אוקטובר, 2011
מאת: עו"ד טוני גרינמן
פסק הדין של השופטת ד"ר דפנה אבניאלי מבית המשפט המחוזי בתל-אביב יוצר מצב חדש, ומסוכן, בתחום ניהול זכויות היוצרים. כידוע, אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה) מנהלת את זכויות היוצרים בישראל של מרבית בעלי הזכויות במוסיקה המוגנת בזכויות יוצרים. אקו"ם מעניקה רישיונות למשתמשי מוסיקה וגובה עבור כך תמלוגים, שאותם היא מחלקת לחבריה ולחברי האגודות האחיות שלה בחו"ל. אקו"ם העניקה רישיון לפורטל "וואלה!" להשמיע יצירות מהרפרטואר שלה בפורטל. וואלה! התקשרה עם קוקה-קולה בהתקשרות שעל-פיה
זו האחרונה הפעילה נגן מוסיקה בפורטל. הנגן נצבע בצבעי קוקה-קולה. מספר בעלי זכויות טענו כי שימוש זה אינו השמעה רגילה, החוסה תחת הרישיון שניתן לוואלה!, כי אם שימוש פרסומי. הנתבעות טענו, לעומת זאת, כי מדובר בחסות בלבד שניתנה על-ידי קוקה קולה לנגן ולא בפרסומת מסחרית. בית המשפט הסכים עם בעלי הזכויות כי מודבר בפרסומת, וקבע כי שאקו"ם אינה רשאית להתיר שימוש פרסומי ביצירה ללא הסכמת בעל הזכויות. לכן הרישיון שהעניקה לוואלה! אינו יכול להכשיר את השימוש. על כן, נפסק כי הופרו זכויות היוצרים בישירים שהושמעו דרך הנגן.
פסיקתה של השופטת נראית לנו ראויה באופן עקרוני, שכן שימוש פרסומי ביצירה עלול לפגוע בזכות המוסרית של היוצר, אולם בעידן שבו הגבול בין חסות לבין פרסומת אינו תמיד ברור, יש בה כדי ליצור מידה רבה של חוסר וודאות באשר למותר ולאסור למי שקיבל רישיון מאקו"ם ועל כן חשוב שאקו"ם תגדיר בינה לבין חבריה ומיצגיה ובינה לבין המשתמשים את גבולות המותר והאסור בהקשר זה.
ת"א 2367-05 אי.אמ.איי.מיוזיק פאבלישינג ישראל בע"מ ואח' נ' וואלה תקשורת בע"מ
