ינואר 2019
כלל בדיני זכויות יוצרים קובע כי זכויות יוצרים קיימות ביצירה הערטילאית שנוצרה על-ידי יוצר, כגון סיפור, לחן יצירה קולנועית. זאת, בנפרד מהחפץ שבו נקבעה היצירה, כגון ספר, דפי מוסיקה או קלטת. כלל נוסף, המכונה "כלל המיצוי", או "דוקטרינת המכירה הראשונה" קובע כי אחרי שבעל זכויות יוצרים מכר חפץ שבו נקבעה יצירה, הופך החפץ למוצר סחיר וניתן להפצה נוספת בידי הרוכש, ללא צורך בקבלת אישור מבעל זכות היוצרים. על בסיס כלל זה, קמו חנויות ספרים ותקליטים משומשים.
בינואר 2012 נתבעה חברה אמריקאית בשם ReDigi בארה"ב על-ידי מספר חברות תקליטים בגין הפרת זכויות היוצרים של התובעים בתקליטים דיגיטליים (קבצי מוסיקה) באמצעות הפצה לא מורשית של אותם תקליטים באמצעות תוכנה שפיתחה, על ידה הפעילה אתר "למכירה של קבצי מוסיקה משומשים". בית המשפט קיבל את התביעה והעניק פיצוי בגין נזק לתובעים בסכום של 3.5 מיליון דולר והוציא צו מניעה המונע המשך השימוש והפיתוח של האתר. החברה הגישה ערעור.
השאלה הראשונה שעלתה בערעור היא האם מערכת ReDigi מאפשרת מכירה חוקית של הקבצים דיגיטליים, כטענת החברה. בהתאם לכלל שאוזכר לעיל, החוק האמריקאי מעניק לבעלי זכויות היוצרים את הזכות הבלעדית לשליטה על הפצתן של היצירות המוגנות. זכות ההפצה בעותק הספציפי נגמרת ברגע שאותו עותק הועבר לאחר באופן חוקי. מרגע זה, "המקבל" או הקונה, הוא בעל זכות ההפצה של העותק הספציפי, ולפיכך הוא לא נזקק לאישור בעל זכויות היוצרים על מנת למכור או להעביר את החזקה בעותק.
באתר ReDigi, המוכר הפוטנציאלי מוריד את התוכנה ReDigi וזו משמשת כפלטפורמה של ענן לשמירת קבצים. המוכר מעלה את הקובץ לתוכנה אשר מוודאת כי הקובץ נמחק ממכשירו של המוכר. מרגע שהקובץ נמכר הוא עובר לקונה אשר יכול להוריד את הקובץ למכשירו.
לכאורה, אדם שרכש כחוק קובץ דיגיטלי של יצירה (מ-iTunes לדוגמה), מסווג כבעלים של העותק הספציפי ולכן ע"פ החוק הוא רשאי למכור או להעביר את העותק מבלי שהפעולה תיחשב כפגיעה בזכויות היוצרים. אמנם, להבדיל ממכירה של חפץ פיזי, כאשר עוסקים בקובץ דיגיטלי, לא ניתן בפועל להעביר את הקובץ מבלי שייווצר עותק חדש. החוק שותק לגבי השאלה אם שכפול (שעתוק) הקובץ, ובמיוחד כאשר מדובר בעותק דיגיטלי, מותר במסגרת דוקטרינת המכירה הראשונה?
בית המשפט בערכאה הראשונה קבעה שהמכירה המחודשת דרך ReDigi מהווה הפרה של החוק משתי סיבות. ראשית, הטכניקה בה משתמשת חברת ReDigi מפרה את זכותם הבלעדית של התובעים לשליטה על ההפצה. שנית, הקבצים הדיגיטליים שנמכרים דרך ReDigi אינם מהווים "עותק ספציפי", לכן לא יכולים להימכר מחדש לפי החוק. דהיינו, העותקים שנמכרים הם עותקים חדשים שנוצרו על-ידי התוכנה ולא העותקים המקוריים.
חברת ReDigi טוענת כי לא מדובר בשכפול של הקובץ, אלא באותו קובץ ספציפי שנרכש מ-iTunes ולכן נכנס תחת ההגנה של החוק. עוד הם טוענים כי מבחינה טכנית, התהליך לא אמור להצטייר כשכפול. התוכנה מפרקת את הקובץ להמון חלקים, כך שבפועל הוא לא קיים במלואו ביותר ממקום אחד.
ביהמ"ש לערעורים דחה את טענות ReDigi משתי סיבות. ראשית, לפי החוק אין חשיבות לפרוצדורה הטכנית בה מועברים הקבצים, שכן הם מוגנים בזכויות יוצרים. שנית, מציין ביהמ"ש כי ההעברה הראשונית של הקובץ מהמכשיר "המוכר" לתוכנת ReDigi ומשם למכשיר אחר, מהווה שכפול. ReDigi טענה להגנתה שבכל פעם שמועתק קובץ- הוא נמחק מהמכשיר הקודם ולכן לא יכול להיות קיים ביותר ממקום אחד בו זמנית- לכן לא מדובר בשכפול. התובעים מנגד טענו כי חברת ReDigi מפרה את הזכות הבלעדית להפצה, והיא מנסה לטשטש זאת ע"י הרס בלתי הפיך של הקובץ המקורי. ביהמ"ש הכריע בשאלה זו באומרו כי האופרציה שמפעילה תוכנת ReDigi מייצרת לפחות עותק אחד בלתי מורשה, המפר את זכויות היוצרים של היוצרים המקוריים, אלא אם מסווג כשימוש הוגן.
ביהמ"ש עוד נדרש לשאלה האם השימוש של ReDigi מהווה שימוש הוגן ע"פ חוק. ביהמ"ש דחה את טענות החברה וסבר כי היא פועלת בנגוד לחוק, וכי כל השיקולים שבאמצעותם נמדדת הגינות השימוש ביצירה פועלים לרעתה: ראשית, השימוש שעושה ReDigi ביצירות הינו מסחרי. שנית, השימוש שעושה חברת ReDigi בקבצים הוא זהה לשימוש המקורי של הקבצים שנעשה ע"י בעלי הזכויות המקוריות ואינו טרנספורמטיבי. שלישית, מבחינה כמותית, חברת ReDigi מייצרת ומשכפלת קבצים זהים של היצירות (ולא רק חלקים מסוימים בהם). ולבסוף, השכפול שעושה חברת ReDigi משפיע על השוק הפוטנציאלי ועל ערכה של היצירה- הן החברה והן התובעים מוכרים את השירים בצורה דיגיטלית. חמור מכך, הקבצים שנמכרים ע"י ReDigi, למרות שנחשבים "יד שנייה", זהים לחלוטין באיכותם אך נמכרים במחיר זול יותר.
ביהמ"ש הכריע: התבססות השוק שיצרה תוכנת ReDigi עשויה להועיל לצרכני מוזיקה דיגיטלית אולם, הדבר נעשה על חשבון אחרים, במיוחד על חשבון בעלי הזכויות המקוריות אשר במכירת הסחורה שלהם, יצטרכו להתחרות במכירת מוצרי "יד שנייה", למרות שבמוצרים מסוג זה, בשונה ממוצרי יד שנייה כגון ספרים או דיסקים, המוצרים ה"משומשים" טובים בדיוק כמו חדשים.
אמנם, חוקי זכויות היוצרים מטרתם להגן על בעלי הזכויות להפיץ ולמכור את מוצריהם ולא להגביל את מכירת המוצרים ע"י קונים עתידיים, אך ביהמ"ש לא מעוניין לפרש את החוק בצורה המאפשרת להרחיב את דוקטרינת המכירה הראשונה כפי שפורטה לעיל, שכן הוא סבור שתהיה זו סטייה מתכלית החוק. לאור כל זאת, ביהמ"ש הותיר את החלטת בימ"ש בערכאה ראשונה ודחה את טיעוניה של ReDigi.
יצוין, כי בניגוד לפסיקה האמריקאית, באירופה נפסק כי כלל המיצוי מאפשר מכירה של עותקי תוכנה "משומשים". עם זאת, פסיקה זו הסתמכה על דין ספציפי ביחס לתוכנות. הסוגיה טרם נדונה בישראל ומעניין מה יוחלט אם וכאשר תעלה אצלנו.
Capitol Records, LLC, Capitol Christian Music Group, Inc., Virgin Records IR Holdings, Inc. V ReDigi Inc., John Ossenmacher, Larry Rudolph, AKA Lawrence S. Rogel, 2018
