אפריל, 2013
מאת עורך דין טוני גרינמן וספיר שלזינגר
לרגל 60 שנה לעצמאות מדינת-ישראל, החליטה "משכל", הוצאה לאור, על פרסום סדרת ספרים חגיגית הכוללת תמצית אוצרות הרוח ונכסי התרבות של הספרות היהודית והעברית, ביניהם, "ספר האגדה", קובץ אגדות-עם אשר ערכו חיים נחמן ביאליק ויהושע רבניצקי, בתחילת המאה הקודמת, במולדתם שבאוקראינה. לשם כך, קיבלה משכל רישיון מהוצאת כנרת-זמורה ביתן, שהיא, לפי הבנתה, בעלת זכות היוצרים ביצירה, לאחר שרכשה במרוצת השנים את הוצאת "דביר", המוציאה לאור המקורית של הספר באוקראינה. ניניו של רבניצקי, שהינם גם יורשיו, סוברים כי הינם בעלי זכות יוצרים בספר וכי ההוצאות הפרו את זכויותיהם אלו, על-ידי הוצאת הספר ועת ביצעה משכל שינויים בספר, בין היתר הוציאה אותו בצורה מקוצרת, ללא דברי הפרשנות שהוספו על-ידי המחברים והניקוד.
לפי חוק זכות יוצרים, זכויות יוצרים ביצירה שנוצרה בידי מספר יוצרים במשותף קיימת עד לתום שבעים שנה מתום השנה שבה נפטר היוצר המשותף האחרון שנותר בחיים. במקרה זה, רבניצקי נפטר ב- 1944, ולכן נקבע כי היצירה עדיין מוגנת, הגם שהיא מתקרבת לקצה תקופת ההגנה (יצוין שביאליק נפטר ב- 1934 ולכן היצירות שיצר לבדו הן בכל מקרה נחלת הכלל).
החוק גם מעניק ליוצר זכות מוסרית ביצירה, שהיא זכות אישית שאינה ניתנת להעברה. זכות זו כוללת את הזכות לשלמות היצירה והיא נתונה לאחר מות היוצר לקרוביו, שהם בן או בת הזוג, צאצאיו, הוריו ואחיו. תקופתה כמשך זכות היוצרים ביצירה.
בית המשפט קבע, כי למרות שהספר מורכב מאגדות עם שאינן מוגנות בזכויות יוצרים, הוא מוגן כיצירה מקורית בזכות "שאר הרוח ועבודת היצירה שהשקיעו המחברים בליקוט האגדות, תרגומן, סידורן לפי נושאים וכתיבת ביאורים ופירושים לאגדות שבגינן נחשב הספר, גם בחלוף שנים רבות מעת פרסומו לראשונה, כיצירת מופת ספרותית". ובמילים אחרות, שלא נאמרו מפורשות בפסק הדין, הספר הוא יצירה נגזרת מוגנת בזכויות יוצרים, הגם שהגנה זו אינה חלה על האגדות עצמן שהן נחלת הכלל.
בית המשפט לא יכול היה להגיע לממצא וודאי באשר לבעלי זכות היוצרים בספר. לכאורה, בהעדר מסמך כתוב המעיד על העברת זכות היוצרים, יורשי המחברים הם בעלי הזכות. ברם, כיתוב בדבר זכויות יוצרים של ההוצאה לאור הופיע על גבי הספר החל ממהדורתו הראשונה שפורסמה כאמור באוקראינה, עוד בחייו של רבינצקי. לפיכך, יורשיו מנועים מלטעון לזכויות היוצרים של כנרת-זמורה ביתן בספר.
עם זאת, לצאצאיו של רבינצקי, עומדת הזכות לשמירה על שלמותה של היצירה מתוקף זכותם המוסרית ביצירה. עם זאת, החוק מתיר פגיעה בשלמות היצירה, ככל שמדובר בפעולה סבירה בנסיבות העניין, כאשר הסבירות נמדדת, בין היתר, תוך התייחסות לצורך בעשיית המעשה אל מול הפגיעה ביוצר כתוצאה מהמעשה. במקרה זה, משכל החליטה על דעת עצמה על עריכת שינויים ביצירה תוך הפרה מפורשת של התחייבותה כלפי כנרת-זמורה ביתן, שלא לבצע כל שינוי ביצירה. זו פגעה בשלמותה של היצירה ואף בערכה הספרותי הייחודי, וכן סביר להניח כי היוצר היה מוצא שהיא פוגעת בכבודו. מכאן, מסיק בית-המשפט כי נעשתה פגיעה בלתי סבירה המפרה את הזכות המוסרית ביצירה. בית המשפט פסק כי על ההוצאות לפצות את התובעים ב- 100,000 ¤ והורה על צו מניעה האוסר פרסום והפצה של היצירה הערוכה, וצו המורה על איסוף כלל העותקים הקיימים והשמדתם.
אנו מסכימים עם הניתוח של בית המשפט ביחס לזכות המוסרית ואכן נראה כי נפגעה שלמות היצירה במקרה זה. עם זאת, נותרה שאלה מעניינת והיא האם ייתכן שבפועל היצירה אינה מוגנת עוד בזכויות יוצרים והיא נחלת הכלל? אמנם, כפי שבית המשפט ציין בפסק הדין, לפי הדין בישראל, זכויות היוצרים ביצירה קיימות עד לתום השנה השבעים לאחר שנת מותו של היוצר, ובמקרה של יצירה משותפת עד לתום התקופה האמורה לאחר מותו של היוצר האחרון שנותר בחיים. אלא שכאשר מדובר ביצירה שמחבריו לא היו, בעת חיבורה, אזרחים או תושבים של מדינת ישראל והיא פורסמה לראשונה מחוץ לישראל כפי המצב במקרה זה תקופת זכות היוצרים ביצירה לא תעלה על התקופה שנקבעה ב"מדינת המקור" של היצירה. כלל זה, הידוע כ"כלל התקופה הקצרה" לא נדונה בפסק הדין, ובית המשפט לא קבע ממצא באשר לדין באוקראינה. לא נתיימר לקבוע ממצא בעצמנו בעניין זה אולם נציין רק שבעבר, הייתה נהוגה במדינות הגוש הסובייטי, תקופת זכות יוצרים שהיא חיי היוצר ועוד חמישים שנה לאחר מותו. לפי האמור ב"קופניגר", הספר האנגלי החשוב ביותר בזכויות יוצרים, הרי שב- 1994 (חמישים שנה לאחר מותו של רבניצקי), תקופה זו הייתה עדיין נהוגה באוקראינה. אמנם, החוק האוקראיני (כמו חוקי מדינות אחרות מהגוש הסובייטי לשעבר) תוקן מאז והתקופה היא עתה חיי היוצר ועוד שבעים שנה (כפי שנהוג כאמור בישראל, כמו גם באיחוד האירופי ובארה"ב). אלא שהתיקון אינו חל באופן רטרואקטיבי על יצירות שהפכו כבר לנחלת הכלל. מכאן, השאלה המופנית לקולגות שהם מומחים בזכויות יוצרים באוקראינה והיא האם ייתכן שזכויות היוצרים בספר האגדה פקעו במדינת המקור ב- 1994? אם אכן כך, אזי פקעו גם בישראל בהתאם לכלל התקופה הקצרה. אם לא, אזי בכל מקרה יפקעו, כאמור בפסק הדין, בסוף 2014.
ת.א. (מחוזי ת"א) 1219-09 פוגטש נ' כנרת זב"מ-דביר מוציאים לאור בע"מ.
