9.12.24 עו"ד טוני גרינמן
פסק דין חדש ותקדימי, שניתן על ידי השופט רון גולדשטיין מבית המשפט השלום בתל אביב, מכיר בזכויות יוצרים ובזכויות מוסריות של אומני רחוב ביצירותיהם.
התובע הראשון הינו יונתן כוכבא שיוצר תחת הכינוי Mas972 או Mas.
התביעה עסקה בארבע יצירות שלו, ביניהן "ינשוף עם יד" הנראית כאן:
התובע השני הוא ודמיאן טבק, ז"ל (Damian Tab), שלמרבה הצער נפטר באופן טרגי בגיל צעיר לפני סיום ההליכים.
התביעה עסקה גם בארבע יצירות שלו, ביניהן "איש לבן" הנראית כאן:
(התמונות מובאות להמחשה וכאמור הן מוגנות בזכוית יוצרים!)
הנתבעת העתיקה את היצירות בדרך של צילום והפיקה מהצילומים רפרודוקציות שמהן עשתה שימוש מסחרי. חלקן נועדו לשימוש כטפטים (למרות שהנתבעת טענה שהפרויקט לא יצא לפועל). אחרות שימוש כתמומות קנבס גדולות (פוסטרים) שנתלו במשרדי חברות שונות, בתים פרטיים, בית מלון בוטיק ואף שימשו לקידום של אותו בית מלון ובית עסק אחר בניו יורק .
בית המשפט סקר את התפתחות אומנות הרחוב, שתחילתה בניו יורק ובפילדלפיה בשנות השבעים ועד לימינו שבו אומנות רחוב מקובלת כאסכולה אומנותית ויצירות של אומני רחוב, כגון בנסקי, מוערכות ונמכרות במחירים גבוהים. בית המשפט אף הכיר בתרומה של אומנות רחוב לסביבה האורבנית באזורים מוזנחים בעיר וציין במיוחד את אזור קריית המלאכה של דרום תל אביב ליד בית המשפט ברחוב שוקן בתל אביב.
נקבע כי היצירות נושא התביעה מגלמות יצירתיות מקורית וראויות להגנת זכות יוצרים כיצירות אומנות.
הנתבעת, שהעתיקה את היצירות למטרות מסחריות, הפרה את זכויות האומנים. יתרה מזו, היא השמיטה את חתימות האומנים ואף ייחסה לעצמה חלקים מהיצירות. בכך הפרה את הזכויות המוסריות של האומנים באופן חמור.
בית המשפט קבע כי אף אם היצירות בוצעו תוך ביצוע מעשה בלתי חוקי, כגון ונדליזם או השגת גבול, אין בכך כדי לשלול את זכויות היוצרים בהן. בכל אופן, במקרה דנן, נדחתה הטענה בדבר אי-חוקיות ובית המשפט קיבל את העדויות והראיות לכך כי היצירות נוצרו בהרשאה, חלקן בהזמנה של בעלי הנכסים ו/או באזורים שבהם העירייה מאפשרת (ואף מעודדת,ט.ג.) אומנות רחוב.
בית המשפט ציין כי גם במדינות בעלות שיטות משפט מובילות, כארצות הברית, אנגליה וגרמניה אומנות רחוב מוגנת בזכויות יוצרים.
בית המשפט דחה את טענת הנתבעת כי עשתה ביצירות שימוש אגבי בלבד. לפי בית המשפט, היא לא צילמה את הנוף האורבני שבו משולבות היצירות, אלא את היצירות עצמן בתומנות תקריב, תוך שזיקקה אותן מסביבתן ועשתה שימוש ביצירות נטו.
בית המשפט עוד דחה את טענת הנתבעת כי היא זכאית להגנה הקיימת בחוק זכות יוצרים שמאפשרת צילום ותיעוד חזותי אחר ושידור של יצרות אדריכליות, יצירות פיסול ויצירות של אומנות שימושית המוצבות באופק קבוע במקום ציבורי. הגנה זו אינה חלה ביחס ליצירות אומנותיות שאינן מסוג אומנות שימושית. לכן אינה חלה על אומנות הרחוב.
כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה כי היצירות אינן מוגנות כבר כי חלקן כבר אינן קיימות, או משום המבנים שעליהם צוירו נהרסו, או משום שנמחקו. בית המשפט קיבל את טענות התובעים כי מרגע שהיצירות קובעו על המבנים הן מוגנות גם אם אינן קיימות עוד באופן פיזי (וצויין, כי ממילא היצירות קובעו בצילום המהווה אף הוא כקיבוע, ט.ג.).
נקבע כי הנתבעת אינה זכאית להגנה לפי סעיף 27א לחוק שמאפשרת שימוש ביצירה שבעל זכות היוצרים בה אינו ידוע, או אינו ניתן לאיתור ("יצירה יתומה").ראישת, היצירות היו חתומות וניתן היה לאתר את האומנים. למרות זאת, הנתבעת לא עשתה כל מאמץ לאתרם. היא גם לא מילתה אחר יתר התנאים הכלולים בסעיף 27א, כגון פרסום מודעה כי השימוש נעשה על-פיו.
בנוסף, בית המשפט דחה את טענת התובעת כי אין לראות בה מפרה הואיל וסברה כי היצירות אינן מוגנות בזכויות יוצרים. היה עליה לדעת זאת.
בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לכוכבא פיצויים בסך של 75,000 ₪ ולאלמנתו של טבק, 55,000 ₪. כמו כן, חייב אותה לשלם הוצאות משפט.
נוסיף כי גב' טל לניר, אוצרת ממוזיאון תל-אביב שאצרה את התערוכה של אומני רחוב שהתקיימה במוזיאון ב- 2011 העידה כי הראשונים ליצור אומנות במרחב הציבורי חיו בתקופה הפרה-הסטורית! הנה, עשורים רבים לאחר שנוצר ציור הקיר הראשון, מוכרות בישראל זכויות יוצרים ביצירות במרחב זה.
נקווה שפסק הדין יסייע למימוש תכלית זכויות היוצרים שהיא עידוד היצירה לטובת הכלל. אין מימוש מובהק יותר לתכלית זו מאשר אומנות רחוב, שהכל זכאים ליהנות ממנה, חינם אין-כסף, אך מעתה תוך כיבוד זכויות היוצרים.
משרדנו ייצג את האומנים בתביעה זו.
התיק הוא: ת"א (שלום תל-אביב) 39402-10-19 כוכבא וטבק נ' דהן פרץ (9.12.24)
