אוקטובר 2018
חוק הנאמנות בתרבות הוא אנטי-דמוקרטי באופן מובהק. דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב. דמוקרטיה היא גם הגנה על זכויות המיעוט ועל זכויות אדם וחירויות הפרט, ובכלל זה חופש הביטוי, חופש היצירה וחופש המצפון. חוק הנאמנות המוצע מעניק לשלטון זכות למנוע תמיכה ממוסדות ומיוצרים, בין היתר משום שיצירתם "שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". אלא שהחוק עצמו אנטי דמוקרטי כאמור. הכיצד ניתן לשלול תמיכה מיצירה אנטי-דמוקרטית כביכול באמצעות חוק אנטי-דמוקרטי? האנומליה העצובה הזו זועקת משורות החוק (שלעת עתה היא עדיין הצעה רעה).
הטיעון שאין בחוק פגיעה בחופש הביטוי משום שהוא אינו שולל יצירה פרטית, שאינה נתמכת מכספי מדינה, צבוע ואינו נכון. המציאות של ארצנו היא שקשה מאוד ליצור יצירות יקרות, כגון סרטי קולנוע, ללא תמיכה ולכן שלילת תמיכה משמעה ברוב המקרים היא שלילת האפשרות של יוצרים ליצור.
ועוד לא דיברנו על האיוולת שבחוק, שהרי הכיצד ייקבע שיצירה שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, או פוגעת בסמליה? במדינה דמוקרטית מותר לאדם ומותר ליוצר לבקר את המדינה, את השלטון ואף את סמליהם. זה חלק ממהות הדמוקרטיה. מותר לאדם לומר שהמדינה אינה דמוקרטית ומותר לאדם לומר שהדמוקרטיה פגומה. אף מותר לו לומר שהמדינה יהודית אך אינה דמוקרטית, או כל טיעון אחר. כל עוד שאינו פועל באלימות ואינו מסית לאלימות או לגזענות ושנאה מותר לאדם להביע את אשר על ליבו. חלק מיצירות המופת נוצרו על-ידי יוצרים שביקשו למחות נגד שלטון או להראות פגמים בהתנהלותו. הסצנה המפורסמת ב"פוקסטרות" שהקפיצה את שרת התרבות, שמראה לדעתה חיילי צה"ל מטייחים הריגה אינה אנטי דמוקרטית, אף אם פרשנותה לסצנה נכונה, אולם קיים חשש שמי שתופקד על יישום החוק הייתה פוסלת את התמיכה בסרט בגלל אותה סצנה. ואגב, לדעתי הסצנה אינה על חיילי צה"ל בתור שכאלה, אלא מראה סיטואציה אוניברסלית ומעלה דילמה מוסרית ומעורר מחשבות נוקבות. והרי יש המפרשים יצירה בדרכים שונות. מי יקבע מה הפרשנות הנכונה? הרי אין פרשנות נכונה. יש רק דעות.
אמנות ויצירה אינן כלי שרת בידי השלטון ואף אינן אמורות רק לבדר או להנעים. אמנות מעוררת מחשבות, מאתגרת סיסמאות, מאירה אור על פציעם, מבקרת ולעתים נושכת. אמנות "נאמנה" היא בנאלית, משעממת וחסרת מעוף.
כל עוד שמדינת ישראל אכן דמוקרטית, דינה של כל פסילה של יצירה בשל האמירה שבה להיפסל בעצמה על-ידי בית המשפט לאור עקרון חופש הביטוי (למעט מקרים קיצוניים של וודאות קרובה למדי של פגיעה של ממש בשלום הציבור).
אף אם לא תיפסל אף יצירה מכוח החוק, הוא יציל צל כבד על היצירה. החוק יצור מה שמכונה במשפט "אפקט מצנן". הוא ירתיע אמנים ויוצרים מיצירה לגיטימית מחמת חששם של מוסדות לאבד את תמיכתם עקב החלטת השלטון, שמן הסתם עלולה להיות שרירותית. במילים אחרות, החוק יגרום לפסילה עצמית - כזו שלא ניתן לערער עליה בבית משפט.
לאלה שיגידו כי החוק פשוט בא להחליף את החוק הקיים ממילא על-פי חוק יסודות התקציב, הרי שהאמת שגם כיום קיים אפקט מצנן מכוח החוק, הגם שאינו מיושם הלכה למעשה. וחוזי הקרנות הציבוריות יוכיחו זאת. הפקדת יישום הוראות החוק בידי מי שיש לה אג'נדה יהפוך את האות המתה (אבל בכל זאת מצננת) לאות מקפיאה.
חוזקה של דמוקרטיה אינה בדיכוי דעות שאינו נעימות לשלטון. חוזקה היא בשמירה על זכויות האדם הבסיסיות, על חופש הביטוי ועל חופש המצפון.
תנו ליוצרים ליצור, תנו להם להפיק ותנו להם לבקר. התשובה לביקורת היא טיעון נגדי, לא צנזורה.
