מותר להעתיק מודעת פרסום
מאת: עו"ד טוני גרינמן
בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ניתנה הכרעה שיפוטית חשובה ראשונה בנושא היחס שבין דיני זכויות יוצרים לבין דיני עשיית עושר ולא המשפט.
לפי פסק הדין שניתן על-ידי השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן בעניין מעריב נ' אל יו ניד, אין להחיל דיני עשיית עושר ולא במשפט בתחום דיני זכויות יוצרים.
התובעת, מעריב מפרסמת מודעות דרושים בעיתון ובאתר האינטרנט NRG. הנתבעים מנהלים את אתר ALLLJOBS, הכולל מאגר מידע אודות משרות פנויות בשוק העבודה בישראל. את המידע הזה אוספים הנתבעים מפרסומים של מעסיקים ממקורות שונים, לרבות ממודעות הדורשים המופיעות בלוח של התובעת אשר גובה כסף מהמפרסמים שלה, לעומת הנתבעים אשר גובים כסף ממחפשי העבודה דרכם.
לפי דברי השופטת, השאלה המשפטית היא האם יש מקום כי המשפט בכלל ודיני עשיית עושר בפרט יגנו על המודל העסקי טרום עידן האינטרנט של פרסום מודעות בתשלום בעיתונות הכתובה, או שמא יש לתת לכוחות השוק לפעול את פעולתם לגיבוש מודלים עסקיים שונים ומגונים לאור הטכנולוגיה המתפתחת בעידן האינטרנט. זאת, כמובן, כאשר השימוש של הנתבעים במידע אינו עולה לכדי הפרת זכויות יוצרים.
הנתבעים אינם מעתיקים את נוסח מודעות הדרושים, אלא הם עושים שימוש בפרטי המידע הגולמי ומשכתבים אותו מחדש על מנת שיתאים לאופיו של האתר ואופן החיפוש בו. הנתבעים מודים כי המידע אודות המשרות הפנויות נאסף על ידם מהמקורות השונים ואף הם מצהירים בעלוני פרסומת של ALLJOBSכי הצעות העבודה באתר לוקטו מהעיתונים ומאתרי האינטרנט השונים.
אם כן, עסקינן בהעתקת מידע גולמי בלבד ולא בהעתקת אופן הביטוי של מידע זה. אלא שמידע גולמי זה, הכלול במודעות הפרסום, אינו מגן מכוח דיני זכויות יוצרים. מסקנה זו מתחייבת לא רק מהוראה מפורשת בחוק השוללת הגנת זכות יוצרים ממידע, אלא גם מהרציונאל של דיני הקניין הרוחני בכלל ודיני זכויות יוצרים בפרט. הגישה התועלתנית שביסוד הגנה זו אומרת כי תכלית ההכרה בקניין רוחני היא לעודד יצירות והמצאות בעלות ערך חברתי. בפסיקה נקבע כי זכויות יוצרים נועדו כדי לעודד יצירה לתועלת הציבור. תכלית זו מושגת באמצעות מתן תמריץ כלכלי, המתבטא בהענקת קניין רוחני ליצירות, אך הגנה זו אינה מוענקת לעובדות.
לפיכך, במקרה דנן, מודעות הדרושים הכוללות פרטים טכניים, ללא מידה כלשהי של יצירתיות, אשר אינם מצויים כלל תחת הגנת דיני זכויות היוצרים.
לכן השאלה העולה היא אם ניתן, בהעדר הגנת זכות יוצרים, להעניק הגנה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, אשר מחייבים את מי שהתעשר שלא כדין על חשבון חברו להשיב לו את הזכייה. בפסק הדין המנחה בעניין א.ש.י.ר הכיר בית המשפט העליון באפשרות להחיל את דיני עשיית עושר ולא במשפט גם בתחום דיני הקניין הרוחני, כאשר דינים אלה אינם מגנים אל התובע. זאת, כאשר להתעשרות של הנתבע נלווה יסוד נוסף של תחרות בלית הוגנת או חוסר תום לב.
אומנם, מתן סעד מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט לתובעת אינו זהה מבחינה משפטית לקביעה כי לתובעת זכויות יוצרים המודעות הדרושים. אולם מבחינה מעשית, המשמעות תהיה כי לא ניתן יהיה להעתיק תוכן מודעות ולהפיצם כשירות לציבור המעוניינים בתוכן המודעות. מבחינה מעשית תפגע נחלת הכלל בדיוק באותה מידה.
בית המשפט התייחס לביקורת שנשמעה על הלכת א.ש.י.ר ולגישה המצמצמת המסתמן בבית המשפט העליון, אשר בשורה של מקרים שנדונו אחריו נמנע מלהחיל את דיני עשיית עושר ולא במשפט. כמו כן, ציטט מדבריו של עו"ד טוני גרינמן במהדורה השנייה של ספרו "זכויות יוצרים" אשר עמד על ההבחנה בין דיני זכויות יוצרים לבין דיני הקניים הרוחני האחרים. בעוד סוגי הקניין הרוחני האחרים, כגון פטנטים ומדגמים מחייבים רישום הרי בדיני זכויות יוצרים אין דרישה לרישום. לכן, להבדיל של מוצר הראוי לרישום פטנט או מדגם, אשר לא זכה להגנה בשל העדר רישום, הרי כאשר עוסקים בחומר השייך לתחום דיני זכויות היוצרים, כגון מידע, העדר הגנתו אינו נובע מכשל טכני, כגון העדר רישום, אלא ממדיניות משפטית פנימית ברורה כי הגנה כזו אינה רצויה. מתן הגנה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט יפר את האיזון הפנימי שהדין היצר ויסכל את מדיניות המחוקק.
במקרה זה, המידע הגולמי במודעות הפרסום שבהן עסקינן אינו מצוי בתחום דיני זכויות מכוח הכרעה ערכית כי אין לפגוע בנחלת הכלל אלא במקרים בהם לפגיעה כזו יש ערך חברתי. על כן הענקת הגנה לאותו מידע במסגרת דיני עשיית עושר, תביא לאותה פגיעה עצמה בנחלת הכלל, לא תשרת את האינטרס הכללי החברתי, ואולי תפגע בו. לאור האמור אין מקום להעניק סעד בדיני עשיית עושר, שמשמעותו המעשית פגיעה בנחלת הכלל.
קביעה כי פעילותם של הנתבעים מהווה התעשרות בלתי צודקת תמנע באופן מעשי אפשרויות פרסום חלופיות ותגן על העיתונות הכתובה והמודל העסקי הישן בהתעלם מעידן האינטרנט, וזו לא מטרתם של דיני עשיית העושר.
דיני עשית עושר אינם אמורים להעדיף מודל כלכלי אחד על משנהו. על פני הדברים, השימוש בפלטפורמה המוצעת על ידי הנבעת אינה מונעת את השימוש בפלטפורמה שמציעה התובעת, הן במסגרת המהדורה המודפסת, בן במסגרת האתר NRG. עוד יצוין, כי לא קיימת תחרות ישירה בית התובעת לנתבעת. הדרישה של אתר הנתבעת להצטרפות הגולש כמנוי לאתר התשלום לצורך יצירת קשר עם המעסיק, גם היא מצביעה על היעדר תחרות ישירה בין התובעת לנתבעת, ועל כי מדובר בפלטפורמות שונות, בעלויות שונות, בשיטות תשלום שונות ועל פי מודל כלכלי שונה. השקעת התובעת באיסוף מידע זה היה מלווה ברווח כספי ולכן בית המשפט לא שוכנע כי הנתבעת מנסה לקצור את פירות ההשקעה של התובעת. לעומת זאת, הנתבעת השקיעה בליקוט המודעות, עריכתן והזנתן.
אין מקום למשפט להתערב ויש לתת למודלים הכלכליים החדשים בעידן האינטרנט ולכוחות השוק לעשות את שלהם. על כן, בית המשפט לא נותן הגנה על מידע הן מכוח זכויות היוצרים והן מכוח דיני עשיית עושר.
יש לציין, כי הכרעה זו עשויה להביא לכך שבעלי מאגרי מידע המבקשים להגן על המידע שבמאגר ישתדלו ביתר שאת מעתה להגן על המידע באמצעיים חוזיים, כאשר יסתמכו על תנאי שימוש באתרים ובמאגרים שאוסרים שימוש מסחרי במידע. בית המשפט המחוזי בפרשה זו דחה את טענת מעריב, שנסמכה על עילה חוזית ללא דיון מעמיק בסוגיה, כאשר קבע שנוסח התנאים ממילא אינו יגול להגן על המידע. יש לצפות לדיונים מעניינים בסוגיה זו בעתיד.
