קאריו, הם אינם גוזלים את השוק הפוטנציאלי עבור צילומים אלו מפני שקהל היעד של פרינס ויצירותיו שונה בתכלית מקהל היעד של היצירות המקוריות .
בית המשפט הכריע כי ב-25 מיצירותיו של פרינס נעשה שימוש טרנספורמטיבי בצילומים של קאריו, אשר נהפכו למשהו חדש ושונה. ברם לגבי יצירות אחדות, בהם נעשה שימוש שאינו שונה מספיק, לא הכריע בית המשפט באשר לשאלת הביטוי מחדש ואופיין הטרנספורמטיבי, ומצא לנכון להשיבן להכרעת בית המשפט המחוזי.
פסק דין מהווה התפתחות נוספת במגמה ברורה שהולכת ומרחיבה את מרחב השימוש ההוגן של יוצרים במבקשים להתבטא באמצעות יצירות קודמות. פעם בתי המשפט היו מכירים בשימוש הוגן בהקשר זה רק ביחס ליצירות פרודיות. בהמשך הם הכירו באפשרות להשתמש ביצירה אחרת גם למטרות סאטירה. לאחר מכן, הותר שימוש שמהווה מעין דו-שיח אמנותי עם היצירה הקודמת. פסק הדין זונח כעת את הדרישה לדו-שיח או להתייחסות תוכנית כלשהי עם היצירה הקודמת. הוא מסתפק בקביעה שמדובר בשימוש טרנספורמטיבי שאינו גוזל את השוק של היצירה הקודמת.
(Cariou v. Prince (2nd Cir. April 25, 2013
