על רשימת שינדלר וזכויות יוצרים
מאת: עו"ד טוני גרינמן
אחד מעקרונות היסוד בדיני זכויות יוצרים הוא, כי זכות יוצרים קיימת בביטוי הבלתי המוחשי שיצר היוצר, ולא בחומר שבו נקבע הביטוי. לכן נפסק בזמנו, כי מי שהיה הבעלים כדין של כתב יד מקורי שנכתב ע"י מרק טוויין לא היה רשאי להוציאו לאור, שכן הבעלות בכתב היד הפיזי לא הקנתה לו כל זכות יוצרים בו. החלטה חדשה של בית המשפט העליון של מדינת ניו יורק, שעוסקת ברשימת שינדלר מאיר את הסוגיה הזו באור חדש. ההחלטה עוסקת באחד העותקים המקוריים הבודדים של הרשימה, שהוכנה על-ידי אוסקר שינדלר, ושמי שנכלל בה נלקח לעבודה במפעלו, וניצל מתאי הגזים. העותק נמסר לסוחר מזכרות היסטוריות מניו יורק על-ידי האחיין של רואה החשבון של שינדלר, והסוחר העמידו למכירה. המבקשת, היורשת היחידה של אלמנתו של שינדלר, טוענת להיות בעלת זכויות יוצרים ברשימה. היא ביקשה מבית המשפט למנוע את המכירה. למרות שעצם קיום זכות יוצרים ברשימה מוטל בספק, בית המשפט לא נזקק להכריע בסוגיה זו במסגרת ההחלטה. זאת, משום שאפילו אם קיימות בה זכויות יוצרים, הרי שמכירת העותק הפיזי של הרשימה, ללא פעולה נוספת, כגון העתקה או פרסום שלה, לא תהיה בגדר הפרתן. מכירה כזו של הנכס הפיזי אינה פעולה שהחוק מייחד לבעל זכות היוצרים. על כן הבקשה נדחתה.
