מרץ, 2011
מאת: עו"ד טוני גרינמן
פסק הדין בעניין ורדי נ' גוטסמן, שניתן על-ידי השופטת ענת ברון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, היה צריך להעלות את השאלה המעניינת: מהו האיזון הראוי בין הזכות לפרטיות לבין זכותו של היוצר לחשוף בפני הציבור את יצירתו. למרבה הצער, פסק הדין דן לעומק בזכות הראשונה, אך בקושי נגע בזכות השנייה. כך נותרה שאלת האיזון בין הזכויות, ללא מענה ראוי.
התובע, אריה ורדי, יזם היי-טק, שכר את שירותי הנתבעים, האדריכל אסף גוטסמן ומשרד האדריכלות שלו כדי לתכנן עבורו בית מגורים יוקרתי וייחודי. בתום הבנייה חפץ האדריכל לצלם את הבית על מנת להציגו, בין היתר, באתר האינטרנט של משרדו. התובע התנה את ביצוע הצילום בחתימת האדריכל על הסכם קשיח להגבלת השימוש בצילומים, שכלל, בין היתר, סעיף בדבר פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרתו בסכום של 500,000$. האדריכל לא הסכים לחתום על הסכם זה. לכן, במקום לצלם את הבית, יצר הדמיות ממוחשבות של הבית. הדמיות אלה, שהינן ריאליסטיות מאוד, פורסמו באתר האינטרנט של הנתבעים, מבלי לציין פרטים מזהים כלשהם אודות בעלי הבית, או כתובתם.
בית המשפט קיבל את תביעת התובע לצו למניעת פרסום ההדמיות. בית המשפט פסק, כי פרסום ההדמיות, המראות את מרחב המגורים של משפחת התובע, פוגע בפרטיות התובע. בית המשפט הוסיף, כי אין להבחין בין ההדמיות, לבין צילומים אמיתיים. בית המשפט קבע, כי ביתו של אדם עומד במרכז האוטונומיה הפרטית שלו, ואף הוסיף לצטט את מטבע הלשון השחוק כי "ביתו של אדם הוא מבצרו". על כן, פרסום ההדמיות דינו, על-פי פסיקת בית המשפט, כדין פרסום עניין הנוגע לצנעת חייו של אדם, המהווה, פגיעה בפרטיות על-פי הסעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות. בית המשפט קבע, כי אף אם ההדמיות נטולות חפצים אישיים או פריטים אינטימיים נקודת המבט הרחבה מאפשרת להתרשם מאורח החייב בבית, הרגלי הדיירים בו ומצבם הכלכלי. זאת, על אף שכאמור, הפרסום לא כלל פרטים מזהים אודות בעלי הבית. בית המשפט אף קשר בין טכנולוגיית האינטרנט לבין הפגיעה, וציין כי בניגוד לספר או עיתון, פרסום באינטרנט חשוף למספר בלתי מוגבל של אנשים באופן קבוע וללא חרף. בקטע קצר ביותר בפסק הדין, ציין בית המשפט, כי הנתבעים כשלו להצביע על אינטרס מהותי שלהם שעשוי להיפגע מצו המניעה. בהקשר זה, ציין בית המשפט כי לא יהיה בצו כדי לפגוע בחופש העיסוק של הנתבעים או ב"קניין הרוחני" או בזכויות היוצרים שלהם, וציין כי מדובר באינטרסים כלכליים שצריכים לסגת מפני הזכות לפרטיות.
בכל הכבוד, אנו סבורים כי הפסיקה שגויה. ספק רב אם רצוי לכנות פרסום תצלומים של בית, ללא פרטים מזהים אודות בעליו כפרסום הנוגע לצנעת חייו של אדם. גם אם יש מקום לקביעה שכזו, פסק הדין אינו מאזן כראוי בין הזכות לפרטיות לבין זכויות הקניין הרוחני של הנתבעים. זאת, משום שבית המשפט התייחס אך ורק להיבט הכלכלי של הזכויות הללו ולא נתן את הדעת לזכות המוסרית של האדריכל. זכות זו אינה עוסקת בהיבט הכלכלי של זכות היוצרים כי אם באינטרס האישי שיש ליוצר ביצירתו. אינטרס זה בא לידי ביטוי בחוק זכות יוצרים במסגרת שתי הזכויות המוכרות על-ידו: הזכות לייחוס, שהיא הזכות לקבלת קרדיט בגין היצירה, והזכות לשלמות, שהיא הזכות כי לא יבוצעו ביצירה או בקשר אליה פעולות שפוגעות בשלמותה ושיש בהן כדי לפגוע בשמו או בכבודו של היוצר.באירופה הקונטיננטלית מוכרת תת-זכות נוספת, שהיא זכות החשיפה, שמשמעה הזכות של היוצר לחשוף או שלא לחשוף - את יצירתו בפני העולם. למרות שתת-זכות זו לא כלולה בחוק זכות יוצרים, אין להתעלם מהקשר שבינה לבין הזכות לייחוס בהקשר הנוכחי. יוצר שנמנע ממנו לחשוף את יצירתו, גם לא יזכה למימוש זכותו לייחוס. יתרה מזו, חוק זכות יוצרים מעניק ליוצר זכות לפרסום ראשון של יצירתו. זכות זו היא אמנם חלק מזכויותיו הכלכליות של בעל זכות היוצרים, אולם בפועל היא מעניקה לו זכות השקולה לזכות החשיפה במישור המוסרי. עוד נציין, כי לדעתנו זכות היוצר להציג את יצירתו היא חלק מהזכות להגשמה עצמית ולכן יש לראותה כחלק מהזכות לכבוד, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ככזו היא שקולה לזכות לפרטיות כזכות יסוד.
בסופו של דבר, קשה להבין כיצד היה בפרסום יצירתו של היוצר, תוך השמטת כל הפרטים שיש בהם כדי לזהות את כתובת הנכס או זהות בעליו, כדי לפגוע בפרטיות בעליו. מכל מקום, לדעתנו, באיזון בין הזכות לפרטיות של הבעלים לבין הזכות המוסרית של האדריכל היה צריך לאפשר את הפרסוםבנסיבות אלה.
ת"א (מחוזי ת"א) 1222-09 ורדי נ' א. גוטסמן אדריכלות בע"מ
