אפריל, 2012
מאת: עו"ד טוני גרינמן
פסק הדין בפרשת ויאקום נ' יו-טיוב בעניין אחריות ספקי שירות להפרת זכויות יוצרים באינטרנט
בית המשפט הפדראלי לערעורים שמשרת את אזור ניו יורק שבארצות הברית קבע באחרונה בפסק דין בעניין Viacom v. YouTube, כי מפעיל אתר אינטרנט יכול להימצא אחראי להפרת זכות יוצרים הנובעת מתוכן שהועלה ע"י משתמשי האתר כשמפעיל האתר עצם עיניים לגבי המצאות תוכן מפר באתרו ולא פעל להסירו, למרות שיש לו את היכולת החוקית והטכנית/פיזית לעשות זאת.
פסיקה זו מכבידה את הנטל על מפעילי האתרים לעומת פסיקה קודמת של בית המשפט לערעורים בקליפורניה ושל הערכאה דלמטה של בית המשפט המחוזי בניו יורק. על-פי פסיקות קודמות אלה, מפעיל אתר יהיה אחראי להפרות שמקורן בגולשים רק במצב בו הוא מקבל הודעה על תכנים מפרים ולא פועל להסרתם, או במצב בו הוא מעודד הפרות, או כשהוא התעלם מ"דגל אדום" לעניין התוכן מפר, דהיינו מהפרה שגלויה על-פניו. פסיקה זו מגבירה את הסכנה לתביעות של מפעילי האתרים אליהם מועלית כמות גדולה של תכנים מפרים, שכן מעתה בעלי הזכויות עלולים לתבוע אתרים כאלה במדינת ניו יורק, במקום בקליפורניה או מדינות אחרות, שם החוק מיושם בצורה המקלה עם מפעילי האתרים.
ייתכן שהפסיקה החדשה תיושם במקרים שבהם כמויות החומרים המפרים הינם כאלה שלא ניתן להתעלם מהם. בכך היא דומה לפסיקה של בית המשפט המחוזי מרכז בפסק-דין א.ל.י.ס נ' רוטר.נט, שגם קבע מבחנים לאחריות של מפעילי אתרים שעלולים להפוך את "הכמות" ל"איכות".
Viacom International, Inc., v. YouTube, Inc., 10-3270-cv, 2012 WL 1130851 (2d Cir. April 5, 2012
