יוני 2021
עו"ד טוני גרינמן ושירז בוקס
ישראל ברדוגו, צלם ויוצר שזכה להכרה בינלאומית צילם יצירת צילום שהיא תצלום אוויר מרהיב של תחנת הכוח רידינג בתל אביב. ברדוגו תבע שלושה משרדי ממשלה בגין הפרת זכות היוצרים שלו בצילום זה ודרש פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים. סעיף זה מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכות יוצרים בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪ בגין כל הפרה. התביעה כנגד אחד הנתבעים, משרד החינוך, הסתיימה בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. נותרה תביעה כנגד משרדי האנרגיה ואיכות הסביבה. זאת, בגין העתקת היצירה שבוצעה ישירות מאתר האינטרנט של המערער, שילובה כשקופית חותמת של מצגות של המשיבות שהוצגו בכנסים ובאתרי האינטרנט של המשרדים במשך ארבע שנים. אין ספק שהנתבעים הכירו את זהות המערער כי שמו צוין לצד היצירה באתר שלו כאשר לצדו הפנייה לרכישתה. התובע תבע פיצוי בסך 45,000 ₪ מכל אחד משני המשרדים.
הדיון התנהל על סמך כתבי הטענות וסיכומים שהגישו הצדדים, ללא הליך הוכחות.
בית המשפט השלום קבע כי הנתבעים הפרו את זכות היוצרים של התובע וקבע כי עליהם לשלם לו פיצוי יחד ולחוד בסך של 25,000 ₪, דהיינו 12,500 ₪ לכל אחד, ושכר טרחת עורך דין במאוחד בסך של 3,750 ₪.
התובע הגיש ערעור על סכום הפיצויים וגובה ההוצאות שנפסקו. המערער טען כי אלה נמוכים באופן בלתי סביר עד פגיעה של ממש בתכלית זכות היוצרים שהיא עידוד היצירה. תכלית זו קיימת לגבי כל יצירה, לרבות יצירת צילום, ובכלל זה צילום תיעודי. המערער טען כי הסעד שניתן רחוק מלכסות את ההוצאות הריאליות של הגשת התביעה בידי המערער. בחינת הפסיקה באספקלריה של תכלית זכויות היוצרים מובילה למסקנה חד-משמעית שבמקום להעביר ליוצרים מסר כי כדאי ורצוי להשקיע וליצור יצירות שכאלה, וכי הדין מגן על יצירתם ומעמיד לרשותם כלים אפקטיביים לאכיפת הזכויות, היא יוצרת מסר הפוך ויוצרת מציאות שבה, יוצר שזכות היוצרים שלו ביצירה כזו הופרה, יצא מופסד פעמיים. פעם על-ידי עצם ההפרה; פעם על-ידי ניהול הליך משפטי ארוך ומתיש, שבסופו יקבל פיצוי בסכום שאינו מכסה בפועל אפילו את הוצאותיו המשפטיות ואינו מפצה לא על הפגיעה והפסד הריווחים, ואף לא על הזמן והאנרגיה הדרושים לאכוף את הזכויות. זאת, במיוחד במקרה זה. המערער השקיע משאבים כלכליים ניכרים בביצוע התצלום מכיוון שהיצירה צולמה ממסוק שנשכר במיוחד במסגרת פרויקט צילום של ישראל מן האוויר. זאת, בנוסף ליצירתיות רבה וכשרון. אם אין כדאיות כלכלית לעמידה של יוצר על זכויותיו, נפגע התמריץ ליצור.
בנוסף, טען המערער כי סכום הפיצוי שנפסק פוגם בתכלית הרתעתית של הפיצויים ללא הוכחת נזק, שכן הסכום אינו משקף אפילו את מחיר רישיון השימוש ביצירותיו. לכן, הפסיקה שולחת מסר למפרים פוטנציאליים כי אין סכנה ממשית בגזלת יצירתו של היוצר, שכן ייתכן שהגזלה לא תתגלה ואף אם כן, או אז ייאלץ הגוזל לשלם את דמי הרישיון שהיו משולמים לכתחילה, או אולי מעט יותר. לכן, הסיכון אינו רב.
המערער המשיך וטען כי בית משפט השלום לא נתן משקל לכך שבמקרה דנן בוצעו לפחות ארבע הפרות שונות במועדים שונים, מול קהלים שונים ובשפות שונות ובחלקם באמצעי מדיה שונים. בפסיקת בית המשפט העליון בעניין שגיא, נפסק כי כאשר עסקינן בהפרה של מספר זכויות של בעל זכות יוצרים, יש לראות בכך מספר הפרות כמספר הזכויות שהופרו. כמו כן, כאשר ההפרות מאופיינות בהטרוגניות, מוצדק יהיה לראות בהן הפרות שונות. כמו כן, טען המערער שהסכם שנפסק אינו נותן ביטוי הולם לחומרת ההפרות, בין היתר, למשכן, לייחודיות התצלום ולכך שההפרה בוצעה ביודעין, כאשר התצלום הועתק מאתר המערער, שם עמד למכירה.
הערעור התקבל ולפי ס'79א לחוק בתי המשפט, נפסקו פיצויים גדולים משמעותית מהחלטת בית המשפט קמא, דהיינו 60,000 ₪ במקום 25,000 ₪. בנוסף ההוצאות הועמדו על 16,000 ₪ במקום 3,750 ₪.
טוני גרינמן משרד עורכי דין ייצג את המערער בערעור זה.
ע"א 56478-02-21 ברדוגו נ' משרד החינוך ואח' (01.06.2021).
