פרק ד' לחוק זכות יוצרים, שכותרתו 'שימושים מותרים', מפרט שורה ארוכה של מגבלות וחריגים לזכויות הבלעדיות של בעל זכויות היוצרים. שימושים אלה כפופים לתנאים מסוימים ובמסגרתם משתמשים רשאים להשתמש ביצירות גם ללא הסכמה של בעל זכויות היוצרים וללא צורך בתשלום תמלוגים. שני חריגים נוספים נוצרו בחקיקה נפרדת.
השימושים המותרים מאזנים את זכויותיו של בעל זכויות היוצרים עם האינטרסים של המשתמשים ואינטרסים ציבוריים חשובים כמו חופש המידע והביטוי, החינוך ושימור התרבות. בכך הם מגשימים את מטרתו של חוק זכויות יוצרים: איזון בין תמריץ ראוי ליצירה מחד, לבין הצורך לאפשר לציבור להשתמש ביצירות לקידום התרבות והידע מאידך. חלק מההיתרים, ובייחוד השימוש ההוגן, נועדו גם לטפח ולתרום למטרות שמקדמות זכויות היוצרים. בית המשפט העליון הכיר בכך ש"פריצות דרך" בתחום העשייה היצירתית המשרתות את החברה נובעות מהישגים יצירתיים קודמים שסללו את הדרך. באחת הפרשיות הראשונות בהן בחן בית המשפט העליון את נושא השימושים המותרים (ובפרט את השימוש ההוגן), נקבע כי השימושים המותרים לא יוצרים "זכויות משתמשים" אלא רק מגנים מפני תביעה להפרת זכויות יוצרים. הרכב אחר של שופטי בית המשפט העליון ביטא דעה מנוגדת וקבע כי אכן מדובר ביצירת זכויות שימוש.
גולת הכותרת של פרק ד' הוא השימוש ההוגן, המעוגן בס' 19(א) לחוק זכות יוצרים. הסעיף מבוסס במידה רבה על סעיף 107 לחוק זכויות יוצרים האמריקאי. הוא קובע כי שימוש הוגן ביצירה מותרת למטרות כגון לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על-ידי מוסד חינוכי. יושם לב כי רשימת השימושים ההוגנים האפשריים פתוחה ולכן מאפשרת הכרה בשימושים הוגנים שאינם מנויים בו במפורש. סעיף זה מחליף את הוראות "הטיפול ההוגן" לפי החוק הקודם מ-1911 שציין רשימה סגורה של חמישה שימושים מותרים. בית המשפט העליון הרחיב את ההוראה הקודמת על-ידי פרשנות ליברלית ושימוש ברטוריקה של שימוש הוגן, אולם הלכה למעשה, נעשה בה שימוש במקרים ספורים בלבד. אימוץ רשימה פתוחה של שימושים מותרים בחוק החדש מסמלת את זניחתו של המשטר הישן ואימוץ משטר ליברלי ומתירני יותר.
בתי המשפט מצווים לבחון טענות בדבר שימוש הוגן, בין ביתר, באמצעות ארבעה קריטריונים: (1) מטרת השימוש ואופיו; (2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש; (3) היקף השימוש מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה; (4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה. הקריטריונים החשובים ביותר הם הראשון והרביעי.
במסגרת המבחן הראשון, יבחן בית המשפט את אופיו המסחרי, או הלא-מסחרי של השימוש. כך, עוד בתקופת החוק הקודם במקרה שדן בשימוש בדמותו של הנווד של צ'רלי צ'פלין במסגרת פרסומת של מפעל הפיס, דחה בית המשפט את טענת הנתבעת, כי עשתה בדמות שימוש פארודי, בשל אופיו המסחרי של השימוש. עם זאת, אף שימוש מסחרי יכול להיחשב כשימוש הוגן. זאת, במיוחד אם השימוש בעל אופי "טרנספורמטיבי", דהיינו אם הוא עושה שימוש ביצירה קודמת בהקשר שונה מהשימוש המקורי באופן שמעניק לו משמעות חדשה או מסר חדש. לכן, בית המשפט יבחן אם השימוש נושא אופי טרנספורמטיבי, כאמור. שימוש ביצירות למטרות ביקורת, סקירה ומחקר, הם בהחלט שימושים טרנספורמטיביים. כך, גם, שימוש פרודי, או סטירי.
כאשר בוחנים את השפעת השימוש על ערך היצירה, יש לבחון בעיקר את השאלה אם השימוש גוזל את השוק של היצירה המקורית. ביקורת שלילית עשויה לדכא את הדרישה ליצירה, אך השפעה שכזו אינו פוסלת את הגנת השימוש ההוגן.
בתי המשפט בישראל אימצו את היתר השימוש ההוגן המורחב במספר מקרים. בית המשפט העניק לאמן את הגנת השימוש ההוגן כאשר יצר עבודת אמנות חדשה תוך התבססות על יצירה קיימת ושינוייה באופן דיגיטלי. בית המשפט קבע כי העבודה החדשה היא טרנספורמטיבית והשימוש ביצירה המקורית היה סוג של מחקר. בית משפט אחר אפשר לשכפל צילומי מסך מסרט קצר כחלק ממאמר בעיתון באותו נושא, אשר חיזק את הטענה כי השימוש ביצירה המקורית נעשה לצורכי ביקורת. עם זאת, הפך בית המשפט העליון החלטה של ערכאה נמוכה לפיה שידור לא מורשה של שידורים חיים מליגת הפריימר-ליג בכדורגל היה שימוש הוגן. בית המשפט קבע כי שימוש כזה לא עומד באף אחד מהקריטריונים המצביעים על כך שהשימוש היה הוגן.
מלבד הקריטריונים שהוזכרו לעיל, בתי המשפט הבאים לבחון האם מדובר בשימוש הוגן, בוחנים אם ניתן קרדיט ליוצר המקורי. כך למשל במקרה של 'קימרון', נדחתה טענתה של ההגנה לשימוש הוגן משום שפרסמו את הטקסט של 'קימרון' ללא מתן קרדיט. עם זאת, לעתים (למשל בהקשר של פרודיה), אין לדרוש מתן קרדיט.
הוראות השימוש ההוגן מאפשרות שימוש הוגן ביצירה לצורך לימוד אישי והוראה ובחינה במוסד חינוכי. שימושים אלה ייבחנו בהתאם לקריטריונים שהוזכרו לעיל. עם זאת, מכירה חוזרת של ספרים מועתקים לשימוש ע"י התלמידים איננו שימוש הוגן. בנוסף, החוק מתיר ביצוע פומבי של יצירה על ידי תלמידים או עובדי מוסד חינוכי מהסוג שקבע השר, במהלך הפעילות החינוכית של המוסד ובלבד שההופעה בפני קהל המונה את העובדים, התלמידים וקרוביהם בלבד. עם זאת, הקרנה של יצירה קולנועית מותרת על פי הוראה זו אך ורק לצורך הוראה ובחינה. נקבעו תקנות הקובעות מגוון מוסדות חינוך עליהן תחול הוראה זו. מוסדות פרטיים ובעלי כוונת רווח אשר אינם שייכים למערכת החינוך הממלכתית, לרוב לא יכללו ברשימה.
המונח "מחקר" מפורש באופן נרחב ולא חל רק על מחקר אקדמי גרידא. לפיכך, שימוש ביצירה לשם כתיבת ספר, נחשב מחקר. עם זאת, כדי לסווג שימוש כשימוש הוגן, צריך להשקיע מאמץ רלוונטי בצורת ניתוח או תגובה ולהתייחס אליו בצורה אחרת. אם חוקר יעשה שימוש ביצירה מבלי לתת קרדיט למחבר, יתקשה לזכות בהגנת השימוש ההוגן.
בהקשר לדיווח חדשותי, נפסק, כי ההוראה המצומצמת של החוק הקודם, המתייחסת ל"תקצירי עיתונות", חלה לא רק על 'ידיעות חדשותיות' אלא גם על מאמרים עיתונאים שונים. ההוראה הקיימת עשויה לאפשר הרחבה של הפרשנות בכפוף לקריטריונים של שימוש ההוגן ולנסיבות הספציפיות. שימוש ביצירה ללא תגובה עליה או ביקורת לא יהיה זכאי להגנה. כך גם לקיחת חלקים משמעותיים ממאמר חדשותי והפיכתו לזמין דרך האינטרנט, לא ייחשב כשימוש הוגן.
המונח "הבאת מובאות" גמיש ומאפשר שימושים שונים. בית המשפט החיל את החוק הקודם וקבע כי הציטוט מהווה שימוש הוגן כאשר נעשה במסגרת שימוש בחומרי רקע לצורך כתיבת מאמר שעוסק באותו עניין או נושא כמו המוזכר בציטוט.
בתי המשפט פירשו את המונח "ביקורת" בצורה רחבה וכולל בחובו ביקורות שליליות וחיוביות וכן הערכה וניתוח של יצירות או חומרים מנקודות מבט שונות. בית המשפט העליון הכיר גם בפרודיה כצורת ביקורת לגיטימית. אכן, במקרה מאוחר יותר קבע בית המשפט כי הזכות לעשות שימוש הוגן אינו נעצר בפרודיה, אלא אפשר לעשות שימוש ביצירה גם בסטירה, או להשתמש ביצירה כנקודת מוצא וכחלק משיח ביקורתי בהשתתפות יוצרים אחרים. עם זאת, שימוש לצורך מה שהיווה מעין "המשך" ליצירה לא עברה את מבחן ההוגנות.
כאמור, רשימת השימושים שעשויים להיחשב כהוגנים, ושאינם מפרים זכויות יוצרים, אינה סגורה. לכן, שימושים שאינם מנויים במפורש בסעיף עשויים להיחשב הוגנים.
יש לזכור כי בדרך כלל השימוש יהיה בעל גוונים שונים. בסופו של דבר בית המשפט חייב לבצע שכלול של כלל השיקולים ולהגיע להחלטה מאוזנת.
מעבר לשימוש הוגן, החוק מסדיר היתרים למספר רב של שימושים נוספים. אלה נידונים במאמר נפרד.
