הגנת עיצובים

 

 

דיני העיצובים עוסקים בהגנה המשפטית על עיצובם של מוצרים שימושיים (משתמשים גם במונח "מוצרים תעשייתיים", אם כי המוצר אינו חייב להיות מיוצר בתהליך קלאסי של תעשיה). מאז קום המדינה, הוסדרה ההגנה על עיצובים בפקודת הפטנטים והמדגמים המיושנת והתקנות שהותקנו על-פיו. ביום 26 ביולי 2017 נתקבל בכנסת חוק העיצובים. חוק זה נכנס לתוקפו בחודש אוגוסט וממועד זה החליף את ההסדר הקודם.

 

החוק החדש מציע הסדר מודרני השואף לתאום את החידושים והתפתחויות הטכנולוגיות שחלו בשנים האחרונות. על פי החוק, הוחלפה המילה "מדגם" במילה "עיצוב", זאת משום שהמילה "עיצוב" נתפסת כמודרנית ומובנת יותר. על כן, מעתה נשתמש באתר זה במילה עיצוב, במקום המילה מדגם.

 

בין מטרותיו העיקריות של החוק הן עידוד פיתוחם של עיצובים חדשים לטובת והעשרת הציבור, עידוד מעצבים עצמאיים או בעלי עסק קטן ליצור עיצובים פרי יצירתם וקידום וודאות והתאמת נושא העיצובים לעידן המודרני.

 

 

 

עיצוב, על פי ההגדרה בחוק, הוא המראה של מוצר או של חלק ממנו, המורכב ממאפיין חזותי אחד או יותר של המוצר או של חלק ממנו ובכלל זה מתאר, צבע, צורה, עיטור, מרקם או החומר שממנו הם עשויים. הכוונה למכלול של המוצר ביחד עם המאפיינים החזותיים שלו. מאפיינים חזותיים בפני עצמם אינם נושא להגנה.

 

חשוב להבהיר כי ההגנה ניתנת עבור המאפיינים האסתטיים, עיצוביים של המוצר בלבד, להבדיל מהמאפיינים הפונקציונאליים שלו. כלומר, במידה ומראהו של המוצר או חלק ממנו, נובע אך ורק מהפעולה שלשמה יועד המוצר ואין דרך נוספת לעצב אותו, המוצר לא יהיה כשיר לרישום כעיצוב.  

 

בעשותו שימוש במילה "מוצר", החליף החוק את המונח "חפץ" שהיה נהוג על-פי הפקודה הקודמת. על-פי המונח "מוצר", הגנה על עיצוב יכול שתינתן גם לגבי מוצר שאינו מוחשי בהכרח כגון סימנים גרפים, תצוגת מסך וכו'. עם זאת, ההגדרה מוציאה באופן מפורש מכלל תכולה את הגופנים (font types). כך, לאחר פרק זמן שבו שררה חוסר וודאות בשאלה אם פונטים מוגנים בזכות יוצרים או שהם צריכים למצוא את הגנתם על-פי מדגם, הובהר כי הגנתם הינה על-פי דיני זכויות יוצרים בלבד. 

 

על מנת שעיצוב יהיה כשיר להגנה על פי החוק, עליו לעמוד בשני תנאים מצטברים- על העיצוב להיות חדש ובעל אופי ייחודי. זאת, בשונה מדרישות הפקודה בקשר למדגם אשר כוללות שני תנאים חלופיים- חידוש או מקוריות. 

 

דרישת החידוש על פי החוק משמעותה שהעיצוב לא פורסם בציבור בישראל או במדינות אחרות בעולם. זאת, בניגוד לפקודה לפיה דרישת הפרסום מתייחסת למדינה ישראל בלבד. גם פרסום של העיצוב, כגון בכתב עת או באתר אינטרנט וגם הפצת מוצר הנושא את העיצוב נחשבים כפרסום.

 

עם זאת, בעוד שעל-פי דיני המדגמים, לא ניתן היה לרשום מדגם אחרי שהוא פורסם, אפילו אם מבקש הרישום הוא מי שעיצב ופרסם אותו, חוק העיצובים יוצר תקופת חסד שמאפשר רישום מדגם אף לאחר שפורסם, כפי שיפורט בהמשך.

 

דרישת האופי הייחודי על פי החוק, משמעותה שהרושם הכללי שהעיצוב המבוקש יוצר אצל אדם, המכיר מגוון של עיצובים הקיימים בתחום שאליו משתייך המוצר נושא העיצוב המבוקש, שונה מהרושם הכללי שיוצר עיצוב אחר שפורסם לפני העיצוב המבוקש בציבור.

 

 

דרך המלך להגנה על עיצוב הינו באמצעות רישום. הרישום מקנה לבעלים זכות מונופוליסטית בעיצוב. משמעות הזכות היא שאסור לאדם אחר לייצר מוצר הנושא את אותו עיצוב למשך תקופת הרישום, אף אם לא העתיק את העיצוב, אלא הגיע אליו באופן עצמאי. 

 

בהתאם לפקודה, הגשת בקשה לרישום מדגם חייבת להיעשות לפני שהמדגם יפורסם. חוק העיצובים יוצר שינוי משמעותי בכך שהוא מאפשר להגיש בקשה לרישום עיצוב תוך 12 חודשים מהיום בו פורסם העיצוב או הוצע למכירה בקרב הציבור על ידי המעצב לראשונה, כאשר הדבר לא ייחשב כאי עמידה בדרישת החידוש. זאת, בעיקר על מנת לאפשר לבעלי העיצובים מעין תקופת ניסיון לבדיקת הביקוש לעיצובים שלהם ובכך לסייע להם להחליט באם רישום העיצוב יהיה כדאי עבורם.

 

עם זאת, רצוי, ככל האפשר, להגיש בקשה לרשום את העיצוב בטרם יפורסם או יוצא לשוק, שכן, כפי שיפורט להלן, ההגנה על עיצוב לא רשום חלשה בהשוואה להגנה על עיצוב רשום.

 

עיצובים נרשמים לגבי סוג סחורות, או מוצרים מסוימים. במידה ומבקש מעוניין לרשום עיצוב ביותר מסוג אחד, יש להגיש בקשה נפרדת לכך. כחלק ממאפייניו הבינלאומיים של החוק מוצע בו כי רשימת סיווג המוצרים תעשה על פי הסכם לוקרנו, הסכם בינלאומי משנת 1968 לעיצובים תעשייתיים הכולל בתוכו רשימת סיווגים בינלאומית.

 

הגשת בקשה לרישום עיצוב כרוכה בתשלום אגרה, אולם היא אינה גבוהה. בעת כתיבת שורות אלה, מדובר בכ- 400 שקלים בלבד. מי שבקשתו לרישום העיצוב בסוג אחד הינה בקשה ראשונה שהוגשה מטעמו, זכאי לאגרה מופחתת. 

בקשת הרישום בישראל נבחנת ע"י בוחן מטעם רשות העיצובים אשר בודק את כשירות העיצוב לרישום בהתאם למבחנים המתוארים לעיל וכמצוין בפקודה או בחוק כשייכנס לתוקפו. 

 

הליך רישום עיצוב אורך, בד"כ, מספר חודשים. בסופו של תהליך נרשם העיצוב בפנקס העיצובים, כאשר תוקף הרישום הינו רטרואקטיבי למועד הגשת הבקשה. החוק מאפשר להגיש בקשה לאלתר לבחינת העיצוב, כלומר בקשה לבחינה מזורזת וזאת בכפוף לסיבות המנויות בחוק ולתשלום אגרה נוספת.

 

כיום תקופת ההגנה על עיצוב רשום היא חמש שנים, וניתן להאריך אותה בשתי תקופות נוספות עד לתקופה מרבית של 15 שנים בסך הכל. על פי החוק, תוארך תקופת ההגנה עבור עיצובים רשומים לתקופה מרבית של 25 שנים (בכפוף לתשלום אגרות חידוש ובהתאם לפרקי הזמן הקבועים בחוק). 

כמו כן, על פי החוק, בעל עיצוב שעיצובו נרשם על פי הפקודה יוכל, בכפוף לתשלום אגרה, להאריך את תקופת ההגנה המקסימאלית על עיצובו בשלוש שנים נוספות, היינו עד לתקופה כוללת של 18 שנים. 

 

 

החוק מחולל שינוי מהותי בהענקת הגנה על עיצוב שלא נרשם (בתנאי שעומד בדרישות החידוש והייחודיות). זאת, בניגוד להסדר הקודם בפקודה לפיו אם עיצוב לא נרשם, הוא לא יהיה זכאי להגנה מכוח הפקודה.

 

הסדר זה, הדומה להסדר הקיים באיחוד האירופי, נובע ממספר שיקולים, וביניהם ההבנה שישנם עיצובים שחיי המדף שלהם הוא קצר מלכתחילה כגון עיצובי בגדים עונתיים ולכן לגביהם, הליך רישום מדגם איננו יעיל או כדאי מבחינה כלכלית. כמו כן, מעצבים שנמצאים בתחילת דרכם, בדרך כלל מתקשים להשקיע זמן ומשאבים כדי להגן על עיצובים פרי יצירתם, או שהם כלל אינם מודעים לצורך בהליך רישום עיצוב על מנת לזכות בהגנה. בנוסף, מעצבים מבקשים לעתים לבחון את השוק בטרם משקיעים משאבים במוצר.

 

משך ההגנה לעיצוב לא רשום על פי החוק הוא תקופה של שלוש שנים, אולם יש לזכור שאם רוצים להמיר את העיצוב הלא רשום לעיצוב רשום, יש לעשות את זה במשך השנה הראשונה.  

 

על-פי החוק, המעצב הוא הבעלים הראשון של העיצוב. עם זאת, כאשר העיצוב עוצב בידי עובד לצורך ביצוע תפקידו ותוך ניצול משאביו של מקום עבדותו, העיצוב יהיה שייך למעסיק של אותו עובד, אלא אם הוסכם אחרת בין הצדדים. עיצוב מסוג זה מכונה על פי החוק "עיצוב שירות". 

 

החוק מבהיר כי בסיטואציה שבה עיצוב נוצר לפי הזמנה, המזמין הוא זה שיהיה בעל העיצוב וזכאי להגנה עליו, ולא המעצב- אלא אם הוסכם אחרת.

 

 

לבעל עיצוב רשום ישנה, על פי החוק, זכות בלעדית (מונופוליסטית) ביחס לעיצובו (או עיצוב דומה) לגבי כל אחת מהפעולות שלהלן: ייצור, מכירה, השכרה, לרבות העמדה למכירה או השכרה של מוצר נושא העיצוב הרשום באופן מסחרי; הפצה בהיקף מסחרי וייבוא שלא לשימוש עצמי; החזקה של מוצר נושא העיצוב לאחת המטרות לעיל. 

 

לבעל עיצוב שאינו רשום לעומת זאת, זכות למנוע מכל אדם לייצר לשם שימוש מסחרי, מוצר נושא העיצוב שהוא העתקה של העיצוב (או עיצוב דומה). כלומר, בעל עיצוב שאינו רשום יידרש להוכיח קיומו של יסוד ההעתקה אשר דורש, בין היתר, הוכחה כי הייתה מודעות לעיצוב שלא נרשם.

 

רישום עיצוב בישראל מקנה הגנה על העיצוב בישראל בלבד. מי שמבקש הגנה על עיצוב במדינות אחרות, נדרש להגיש בקשות לרישום במדינות אלה. 

 

חוק העיצובים כולל הוראות המאפשרות את הצטרפותה של מדינת ישראל להסכם האג בנוגע לרישום בין לאומי של עיצובים תעשייתיים- The Hague Agreement Concerning the International Deposit of Industrial Designs.  הצטרפות להסכם האג תאפשר למעצבים ישראליים הליך יעיל ומהיר להגנה על עיצובם במדינות השונות- במקום להגיש בקשה נפרדת לכל מדינה, ניתן יהיה להגיש בקשה אחת לרישום עיצוב ולכלול בה, בהתאם לצרכיו של כל מעצב, את המדינות הרלוונטיות שהנן צד להסכם (זאת בדומה להסדר הקיים בדיני סימני המסחר). עם זאת, חשוב לציין שלא מדובר ברישום אחד בעל תחולה בינלאומית, אלא הליך אחד, שיוצר בסופו של דבר הגנה מדינתית במדינות שנבחרו ושבגינן שולמה אגרה ושהעיצוב אושר לרישום בהן.

 

עלות רישום בחו"ל משתנה ממדינה למדינה. עם זאת, הגשת בקשה לרישום עיצוב בחו"ל דרך ההסדר המוצע בחוק לעניין הסכם האג לרישום בין לאומי של עיצובים, עשויה להקטין באופן משמעותי את העלויות הכרוכות בהגשת בקשות אלה.

 

בדומה לחוק זכות יוצרים, נוספה בחוק האפשרות לתבוע פיצוי סטטוטורי, ללא הוכחת נזק עד לסך של ₪100,000 בתביעות המבוססות על הפרת עיצוב. מובן, שאם התובע מצליח להוכיח נזקים גבוהים יותר, הוא זכאי לקבל פיצוי בגובה אותם נזקים. זאת, בנוסף לסעדים אחרים, כגון צו מניעה.

 

כמו כן, בחוק ישנו פרק המתייחס לענישה פלילית ולפיו פעולות מסוג ייצור מוצר הנושא עיצוב זהה לעיצוב רשום או ייבוא מוצר כגון זה, יגררו בחובן קנסות. 

 

 

אף אם המעצב אינו בעל העיצוב על-פי החוק (כגון במקרה של עיצוב מוזמן), הוא זכאי לדרוש ששמו יפיע בפנקס העיצובים כמעצב (ובמידה והתעודה טרם הונפקה – גם בה).

 

 

 

עיצובים שאין בכוונה לייצר אותם ביותר מ-50 עותקים והמיוצרים בפועל בפחות מ-50 עותקים, זכאים להגנת זכות יוצרים אם הם עומדים בדרישות המקוריות והאמנותיות לפי הפסיקה.

 

בנוסף, לא מכבר נפסק כי רכיבים בעיצוב שניתנים להפרדה מהותית מהעיצוב ועומדים בפני עצמם כיצירות, כגון גרפיקה ואיורים זכאים להגנת זכות יוצרים.