להציל את הפיצוי ללא הוכחת נזק

 

על-פי סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, בעל זכות יוצרים שזכותו הופרה בידי אחר זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין כל מעשי הפרה בסכום שלא יפחת מ- 10,000 ש"ח ושלא יעלה על 20,000 ש"ח.  סעיף 58 להצעת חוק זכות יוצרים תשס"ו – 2005 משמר את מוסד הפיצוי ללא הוכחת נזק, אם כי הוא מבטל את רף התחתון ומגדיל את הרף העליון עד לסך 100,000 ש"ח.

 

באחרונה הציעה הממשלה, באמצעות משרד המשפטים, להחליף את סעיף 58 המוצע בהצעת החוק בסעיפים 58א ו- 58ב המתוקנים, כפי שהוצגו בוועדה. משמעות התיקון הוא ביטול למעשה של הפיצוי ללא הוכחת נזק הנהוג בישראל זה עשרות שנים והחלפתו ב"פיצוי לדוגמה", הנושא אופי של פיצוי עונשי, שיחול במקרים של הפרה "בזדון". לכאורה, ההצעה החדשה גם יוצר הסדר לפיצוי על נזקים ממשיים, בין על-פי נתונים שיוכחו בבית המשפט ובין על-פי אמדן שייערך על-ידי בית המשפט. אולם בכך אין למעשה כל שינוי מהמצב הנהוג כיום, שבו בתי המשפט אכן קובעים את הפיצוי "הממשי" בגין הפרת זכות יוצרים על-פי אותם נתונים ו/או על-פי אמדן (1).  על כן, המשמעות המעשית של ההצעה החדשה היא לא אותה קודיפיקציה של נוהג פסיקתי קיים בעניין קביעת גובה הפיצוי הממשי, אלא הביטול האמור של הפיצוי ללא הוכחת נזק והחלפתו בפיצוי בעל גוון עונשי, שיחול רק במקרים של הפרה בזדון.

 

ביטול סעד הפיצוי ללא הוכחת נזק יפגע הצורה ממשית בבעלי זכויות היוצרים ועלול להוביל לריבוי הפרות זכויות היוצרים, הנמצאות ממילא במימדים גבוהים ואף הרסניים. זאת, מכיוון שעם ביטולו יתבטל כלי ההרתעה העיקרי המשמש כיום להגנת בעלי הזכויות. הוספת הפיצוי לדוגמה לא יפצה על הפסד ההרתעה, הואיל ובשל אופיו לא יהיה ישים במרבית מקרי ההפרה .

כפי שהבהיר בית המשפט העליון בפסיקה עקבית, לפיצוי ללא הוכחת נזק שתי מטרות: (א) פיצוי בעל זכות יוצרים נפגע לפי עקרונות נזקיים; (ב) הרתעתם של מפרים פוטנציאליים (2).

 

על מנת להבין את הצורך בפיצוי ללא הוכחת נזק ככלי הרתעה בדיני זכויות היוצרים יש לעמוד על ההבחנה בין הדין הפלילי החל ביחס לנטילת קניין מוחשי לבין זה החל ביחס לנטילת זכויות יוצרים בלתי מוחשיות. נטילת קניין מוחשי ללא רשות מאת בעליו הינה עבירה פלילית ולצדה עונש מאסר. על כן, משמש אימת הדין הפלילי כהרתעה מפני גניבת קניין מוחשי. זאת, בנוסף לציווי המוסרי כנגד גניבה שכל אדם לומד מילדותו. לעומת זאת, נטילת זכות יוצרים אינה, לכשעצמה, עבירה פלילית. הדין הפלילי נכנס לפעולה רק כנגד הפרות הנעשות מתוך מחשבה פלילית ("בכוונה") ובהיקף מסחרי, דהיינו מעשי פיראטיות. יתרה מכך, הפסול המוסרי שבנטילת זכויות יוצרים אינו צרוב בתודעת הציבור במידה הנדרשת . מאידך, הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת ליטול זכויות יוצרים בקלות רבה ואף מפתה. 

 

לאור האמור לעיל, רק הידיעה כי אדם עשוי "לשלם" על הפרת זכות יוצרים מחיר כבד בהרבה ממה שהיה משלם אילו הסדיר מראש רישיון לשימוש בזכות – רק ידיעה כזו יכולה לשמש כהרתעה אפקטיבית בפני הפרת זכות יוצרים. נהפוך הוא, בהעדר סיכון לשלם פיצוי ללא הוכחת נזק, תהפוך הפרת זכות היוצרים לכדאית. שכן, מי שמפר זכויות לא יסתכן לרוב אלא בתשלום בדיעבד של מחיר הרישיון שהיה משלם מראש לו הסדיר רישיון. לעומת זאת, מכיוון שמרבית הפרות זכויות היוצרים אינן מתגלות, הסיכויים שאכן ייאלץ לשלם "מחיר" זה לא יהיו רבים. הטיב להסביר זאת השופט ר' אמיר:

"אם ידע פלוני, כי הוא יכול ליטול ללא רשות חפץ של אלמוני, והסיכון המקסימלי שלו, למקרה שייתפס, הוא שיידרש לשלם את המחיר שאלמוני היה דורש במכירה רצונית - הרי ברור, שיש בכך תמריץ לאותו פלוני ליטול את החפץ שלא כדין 'ולהסתכן'. שהרי סיכון אמיתי אין כאן - רק סיכוי לרווח מן ההפקר, אם לא ייתפס.
ואם כך בפגיעה בקניין קורפוראלי - קל וחומר כשמדובר בפגיעה בקניין רוחני, שקל יותר להפר אותו, וקשה יותר להיתפס בהפרתו, וכאשר הפער בין 'מחיר' היצירה נשוא הקניין הרוחני לבין 'מחיר', העותק שלה הוא עצום ורב." (3)

הפיצוי לדוגמה, המוצע כתחליף לפיצוי ללא הוכחת נזק, יחול רק במקרים של הפרות המתבצעות בזדון. זהו מצב נפשי המצריך רף הוכחה גבוה. על כן לא יהיה בפיצוי זה כדי להרתיע את מרבית ההפרות שאינן מתבצעות במצב נפשי כזה, אלא במצב של חוסר אכפתיות. מאידך, לא יהיה בפיצוי זה כדי להרתיע את מרבית המפרים שפועלים בזדון, הואיל ולרוב אלה הינם מפרים בהיקפים מסחריים אשר עברו את מחסום ההרתעה של הדין הפלילי. מי שאינו נרתע מהדין הפלילי לא יירתע מהפיצוי האזרחי לדוגמה.

 

אם כן, החלפת הפיצוי ללא הוכחת נזק בפיצוי לדוגמה תגרע מבעלי זכויות היוצרים  כלי הרתעתי חשוב כלפי הפרות זכויות יוצרים "רגילות" ולא תוסיף דבר במלחמה כנגד הפרות זדוניות.

 

נכון הוא, שהגבולות הצרים של הפיצוי ללא הוכחת נזק לפי החוק הקיים הובילו במקרים אחדים למצב שבו הפיצוי שנפסק כנגד מפרי זכויות יוצרים היה בלתי פרופורציונלי לנזק האמיתי שנגרם לבעל זכות יוצרים, אולם זאת בדיוק תכלית ההרתעה. יתרה מזו, הרחבת גבולות הפיצוי במסגרת הצעת החוק המקורית (מ- 0 עד 100,000 ¤) פותרת בעיה זו ומאפשרת לבית המשפט, במקרים המתאימים, כאשר ההפרה בוצעה בתום לב ולא נגרם נזק של ממש לבעל זכות היוצרים, לפסוק פיצוי צנוע. זאת, מבלי להקריב את ההרתעה הנדרשת.

 

עוד יצוין כי בשנים האחרונות אימץ המחוקק את הפיצוי ללא הוכחת נזק בחוקים אחרים, כגון חוק עוולות מסחריות וחוק איסור לשון הרע. מוזר יהיה, אם דווקא בחוק זכות יוצרים, שבו מושרש פיצוי זה כבר עשרות שנים, יבוטל.

כן יצוין, כי הפיצוי ללא הוכחת נזק נהוג ומקובל בדין האמריקאי. נכון, כי אינו נהוג במדינות אירופאיות, אולם לצערנו, לא דומה תרבות כיבוד זכויות היוצרים בישראל לתרבות הנהוגה במדינות הללו.

 

לסיכום: ביטול הפיצוי ללא הוכחת נזק לא רק יפגע בהרתעה בפני הפרות זכויות יוצרים, אלא אף ייצור  תמריץ לביצוע הפרות.

 

(1) ע"א 4500/90 הרשקו נ' אורבוך, פ"ד מט(1) 419; ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, [פדאור (לא פורסם) 05 (5) 836).

(2) ע"א 592/88 שגיא נ' עזבון ניניו ז"ל,פ"ד מו(2) 254; "א 3616/92 דקל שירותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב היחידה הבין-קיבוצית לשירותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ,פ"ד נא (5) 337; ע"א 2392/99 אשרז עיבוד נתונים נ' טרנסבטון בע"מ, פ"ד נז (5) 255; רע"א 1108/04 קידמה בע"מ נ' אבקסיס, [פדאור (לא פורסם) 04 (17) 692.

(3) ת"א (כפ"ס) 2767/02 אקו"ם בע"מ נ' עמותת מכבי אבשלום פ"ת,תקדין-שלום, 03(2) 51. וראו דברים של בית המשפט הפדרלי ב- Fallaci v. New Gazette Literary Corp. 568 F.Supp. 1172 (S.D.N.Y. 1983), שצוטטו על ידי בית המשפט העליון בפרשת ניניו לעיל, בעמ' 272.