על פיצוים ללא הוכחת נזק בזכויות יוצרים

אוקטובר 2020

עו"ד טוני גרינמן ומור גולדבלום

פסק דין שניתן באחרונה על-ידי השופטת סיגלית מצא בבית המשפט השלום בחיפה מאיר את סוגיית הפיצויים ללא הוכחת נזק בדיני זכויות יוצרים.

לפי סעיף 56 לחוק זכות יוצרים, רשאי בית המשפט לפסוק לטובת תובע בתביעה בגין הפרת זכויות יוצרים או הזכות המוסרית פיצוים ללא הוכחת נזק בסכום של עד 100,000 ₪ לכל הפרה.

הסדר הפיצויים ללא הוכחת נזק נותן מענה לכך שלעיתים הנפגע מהפרת זכות יוצרים מתקשה להוכיח את נזקיו במונחים כספיים חד-משמעיים. כמו כן, הוא יוצר הרתעה כנגד הפרות, שלעיתים מתרחשות בקלות דעת.

התובע במקרה זה הוא צלם מקצועי ובעל זכויות היוצרים בתמונה שצילם של טיילת העיר נהריה. הצילום הועלה לאתר האינטרנט של התובע, כאשר בפינתה הימנית של התמונה מופיע הלוגו המקצועי של התובע: noam.c. מלבד זאת, הצילום לא פורסם או נמכר.

לאחר מספר שנים התובע גילה כי צילומו מתנוסס על מגנט שנמכר בחנות מזכרות בעיר נהריה, ללא הלוגו המקצועי וללא קרדיט כלשהו. התובע לא נתן אישור לעשות שימוש בצילום למטרה זו. השופטת מצא קבעה כי הנתבע, שיצר את המגנט, הפר את זכויות היוצרים של התובע ואת הזכות המוסרית שלו כי יצירתו תיוחס לו ("הזכות לקבלת "קרדיט").

בטרם הכרעתה בשיעור הפיצויים שלהן זכאי התובע, סקרה השופטת מגוון רחב מאוד של פסיקה בעניין פיצויים בגין הפרות זכויות יוצרים בתצלומים, שכן אין בפסיקה תעריף אחיד. פסיקות הפיצויים משתרעות על טווח נרחב של סכומים, החל ממאות או אלפי שקלים בודדים, דרך עשרות אלפי שקלים בעבור כל הפרה, ועד הפרות בוטות וחמורות ורחבות היקף, בגינן נפסקים פיצויים בסך מאות אלפי שקלים (בעבור מספר רב של הפרות).

בהתאם לקבוע בסעיף 56 לחוק, החלטת בית המשפט על היקף הפיצויים נשענת על מספר שיקולים וקריטריונים, וביניהם: היקף ההפרה, משך הזמן בו בוצעה ההפרה, חומרתה, הנזק המשוער שנגרם לתובע והרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, מאפייני הפעילות של הנתבע, טיב היחסים בין התובע לנתבע, תום לבו של הנתבע (או חוסר תום לבו), התנהלות הצדדים במהלך הדיון ועוד.

כך לדוגמה, עמותה ללא כוונת רווח המפעילה את מוזיאון מגדל דוד פרסמה תמונה ללא מתן קרדיט. הנתבעת לא ציפתה להרוויח מן הפרסום והסירה את התמונה מיד עם קבלת מכתב התראה. בית המשפט פסק פיצויים בסך 1,000 ₪ בגין הפרת הזכות הכלכלית והמוסרית שתיהן.[1] באופן דומה, פרסם נתבע תמונה בעמוד הפייסבוק שלו, ללא מתן קרדיט. התמונה הוצגה למשך 5 ימים בלבד, בתום לב, לא נצפתה על ידי הרבה אנשים והוסרה מיד עם פנייה ראשונה. ביהמ"ש חייב את הנתבע בתשלום פיצויים בסכום של 750 ₪ בלבד.[2]

קיימים גם מקרים רבים שבהם נפסקו פיצויים בסך של כמה עשרות אלפי שקלים. בדרך כלל, הפיצויים במקרים אלה מורכבים מפיצוי בגין הזכות הכלכלית לצד פיצוי בגין הזכות המוסרית. כך למשל, בגין הפרה ממושכת של זכויות יוצרים בשני צילומים לשם הפקת רווח, נפסקו פיצויים בסך 35,000 ₪ בגין הפרת הזכות המוסרית, ו-45,000 ₪ בגין הפרת הזכות הכלכלית. בערעור על פסק הדין צוין כי הפיצויים אכן מצויים ברף הגבוה אך הם בתחום הטווח הסטטוטורי.[3]

פיצויים בסך מאה אלף, או אף מאות אלפי שקלים נחלקים לרוב לשתי קטגוריות: צירוף של הפרות רבות אשר הפיצויים בגינן מסתכמות יחד לכמה מאות אלפי שקלים, או הפרה יחידה, חמורה ובוטה, שבגינה נפסקים פיצויים ברף הגבוה ביותר האפשרי.

כך למשל, נתבעים העתיקו לאתר האינטרנט שלהם 101 תמונות מאתר אחר לשם פרסום צימרים באתר שלהם, בעבור מחירים זולים יותר. בית המשפט פסק פיצויים בסך 2,500 ₪ בגין כל תמונה, וסך הכל נפסקו 252,500 ₪. במסגרת הערעור, בית המשפט לערעור העמיד את הפיצוי הכולל על סך 220,000 ₪.[4] במקרה אחר, בית המשפט פסק פיצויים בסך 100,000 ₪ בגין הפרה של הזכות המוסרית בלבד, זאת בשל הפרה בוטה של ההסכם בין התובעים לנתבעים בו הוסכם לשמור על שלמות היצירה ללא ביצוע כל שינוי או השמטה. בערעור, הופחתו סכומי הפיצויים וההוצאות.[5]

לאחר סקירת המקרים הללו, השופטת מצא פסקה לתובע פיצויים בסך 3,000 ₪ בגין פגיעה בזכויות היוצרים (הזכות הכלכלית) של התובע, ו-5,000 ₪ בגין פגיעה בזכות המוסרית.

אכן, החוק מעניק לבית המשפט שיקול דעת רחב לפסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק, ואף להימנע מכך. מרחב שיקול הדעת הרחב מוליד תוצאות לא אחידות. במקרה זה, ההפרה הייתה מסחרית ואף על-פי כן, הפיצויים נפסקו בסכום מתון יחסית.

ת"א 11914-07-19 חן נ' פנחס פרץ (25.8.20)