יוני 2023
זכויות יוצרים: בית המשפט העליון של ארצות הברית שם ברייקס על שימוש הוגן
בשנות התשעים הרחיב בית המשפט העליון של ארצות הברית את החופש לעשות שימוש הוגן ביצירה ללא הרשאה מאת היוצר. בית המשפט קבע כי ככל שהשימוש ביצירה "טנרספורמטיבי" יותר, כך תגבר ההכרה בו כשימוש הוגן מותר, אפילו אם מדובר בשימוש מסחרי. בית המשפט הסביר כי שימוש טרנספורמטיבי הוא כזה שעושה שימוש ביצירה קודמת על מנת להוסיף ביטוי חדש שלא היה קיים קודם לכן, בעל תכלית, אופי או מסר שונים מן התכלית, האופי או המסר של היצירה הקודמת, שהיא נושא השימוש. באותו מקרה, קבע בית המשפט כי גרסת ראפ של השיר המפורסם Pretty Woman של רוי אורביסון, שביצעה להקת ההיפ-הופ 2 Live Crew לא הפרה את זכויות היוצרים של אורביסון ושותפו לכתיבה ביל דייז. גרסת הראפ עשה שימוש משמעותי במקור על מנת ליצור פרודיה שלו. הפרודיה עושה שימוש ביצירת המקור על מנת לבקר אותה, או את המסר שלה. בית המשפט קבע כי השימוש הפרודי בעל אופי טרנספורמטיבי והוא בגדר שימוש הוגן, הגם שההקלטה של הפרודיה נמכרה באופן מסחרי.
הפסיקה בעניין Pretty Woman הולידה שורה של פסיקות במהלך שלושת העשורים האחרונים שבהם הרחיבה בתי המשפט את דוקטרינת השימוש ההוגן, תוך הרחבת משמעותו של המושג "שימוש טרנספורמטיבי". בין היתר, נתנו בתי המשפט הכשר ליצירות מהז'אנר של אומנות ניכוס (appropriation art). אומני הז'אנר הזה נוטלים יצירות קיימות ועושות בהן שימוש כדי ליצור יצירות חדשות, לעיתים במדיום שונה מהמקור (למשל, ציור במקום תצלום, או פסל במקום ציור) או בעלות אסתטיקה שונה. בתי המשפט קבעו לא אחת שיצירתו של שאומן הניכוס היא טרנספורמטיבית ויוצרת ביטוי חדש ולכן עומדת במבחני השימוש ההוגן. כך, נדחו תביעות שהוגשו כנגד אומנים מפורסמים מהז'אנר, כגון ג'ף קונס וריצ'רד פרינס.
אחד מאבות הפופ ארט, אנדי וורהול, עסק לא מעט באומנות ניכוס. אחת מיצירותיו של וורהול, ציור צבעוני של המלחין-זמר המנוח פרינס (לא לבלבל עם ריצ'רד פרינס שאוזכר לעיל) עמד במרכז פרשה שהגיעה עד לבית המשפט העליון של ארצות הברית והוכרע באחרונה. הציור מבוסס על תצלום סטודיו בשחור-לבן של הצלמת לין גולדשמידט. התצלום פורסם כמה פעמים בכתבי עת ליד כתבות אודות פרינס. בעבר העניקה גולדשמידט לוורהול רישיון חד פעמי ליצור ממנו ציור וזה הופיע בזמנו בכתב עת ידוע, וניטי פייר, ליד כתבה על פרינס. שנים רבות לאחר מכן, ציור אחר של וורהול (שהלך בינתיים לעולמו) המבוסס אף הוא על התצלום, אבל לא נכלל ברישיון ולא היה מוכר לגולדשמידט, ליווה כתבה בכתב עת אחר, קונדה נאסט, על פרינס ואף ניצב על עמוד השער של כתב העת. כתב העת שילם לקרן שמנהלת את עזבונו של וורהול עבור השימוש. גולדשמידט תבעה את הקרן בטענה להפרת זכויות יוצרים.
לא הייתה מחלוקת שהצלמת הקדישה שעות אחדות למאמץ לרכוש את אמונו של פרינס בטרם צילמה אותו, בחרה את ציוד הצילום, התאורה, התזמון ופרטים נוספים של יצירות הצילום אשר לכל הדעות הציגו את פרינס כאדם פגיע, וחסר נוחות, בשונה מדמותו הציבורית. בית המשפט בערכאה ראשונה קבע כי למרות שיצירתו חרגה מהרישיון, השימוש של וורהול בתצלום כבסיס ליצירתו היה שימוש הוגן, בעיקר משום שהיצירה טרנספורמטיבית. בית המשפט ראה טרנספורמציה בין היתר בכך שבתצלום המקורי נראה כל החלק העליון של גופו של פרינס, ואילו וורהול נטל רק את הראש שלו וחלק מהצוואר, וכך שיווה להם יתר עוצמה. וורהול אף המיר את השחור והלבן בצבעים חזקים, הקטין את עומק היצירה מתלת-ממדיות שהשתקפה בתצלום לדו-ממדיות שהורגשה בציור, ואפילו עמעם את עצמות הלחיים. כל אלה, לדעת בית המשפט, הביאו לידי כך שהציור הציג את דמותו של פרינס כאייקוני וגדול מן החיים, לעומת הדמות הפגיעה וחסרת הנוחות שנראתה בתצלום של גולדשמידט. על כן הציור היה בעל אסתטיקה ואופי שונים מהמקור – אופי שמזהה אותם כיצירות של וורהול. בית המשפט גם סבר כי אומנם וורהול החל את יצירתו בשימוש ביצירתה השלמה של גולדשמידט, אולם בסופו של דבר נותר לדעתו של בית המשפט רק חלק קטן מהיצירה המקורית. על כן לדעת בית המשפט – שקשה לקבלה – גם בחינת היקף השימוש נוטה לטובת וורהול. לבסוף קבע השופט כי היצירה של וורהול אינה פוגעת בשוק ליצירות נגזרות מיצירותיה של גולדשמידט, שכן סביר שלא הייתה מעניקה רישיון ליצירת יצירה נגזרת – גם זאת אמירה שניתן לחלוק עליה. מכאן, שלפי הפסיקה לא הופרו זכויות היוצרים של גולדשמידט.
בית השפט לערעורים ביטל את הפסיקה וקבע כי אין מדובר בשימוש הוגן. בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע אף הוא כי השימוש בתצלום במקרה הספציפי אינו הוגן ועל כן הוא בגדר הפרה של זכויות היוצרים של גולדשמידט. בית המשפט לא חלק על כך שהיצירה של וורהול טרנספורמטיבית מבחינה זו שיש בה ביטוי אומנותי חדש, אולם לא די בכך, שכן השימוש הספציפי שנטען כי הוא מפר הוא מתן רישיון לכתב העת "קונדה נאסט" לעשות השימוש ביצירה בכריכה של כתב העת. שימוש זה אינו טרנספורמטיבי הואיל ומטרתו זהה למטרה של שתצלום של גולדשמידט קרי, ליווי כתבות על אודות פרינס. זהו שימוש מסחרי שמתחרה בשימושים של גולדשמידט ביצירה שלה. אומנם שימוש מסחרי אינו פוסל כשלעצמו את ההוגנות משימוש טרנספורמטיבי, אולם ככל שהשימוש מסחרי עליו "לעבוד קשה" כדי לשכנע כי הוא הוגן. במקרה זה, כאשר תכלית השימוש אינו טרנספורמטיבי והוא גם מסחרי, אזי הוא אינו הוגן. זאת ועוד, השימוש פוגע כאמור בשוק של היצירה של גולדשמידט.
שימת הדגש על בחינת השימוש הספציפי שעשה היוצר המאוחר, במקום על היצרה שלו מאיר היבט של המונח "טרנספורמטיבי" שטושטש עם השנים לאור הפסיקות המרחיבות שאוזכרו לעיל. הפסיקה מבהירה כי לא די שהשינויים "הפנימיים" ביצירה יוצרים "ביטוי חדש", שכן ביטוי חדש שכזה הוא כעקרון יצירה נגזרת שהזכות לעשייתה נתונה לבעל זכות היוצרים. מה שיותר חשוב הוא דווקא השינויים "החיצוניים" בהקשר השימוש שהופכים את השימוש לכזה שאינו מתחרה ביצירת המקור בשוק שלו.
נקודה נוספת שרצוי לשים אליה לב היא שאומנם במקרה זה האופי המסחרי של השימוש פעל נגד הטענה לשימוש הוגן, אולם כאמור, שולם שימוש בעל אופי טרנספורמטיבי ביצירה עשוי בהחלט להיות הוגן גם אם הוא בעל אופי מסחרי, כגון פרודיה שנמכרת באופן מסחרי, או כתבה עיתונאית שנמכרת באופן מסחרי.
הציור המקורי של וורהול התצלום המקורי של גולדשמידט
