מרץ, 2013
מאת עורך דין טוני גרינמן
שני פסקי דין שניתנו בחודשים האחרונים עסקו בהעתקת מאמרים מהאינטרנט. בראשון מהם, שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז, נפסק כי הנתבעים, חברה שהפעילה בעבר את אתר האינטרנט"The Marker" ("דה מרקר") וחלק ממנהליה, חייבים לפצות את התובעים, העיתון "מעריב" וכתבים אחדים של מאמרים כלכליים שהתפרסמו בה, במיליוני שקלים. בפסק הדין השני, שניתן בבית המשפט השלום בפתח תקווה, נדחתה תביעתו של עורך דין, שניהל בלוג באינטרנט, כנגד האתר "חדשות מחלקה ראשונה" ועורכו, יואב יצחק, והתובע חויב בתשלום הוצאות. מדוע הגיעו בתי המשפט לתוצאות כה שונות בשני המקרים?
ובכן, במקרה הראשון, מצא בית המשפט שהחברה הנתבעת נהגה במשך זמן רב, בתחילת שנות האלפיים, להעתיק חלקים מהותיים ממאמרים כלכליים רבים מהאתר של מעריב, מבלי לבקש ממנה רשות. בית המשפט קבע כי ההעתקות, שבוצעו באופן יום-יומי, הפרו את זכויות היוצרים של התובעת במאמרים. הוא דחה את טענת הנתבעת כי מדובר אך ב"סקירת עיתונות", שבוצעה על-פי "פרקטיקה" שהייתה מקובלת באותו זמן, וכי יש לראות בהעתקה האמורה שימוש הוגן מותר. בית המשפט מצא כי ברוב המקרים הועתקו שלושים אחוזים ויותר מהטקסטים, לרבות הכותרות. לא בוצעו כל תמצות או תיאור כללי של המאמרים, כי אם פרסום חוזר בלבד של חלקים מהותיים שלהם. פרסום שכזה איננו בגדר סקירה. מעבר לכך, פעילותה של הנתבעת נשאה אופי מסחרי מובהק, שכן האתר נשא באנרים פרסומיים שבגינם נגבה תשלום, וכן גבה כספים מלקוחותיו בגין גישה למאמרים מהארכיון שלו. למרות שאופי מסחרי של שימוש כלשהו אינו בהכרח פוסל את השימוש מלהיות שימוש הוגן, הוא פועל נגד ממצא כזה. יתרה מזו, היה בסקירות כדי לפגוע בשוק של העיתון המקורי ולשמש תחליף לרכישתו.
בנוסף, בית המשפט קבע כי, למרות ש"דה מרקר" ציין את מקור המאמרים, דהיינו "מעריב", הוא לא העניק קרדיט לכתבים עצמם. בכך פגע בזכויות המוסריות של הכתבים, דבר המהווה הפרה נפרדת על-פי חוק.
בית המשפט קבע, כי העתקת כל אחד מ- 453המאמרים שנכללו בתביעה הייתה בגדר הפרה נפרדת, שהצמיחה למעריב זכות נפרדת לקבלת פיצוי ללא הוכחת נזק. לאחר שייחס למעריב אשם תורם בשל העדר דרישה חד-משמעית להסרת המאמרים בזמנו, למרות שידעה על הסקירות, חייב בית המשפט את הנתבעים לפצות את מעריב בסך של יותר משני מיליון שקלים. כמו כן, חייב את הנתבעים לפצות את הכתבים, ליאור ברון, דרור גלוברמן, רונית מורגשטרן, יעל גרוס, יהודה שרוני וגדי פרץ, ששמותיהם נשמטו מהפרסומים, בסך כולל של יותר ממיליון שקלים.
המקרה השני עסק בבלוג בשם "תפוח ברשת", שניהל התובע, עו"ד תומר אפלדורף, ובו פרסם במהלך השנים כמאה רשימות שונות בנושאים מגוונים. רבים מהמאמרים הללו הועתקו בשלמותם לאתר של הנתבעים ופורסמו שם בפרסום חוזר. לכאורה, ניתן היה לצפות שפסיקת בית המשפט תתאם את הפסיקה בעניין "מעריב" נגד "דה מרקר", אלא שבמקרה זה התובע הטמיע בבלוג שלו פרוטוקולRSS, ובשמו המלא "Really Simple Syndication". זהו פרוטוקול אינטרנטי שמאפשר למשתמשי האתר למשוך בקלות תכנים מתוכו ולהציגם במחשביהם. התובע טען כי הפרוטוקול מיועד לאפשר העתקה כאמור לצרכים אישיים של המשתמשים בלבד. לעומת זאת, טענו הנתבעים, באמצעות המומחה מטעמם, ד"ר יובל דרור, כי שימוש ב- RSS הוא הזמנה לציבור לצרוך את התוכן "בכל מקום, בכל דרך ועל-ידי כל אדם". העד הוסיף וציין כי התובע אף הוסיף לבלוג כפתורי "שתף" של "פייסבוק" ו"טוויטר". מכאן הסיק כי התובע מעוניין בהפצה של תכניו "מעל כל במה אפשרית", ולפחות שאינו מתנגד לכך.
בית המשפט קבע, כי אדם המפרסם תכנים באינטרנט רשאי להחליט כיצד והיכן יצרכו וכי אין בפרסום כאמור משום ויתור על הגנת זכות היוצרים בתכנים. במקרה זה, התובע בחר באופן מודע לאפשר משיכת המאמרים שלו באמצעות תוכנתRSS, ואף לא ניצל את הפונקציה בפרוטוקול זה שמאפשר להעניק היתר להעתקת כותרות בלבד. בנוסף, הוא התקין כפתורים שמאפשרים שיתוף הקבצים ברשתות חברתיות. אולם, אין בכל אלה בהכרח משום ויתור על הגנת זכויות היוצרים על המאמרים. עם זאת, התובע יצר, לדעת בית המשתמש(המשפט?), "טשטוש גבולות" ואפשר את הפצת התכנים "בכל דרך אפשרית". מכאן, בחינת התנהלותו של התובע במשקפיים של "התנהלות אינטרנטית עכשווית" מביאה למסקנה שהתובע ויתר על ההגנה שמעניק לו החוק. בתוך כך, בית המשפט דחה את הטענה שהשימוש של התובע בתוכנתRSS יצר היתר למשיכת מאמרים לשימוש פרטי בלבד.
בית המשפט המשיך וקבע כי בכל מקרה עומדת לנתבעים הגנת השימוש ההוגן, זאת תוך שהוא מבחין בין המקרה הנדון לבין מקרה "מעריב" נגד "דה מרקר". זאת משום שבמקרה זה נעשה שימוש "לגיטימי" בפרוטוקול האמור, ומשום שהמאמרים פורסמו תוך מתן קרדיט לתובע.
בשל מגבלות המקום, לא נוכל להעיר על כל היבטי הפסיקות בשני המקרים. נציין רק שיש בהם כדי להדגיש שתי נקודות חשובות: ראשית, שעצם הפרסום של תוכן באינטרנט אינו מסיר מהתוכן את הגנת חוק זכות יוצרים. הגנה זו חלה גם במרחב הדיגיטלי; שנית, למרות האמור לעיל, פרסום תוכן באינטרנט על-ידי בעל זכות היוצרים בצמוד לכלי שיתוף, עלול להתפרש כויתור, לפחות חלקי, על הגנה זו, וכיצירת רישיון משתמע לצדדים שלישיים להעתיק את התכנים ולפרסמם באתרים נוספים. על כן, ייטב למי שמבקש לשתף תוכן עם אחרים לצורך שימושם הפרטי, ולא לצורך פרסום חוזר, אם יבהיר בפני הגולשים את היקף ומגבלות הרישיון שהוא מבקש להעניק.
ת.א. (מחוזי מרכז) 1549-08-07 מעריב בע"מ נ' ביזנסנט בע"מ; ת.א. (שלום פ"ת) 45536-07-11 אפלדורף נ' יצחק.
