הגנת זכות יוצרים לרעיון?
מאת: עו"ד טוני גרינן
מרץ, 2011
פסק הדין בעניין זיסו נ' עיריית ראשון, שניתן על-ידי השופטת אסתר שטמר בבית המשפט המחוזי במחוז מרכז הוליד תוצאה בלתי אפשרית מבחינת דיני זכויות יוצרים, כאשר ניתנה בפועל הגנת זכויות יוצרים לרעיון ולשיטה, שאף אינם מתחום הספרות, האמנות, הדרמה או המוסיקה (התחומים שעליהם חלים דיני זכויות היוצרים).זאת, בניגוד מוחלט לכלל היסודי בדיני זכויות יוצרים לפיו לא חלה זכות יוצרים ברעיון או בשיטה, אשר המעוגן בסעיף 5 לחוק זכות יוצרים.
המבקש הגה רעיון לאיתור כלבים שבעליהם השאירו את גלליהם ברשות הרבים, באמצעות בדיקת DNA, ואף הכין תכנית ניסיונית לבחינת יישום הרעיון, שהתבססה על הקמת מאגר DNA של כלבים, כאשר נתוני ה- DNA יילקחו מדגימות רוק של הכלבים. המבקש הציג את הרעיון לעיריית ראשון לציון והציע לה לאמץ אותו. במסגרת זו אף הכין מצגת שהוצגה בפניה וכן העביר תוכנית למשרד המדען הראשי בבקשה להשיג מימון לניסוי. הרעיון אף הוזכר בתקשורת, במסגרת כתבה שבה צוין שמו של המבקש כמי שהגה את הרעיון. בשלב מסוים, הפגיש הווטרינר הראשי של ראשון לציון את המבקש עם הווטרינר הראשי של עיריית פתח תקווה והמבקש המשיך לקדם את יישום הרעיון יחד עם עירייה זו. לאחר שהושג מימון לפרויקט, החל המשיב לבצע הכנות לפיילוט. לאחר שהתעוררו חילוקי דעות בין המבקש לבין העירייה, הודיעה זו למבקש כי היא מתכוונת ליישם את תוכנית הפיילוט ליישום הרעיון באופן עצמאי. בשלב זה, פנה המבקש לבית המשפט וביקש כי יצהיר עליו כבעל זכויות יוצרים ברעיון ובתוכנית הפיילוט ליישומו.
בתחילת פסק הדין ערך בית המשפט דיון בשאלה אם הרעיון הנדון הוא מקורי. יצוין כי מבחינת דיני זכויות יוצרים, שאלה זו בלתי רלוונטית, שכן כאמור לעיל אין רעיון מוגן בזכות יוצרים, גם אם הוא מקורי. בית המשפט אמנם הזכיר כלל זה, אך לצד זאת ציין כי הביטוי לרעיון יכול ויהיה מוגן אם הושקע בו השקעה מינימאלית ויש בו גם יצירתיות מינימאלית. בית המשפט סבר, כי על-פי כללים אלה, המצגת ותוכנית הניסוי שהוגש למדען הראשי, הינן בגדר יצירות ספרותיות מוגנות (זאת על אף שהמבקש עצמולא הגדיר אותם ככאלה.
מכאן עבר בית המשפט לבחינת השאלה אם העירייה המשיבה הפרת זכויות היוצרים של המבקש. ובשלב זה נפלו הטעויות העיקריות של פסק הדין. בית המשפט קבע, על סמך פסיקה של בית המשפט העליון, כי בחינת שאלת ההפרה נבחנת לא על-ידי "בחינה מדוקדקת של כל רכיבי היצירה המוגנת, אלא בראייה כללית". במקרה זה, ולאור בחינה זו, "הוכחת העתקת היצירה איננה מעוררת קושי", לדעת בית המשפט, "שכן המשיבה מודה כי החליטה לבצע את הפרויקט נשוא הרעיון בעצמה". והוא המשיך "עיון במצגת [של הוטרינארית של המשיבה] מלמד את שלא הסתירה: שימוש בליבה של יצירת המבקש: הקמת מאגר DNA באמצעות דגימות רוק שתילקחנה בהסכמת בעלי הכלבים." בדברים הללו נפלו שתי טעויות שיורדות לשורש ההבחנה בין ביטוי מוגן לבין רעיון שאינו מוגן בזכות יוצרים. ראשית, גם אם המצגת והתוכנית הכתובה של המבקש מוגנות בזכות יוצרים כביטויים, הגנה זו חלה רק על אופן הצגת הרעיון ויישומו, ולא על הרעיון עצמו, או על שיטת היישום המתוארת בביטויים. אלה לעולם יישארו רעיון ושיטה בלתי מוגנים ואינם חלק מהביטוי המוגן. לכן, גם אם זה נכון שבחינת ההפרה נעשית מתוך הסתכלות על המכלול, עדיין חייבים למצוא העתקה של חלק מהביטוי על מנת להסיק כי בוצעה הפרה. אם כל שהועתק הוא הרעיונות או השיטה, לעולם לא תהיה בכך הפרת זכות יוצרים. מה שכונה על-ידי בית המשפט כ"ליבה של יצירת המבקש" הרעיון להקים מאגר DNA המבוסס על בדיקות רוק איננו חלק מהביטוי ואיננו מוגן והעתקתו איננו בגדר הפקת זכות יוצרים.
יתרה מזו, בית המשפט לא הבחין בין הוצאה לפועל של הרעיון המתואר בביטוי, על-ידי ביצוע פעולות שאינן מסוג הפעולות שיוחדו לבעל זכות יוצרים, לבין העתקת הביטוי. ההוצאה לפועל של הרעיון מה שבית המשפט כינה "ביצוע הפרויקט" איננו בגדר העתקה. מונח אחרון זה מוגדר בסעיף 12 לחוק זכות יוצרים כעשיית עותק של היצירה בכל צורה מוחשית. "ביצוע הרעיון", קרי יישומו על-ידי ביצוע פעולות איננו בגדר העתקתה של היצירה המתארת את הרעיון. כך, למשל, מתכון הוא רעיון ואיננו מוגן בזכות יוצרים. עם זאת, תיאור יצירתי של המתכון עשוי להיות בגדר ביטוי מוגן. העתקת הביטוי תפר את זכות היוצרים האמורה, אולם הכנת התבשיל נשוא המתכון, לא יהיה בגדר העתקה ולא יהיה בגדר הפרת זכות יוצרים.
בסופו של דבר, הטעויות של בית המשפט הובילו אותו להתבלבל ולחצות את הגבול בין תחום זכויות היוצרים, שנועדו להגן על יצירות, לבין תחום הפטנטים שנועדו להגן, בין היתר, על שיטות ותהליכים, כגון שיטת זיהוי בעלי הכלבים שהגה המבקש (וכאן לא המקום לדון בשאלה אם שיטה זו אכן ראויה הייתה להגנת פטנט, אם לאו).
יצוין, כי העובדה שרעיון אינו מוגן בזכות יוצרים אינה מונעת מהוגה הרעיון לקבל סעד משפטי כנגד מי שהעתיקו בנסיבות מסוימות. סעד זה יינתן בדרך כלל רק במסגרת יחסים קרובים בין מי שהציע את הרעיון לבין מי שנחשף לו. כך, לדוגמה, אם הרעיון מהווה סוד מסחרי, או אם נחשף למעתיק במסגרת יחס אמון ו/או כאשר קיימת התחייבות חוזית, מפורשת או משתמעת שלא לעשות בו שימוש. במקרה שנדון בפסק הדין, כאשר הרעיון פורסם כבר ברבים, לא נראה כי התקיימו נסיבות שכאלה, אך מכיוון שפסק הדין לא דן בסוגיות אלה, לא נתיימר לקבוע מסמרות לכאן או לכאן. מכל מקום, דיני זכויות יוצרים שוללים כל אפשרות של הענקת זכות יוצרים לרעיון, שמשמעה הענקת הגנה כלפי כל העולם. מכאן, שפסק הדין שגוי לחלוטין.
ה"פ 1052-10-08(מחוזי מרכז) זיסו נ' עיריית פתח תקווה.
