נובמבר 2018
המוצר Heksenkaas הוא ממרח שמכיל גבינת שמנת ועשבים אשר שווק לראשונה בשנת 2007 ע"י חברת Levola ההולנדית. ביולי 2012 החברה רשמה פטנט על שיטת הייצור של המוצר. משנת 2014 חברה מתחרה בשם Smilde החלה לייצר מוצר דומה בשם "Witte Wievenkaas". תוך כל, העתיקה הלכה למעשה את טעם המוצר Heksenkaas .Levola פתחה בהליכים משפטיים כנגד Smilde בטענה המקורית, כי זו הפרה את זכויות היוצרים (שלהן טוענת Levola) בטעם של המוצר שלה.
לטענת התובעת, זכויות יוצרים בטעם מתייחסים לכלל ההתרשמות מהטעם שנוצר בפה כתוצאה מצריכת מוצר מזון, כולל התחושה שנוצרת בפה (מבחינת המרקם). חברת Levola ביקשה מבית המשפט ההולנדי לקבוע כי הטעם של Heksenkaas מהווה קניין רוחני וזכאי להגנה מטעם חוק זכויות היוצרים ההולנדי ולפיכך הטעם שיצרה חברת Smilde מהווה העתקה.התובעת ביקשה מבית המשפט לתת צו מניעה זמני למניעת כל הפרות של זכויותיה הנטענות, לרבות ייצור, מכירה ואספקה של המוצר "Witte Wievenkaas".
התביעה התגלגלה לפתחה של בית הדין לצדק של האיחוד האירופי (CJEU), שנדרשה להכריע בשאלה האם טעם זכאי להגנה מכוח דיני זכויות יוצרים?
חברת Levola התבססה בטענתה על פס"ד הולנדי בו הוכרו זכויות על ריח של בושם. אולם במקרה אחר, בית המשפט הצרפתי סירב להכיר בריח כזכאי להגנה מכוח דיני זכויות יוצרים. לפיכך, ישנה סתירה בין בתי משפט בתוך האיחוד האירופי.
כפי שמציין בית הדין, דיני זכויות היוצרים מכירים ביצירות שעל מנת ליהנות מהן, נעשה שימוש בחוש הראייה ובחוש השמיעה. האם הם כוללים בחובם גם חושים אחרים, ובפרט את חוש הטעם?
על מנת שמוצר מזון יוכל ליהנות מהגנה מכוח חוקי זכויות יוצרים עליו להיות בגדר "יצירה", במובנו של מושג זה לפי ההנחיות ("דירקטיבות") של האיחוד האירופי. לשם כך, עליו להיות מקורי במובן זה שהוא פרי רוחו (intellectual creation) של היוצר. שנית, רק מה שמהווה ביטוי של היוצר יכול להיות מסווג כ"יצירה". הגנת זכויות יוצרים יכולה להינתן רק לביטויים, ולא לרעיון שביסודם או לשיטות פיתוח. כמו כן, "יצירה" צריכה לבוא לידי ביטוי בצורה שהופכת אותו למוחשי, למרות שלפי הדין האירופי (ולהבדיל מהדין הנהוג אצלנו) הוא לא מחויב להיות ביטוי קבוע.
בטרם תוענק הגנה, יש לוודא שניתן לזהות את מושא זכויות היוצרים באופן ברור ומדויק, ללא אלמנט סובייקטיבי, ולהבטיח וודאות משפטית באשר לזיהוי אובייקטיבי ומדויק של החלק המוגן ב"יצירה". טעמו של מוצר מזון אינו עומד בדרישות אלה. אפילו ייאמר שהוא תולדה של יצירתיות אינטלקטואלית, הוא לא ניתן להגדרה בצורה מדויקת שכן הוא מוגדר באופן סובייקטיבי ע"י כל אדם הטועם אותו, בהתאם לטעמו האישי והעדפותיו. זאת ועוד, קשה יהיה לעמוד על הטעם המדויק של מוצר מזון באופן שיוכל להבדיל אותו ממוצרים דומים אחרים. מכאן, טעמו של מוצר מזון לא יכול להיות מסווג כיצירה במובן הזה ולכן לא זכאי להגנה של זכויות יוצרים.
ניתן לחשוב גם על סיבות נוספות למניעת זכות יוצרים ממוצר, ובכלל זה הצורך להימנע מהגנת מונופולין רחב מדי על השימוש במשאבים טבעיים, אולם די בסיבה לעיל. יחד עם זאת, עד כמה שתביעה זו נראית אולי מופרכת מלכתחילה, הרי שמשמעות המונחים "יצירה" ו"אמנות" משתנה עם העתים. סוגים שונים של אמנות מתפתחים כל העת, ובכלל זה אמנות שמנצלת את חוש המישוש. האם בעתיד תגיע אמנות כזו לפתח בית המשפט?
Levola Hengelo V Smilde Foods, 2018
