פברואר 2022
עו"ד טוני גרינמן ושירז בוקס
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את תביעת מתי כספי בגין הפרת זכויות יוצרים וזכותו המוסרית בלחן שהלחין, שנתבע השתמש בו לצרכיו הפוליטיים.
המוזיקאי הידוע מתי כספי הגיש תביעה בגין הפרת זכות היוצרים שלו והפרת זכותו המוסרית בלחן שהלחין לשיר "אליעזר בן יהודה", שאת מילותיו חיבר ירון לונדון. כספי תבע צו מניעה קבוע ופיצוי סטטוטורי בסך של 300,000 ₪. טענות כספי הופנו כלפי שני סרטוני תעמולת בחירות שנוצרו עבור הנתבע שהתמודד בבחירות לתפקיד ראש עיריית אריאל, באוקטובר 2018. הסרטונים כללו מסרי תעמולת בחירות, תוך שינוי מילות השיר למילות שבח והלל לנתבע על רקע לחן השיר. לטענת התובע, שני הסרטונים הופיעו בדף הפייסבוק של הנתבע.
לחן השיר מוגן כמובן בזכות יוצרים, בתור יצירה מוזיקלית, לפי ס'4 לחוק זכות יוצרים, וכספי הוא הבעלים הראשון בזכות היוצרים ביצירתו, כיוצר היצירה. לא הייתה מחלוקת כי התובע הוא מלחין השיר, אולם הנתבע טען שהתובע הלחין אותו בהיותו חייל להקת פיקוד דרום, בעקבות פנייה מ"קול ישראל" ולכן הזכויות בלחן המוגן שייכות למדינת ישראל. בית המשפט דחה את הטענה. הדין הרלוונטי לעניין קביעת הבעלות בזכות היוצרים הוא הדין שהיה קיים במועד יצירת הלחן המוגן, שהוא חוק זכות יוצרים, 1911. ככלל מחבר היצירה הוא הבעלים הראשון ביצירתו. ס' 5(1)(ב) לחוק הקודם, קבע חריג לכלל זה, לפיו כאשר מדובר במחבר שעובד אצל אדם אחר לפי חוזה שירות והיצירה נעשית תוך כדי עבודתו אצלו, אז המעביד הוא הבעלים הראשון ביצירה אם אין הסכם שקובע אחרת. עם זאת, חייל לא נחשב כ"עובד" של צה"ל ובוודאי שלא נחתם עימו חוזה עבודה. בית המשפט קבע שאין לפרש את סעיף 5(1) לחוק הקודם כאילו חל גם על חייל בצה"ל. בנוסף, התובע לא הוכיח שהשיר הולחן תוך כדי ועקב שירותו הצבאי של כספי. לא הוכיח שכספי הלחין את השיר למען מטרותיה של להקת פיקוד דרום. להיפך, הוכח שהפנייה לכספי על מנת להלחין את השיר הייתה פנייה באופן פרטי, שלא קשורה לשירותו הצבאי של התובע.
תפקידו של כספי היה מבצע, העובדה שניתן לו קרדיט לביצוע ללהקת פיקוד דרום אין משמעותה כי זכות היוצרים בשיר ובלחן שייכות למשרד הביטחון ומדינת ישראל, שכן מבצע אינו נדרש להלחין. זאת ועוד, נקבע שכל עוד היצירה לא קובעה לא ניתן לקבוע כי קיימת יצירה מוזיקלית והקיבוע נעשה לאחר שחרורו של כספי.
יתרה מזאת, ירון לונדון כמחבר מילות השיר העיד שלמרות שהיה עובד שכיר ברשות השידור בעת כתיבת מילות השיר, מעולם לא נטען שהזכויות בשיר שייכות לרשות השידור ולא למחבר. וכן, למעלה מחמישים שנה מהלחנת הלחן המוגן בידי התובע, לא נשמע טענה בנושא מצד מדינת ישראל כי היא הבעלים הראשון בזכות היוצרים בלחן המוגן.
בית המשפט קבע כי אין בחוק הוראה מקבילה להוראות סעיף 36 לחוק הקיים, לפיו זכות היוצרים ביצירה שנוצרה לפי הזמנת המדינה שייכת למדינה. למעשה סעיף 18 לחוק זה קובע כי זכות יוצרים ביצירה שנוצרה לפי הוראת המדינה או בפיקוחה שייכת למדינה. בכל מקרה, הוראה זו בוודאי לא חלה על היצירה של כספי לאור האמור לעיל.
בית המשפט המשיך וקבע כי בוצעו שלוש הפרות של זכויות היוצרים של כספי: שתי הפרות של הלחן המוגן בשני סרטונים נפרדים המהווים שני מעשים נפרדים; וכן הפרה נוספת שהיא הפרת הזכות המוסרית. הזכות הזו שייכת ליוצר ומגנה על שלמות היצירה. במקרה זה הנתבע נטל את הלחן המוגן וצירף אותו למילים שונות ממילות השיר באופן שעיוות לגמרי את המשמעות והמסר של יוצריו. לא ניתן להפריד את המילים מהלחן, וסילופו של אחד כמוהו כסילוף מלוא השיר. נקודה אחרונה זו ראויה לדיון מעמיק יותר שכן לפי החוק הלחן והמילים הן שתי יצירות נוספות, אולם לדעתנו הקביעה נכונה וראויה בנסיבות שבהן הלחן נוצר במיוחד למילים וההיפך. זאת ועוד, הנתב עשה שימוש בשיר למטרות פוליטיות, בעוד התובע כאדם מתרחק מפוליטיקה. כך נפגע שיקול דעתו ותדמיתו של כספי.
על כל אחת מהן התובע זכאי כספי לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק. בקביעת הפיצוי בית המשפט התייחס לכך שההפרות משמעותיות, הנוגעות לנטילת עיקר היצירה לשימוש בלתי מורשה, הפצת הסרטונים והחשיפה לאלפי אנשים במדיות החברתיות כשהמטרה כולה נועדה לקדם את מועמדותו של הנתבע מבחינה פוליטית ולכן השימוש לא מהווה שימוש סביר. יתרה מכן, בית המשפט הדגיש את העובדה שמדובר על לחן מוגן וידוע, מוכר ואהוב בישראל המהווה נכס צאן ברזל במילותיו, שהשתמשו בו לצרכים פוליטיים גרידא. כמו כן, הודגש חוסר תום ליבו של הנתבע והקלות בה ניתן להפר זכויות יוצרים באינטרנט שהובילו לכך שבית המשפט קיבל את טענת התובע שיש לפסוק לחומרה במקרה הנדון.
בית המשפט הוציא צו מניעה האוסר על הנתבע או מי מטעמו להשתמש בלחן המוגן שאינו מותר במפורש על פי דין, אלא בהסכמת התובע. בנוסף, הנתבע חויב להסיר את הסרטונים המפרים מכל רשת חברתית שהיא לרבות פייסבוק, אינסטגרם או יוטיוב. לאור התנהלות הנתבע וחומרת מעשי ההפרה נפסק לטובת התובע 90,000 ₪ על הפרת זכות היוצרים שלו (45,000 ₪ בגין כל סרטון) בלחן המוגן. בגין הפרת הזכות המוסרית נפסק 40,000 ₪ כפיצוי לתובע. הפיצוי הכולל הוא 130,000 ₪ בגין הפרת הזכויות לעיל.
ת"א (מחוזי חיפה) 67249-01-19 כספי נ' נובוסלסקי (פורסם בנבו, 26.1.2022).
