נובמבר 2006 כלל בדיני סימני מסחר קובע, כי לא ניתן לרשום סימן שהוא שם המשמש במסחר לציונם או לתיאורם של מוצרים או שירותים, או שנוגע במישרין למהותם או לאיכותם. מדובר בסימנים גנריים שמציינים למעשה את סוג המוצר או השירות, וסימנים תאוריים המתארים את המוצר או שירות, או תכונותיו. כחריג לכלל, ניתן לרשום סימן כזה אם הוא רכש "אופי מבחין", דהיינו אם הוא זכה להכרה בקרב הציבור, באופן שהוא מזוהה עם המוצרים או השירותים של מבקש הרישום. עם זאת, מילה גנרית יכול לשמש כחלק מסימן מסחר שכולל רכיבים אחרים. במקרים הללו נדרש מבקש הרישום לוותר על בלעדיות בקשר לרכיב הגנרי או התיאורי כשהוא עומד לבדו. זכויותיו של בעל סימן כזה חלות לגבי הרכיב הגנרי או התיאורי רק בהרכב הסימן.
ספטמבר, 2006 האגף השמרני בארה"ב מייצר תקדימים מעניינים מאוד בנקודת המפגש שבין זכותו המוסרית של היוצר לבין הטכנולוגיה המתקדמת . חברה בשם Clean Flicks (סרטים נקיים) החלה במפעל לשיווק סרטים "מטוהרים". היא רכשה עותקים של סרטים הוליוודיים ידועים על-גבי תקליטורי DVD וערכה אותם על מנת להוציא מהם קטעי אלימות , מין ושפה גסה. את הגרסה ה"נקייה" מכרה ללקוחותיה. על מנת "לא לגרום הפסד" לבעלי הזכויות בסרטים, הקפידה החברה לרכוש עותק "מקורי" של כל סרט בגין כל עותק "מטוהר" שמכרה.
מאי 2006 בית המשפט באנגליה דחה את תביעת הסופרים מייקל בייג'נט וריצ'רד ליי נגד דן בראון, מחבר רב המכר "צופן דה וינצ'י'", ובכך נתן הכשר הן לספר והן לסרט המבוסס עליו שיצא בימים אלה לאקרנים. התובעים טענו שבראון הפר את זכויות היוצרים שלהם בספר "The Holy Blood and The Holy Grail". ספר זה עושה שימוש משולב בעובדות ורעיונות היסטוריים על מנת להציג את התיזה, כי שושלת ישו נמשכת עד היום בזכות צאצאיה של "אשתו" מריה מגדלנה, אשר הצליחה לברוח מארץ הקודש לאחר צליבתו של ישו, עם ילדו, בעזרתם של נזירים צרפתיים . על-פי התיזה, המשכה של השושלת נשמר בסוד במשך השנים, בדרכים שונות.
יולי, 2006
בית המשפט העליון אישר החלטה של רשם סימני המסחר לאפשר את רישומו של סימן המסחר E! ONLINE, על אף טענה כי הסימן המאוחר דומה דמיון מטעה לסימן המסחר הרשום T-ONLINE. פסיקה זו מדגימה את ההגנה המועטה הנתונה למונחים גנריים, אף כאשר הם כלולים בסימן מסחר רשום.
ערוץ E! הוא ערוץ טלוויזיה בינלאומי המשדר חדשות ורכילות המתייחסת לידוענים בתחומי הבידור, המוזיקה, הקולנוע והטלוויזיה. המשיבה היא חברה העוסקת בתחום התקשורת והמפעילה של ערוץ E! ושל אתר האינטרנט בעל תכנים דומים E! ONLINE.
אפריל 2006 בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן) דן בבקשה תקדימית שהוגשה ע"י מי שטענו כי נפגעו מפרסומי לשון הרע באתר אינטרנט, אשר בוצעו תחת שמות בדויים. בבקשתן, ביקשו הנפגעות מבית המשפט, כי יצווה על ספקי הגישה שבאמצעותם התחברו המפרסמים לאינטרנט, לגלות למבקשות את פרטיהם המזהים של המפרסמים, על מנת שהמבקשות תוכלנה להגיש נגד האחרונים תביעת לשון הרע. כתובות ה-IP נודעו למבקשות, אולם פרטיהם המזהים של בעלי המחשבים שאליהן שייכות הכתובות, אינם ידועים. בית המשפט מציין כי הבקשה מעלה את האיזון בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי האנונימי באינטרנט. לדעת השופטת, אין לדחות את הבקשה בשל הקושי הטכני לאתר את האדם שהקליד את ההודעות, ובשלב זה, כל עוד לא הוכח אחרת, ניתן להניח כי בעל הכתובת הוא גם מי שכתב את התגובות, או שיכולה חשיפת שמו לשפוך אור על הכותב האמיתי.
מאי, 2006 בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט נ' סולברג) קבע בפסק דין ראשון מסוגו בישראל, כי חברה שעשתה שימוש מסחרי בתצלום ביתו של אדם, חייבת לשלם לבעל הבית את שווי טובת ההנאה שקיבלה מכך. בית המשפט העריך שווי זה במקרה הנדון ב- 15,000 ¤. בכך יצר למעשה זכות קניין רוחני חדשה, שאינה נמנית בספר החוקים, ובוודאי שלא הייתה מוכרת עד היום.
