זכויות יוצרים, קניין רוחני, דיני מדיה ואינטרנט - עו"ד טוני גרינמן

זכויות יוצרים ודיני אינטרנט: המחוזי בת"א: אין זכויות יוצרים במאגרי נתונים

מרץ, 2005
 
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי העתקת מודעות "דרושים" אינה מהווה הפרה של זכות יוצרים, ואינה מקימה עוולת עשיית עושר.

חברת "אול יו ניד" הנה בעלת אתר המציג מודעות "דרושים". מודל האתר שמפעילה החברה הוא כזה, שהגולש הנכנס לאתר יכול לבחון את המשרות הפנויות המופיעות באתר על פי החתכים המעניינים אותו, ואם הוא מעוניין לצפות בשמות המעסיקים הרלוונטיים וליצור עמם קשר עליו לשלם דמי מנוי חודשיים. המודעות המפורסמות באתר לוקטו מעיתונים ומאתרי אינטרנט שונים, של מעסיקים ושל חברות השמה. בין היתר עושה "אול יו ניד" שימוש במודעות שפורסמו ע"י "מעריב".

"מעריב" עתרה לבית המשפט לקבלת צו מניעה זמני האוסר על חברת "אול יו ניד" לעשות שימוש במודעות הצעות העבודה שמפרסמת "מעריב" במוספי העיתונים ובאתר האינטרנט שלה.

"מעריב" טענה, כי השימוש שעושה "אול יו ניד" במידע שפורסם על ידי "מעריב", מפר את זכויותיה של "מעריב". העילות העיקריות עליהן ביססה "מעריב" את עתירתה היו הפרת זכות יוצרים בלקט, ועשיית עושר ולא במשפט.

סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב כב' השופט יהודה זפט דחה את עתירתה של "מעריב" על כל אחת מטענותיה.

טענת הפרת זכות יוצרים: "מעריב" טענה כי היא משקיעה מאמצים בליקוט מודעות ופרסומן, ועל כן היא זכאית למנוע העתקה ו/או שימוש במאגר המידע שלוקט על ידה. מנגד טענה "אול יו ניד" כי "מעריב" לא השקיעה מאמץ ולא הראתה יצירתיות בליקוט המידע ולכן אין מוספיה ואתרה יצירות מוגנות.

השופט זפט דחה את טענת הפרת זכות היוצרים מכל וכל, תוך ניתוח אלמנטים של יצירתיות, של תחרות ושל אינטרס ציבורי.

השופט קבע כי גם אם יניח כי "מעריב" השקיעה את המאמץ והיצירתיות הנדרשים כדי שניתן יהיה לראות במוספיה ובאתרה יצירות מוגנות, עדיין אין לראות בפעולתה של "אול יו ניד" הפרה של זכות יוצרים. זאת, ראשית, מפני שהפרטים, אותם מעוניינת "מעריב" למנוע מ"אול יו ניד" להעתיק ולפרסם, הנם עובדות ו/או נתונים, אשר אין בהם זכות יוצרים, וזאת על פי סעיף 7ב(4) לפקודת זכות יוצרים.
 
השופט זפט מזכיר את ע"א 513/89 בעניין אינטרלגו, בו התלבט בית המשפט בין הגישה הדורשת השקעה כמשאב שמכוחו תהיה יצירה מוגנת בזכות יוצרים, לבין הגישה הדורשת יצירתיות כמבחן לקיומה של הגנה זו. בפסק הדין הנ"ל הכריע בית המשפט העליון באופן חד משמעי בעד דרישת היצירתיות (ועל כן ממילא כל מאמץ או השקעה לא יצמיחו זכות יוצרים כשלעצמם). כב' השופט זפט קובע שהמפרסמים הם שמסרו את הנתונים והעובדות ל"מעריב" תמורת תשלום, ולכן ככל שיש מקוריות ו/או יצירתיות בנתונים ובעובדות הכלולים במוספיה ובאתרה של "מעריב", מקורם במפרסמים ולא ב"מעריב".
 
עוד אומר השופט, כי הואיל ועסקינן בדיני זכויות יוצרים, ראוי לבחון את השפעת טענות הצדדים גם בהיבט הציבורי. מבחינה זו, פעילותה של "אול יו ניד" אינה פוגעת באינטרסים של המפרסמים, ואולי אף מועילה להם, בכך שהיא מגדילה את התפוצה הנרחבת לה הם זוכים; כך גם ציבור מחפשי העבודה מרוויח מקיומו של אתר אינטרנט נגיש המאפשר להם סקירה קלה של הצעות עבודה. באשר לפגיעה אפשרית ב"מעריב", עקב האפשרות שמפרסמים יעדיפו לפרסם את מודעתם אצל "אול יו ניד", אומר השופט כי זו "תוצאה של תחרות שהציבור יוצא ממנה נשכר, ואין כל הצדקה למנעה כל עוד אין בידי המבקשת זכות ברת הגנה".
 
טענת עשיית עושר: "מעריב" טענה כי "אול יו ניד" מתעשרת על דרך ניצול המוניטין של המוספים ואתר האינטרנט, בהם הושקעו כספים רבים בהקמה ובשיווק. "מעריב" טענה כי יש בהעתקה השיטתית של המידע שהיא מפרסמת, בין אם הוא מוגן ובין אם לאו, כדי להקים את ה"יסוד הנוסף" ההופך את השימוש במידע להתעשרות שלא כדין של "אול יו ניד" על חשבונה. כב' השופט זפט קבע כי הנתונים הכלולים במוספיה ובאתרה של "מעריב" נמסרו לה ע"י המפרסמים, שנדרשו לשלם על פרסום מודעתם. לעניין זה, יש לראות ב"מעריב" כמי שמציעה פלטפורמה לפרסום מודעות תמורת תשלום ותו לא; ככל שהשקיעה "מעריב" משאבים, הרי שהם נועדו לקדם את המוניטין של אותה פלטפורמה - ולא לשם איסוף הנתונים הכלולים במודעות בהן משתמשת "אול יו ניד".
 
עוד קובע כב' השופט, כי ככל שיש זכויות כלשהן בעובדות ובנתונים הכלולים במודעות, שייכות אלה למפרסמים ששילמו על פרסום המודעה: הם אלה שסיפקו את הנתונים, והם שבחרו את המונחים הכלולים במודעות.
 
מכאן שככל ש"אול יו ניד" התעשרה, לא עשתה זו על חשבון "מעריב", ובכל מקרה, "מעריב" לא הראתה כי העתקת המידע ע"י "אול יו ניד" מקיימת את היסוד הנוסף ההופך את ההעתקה להתעשרות שלא כדין, שכן אין במידע הכלול במודעות יצירתיות, "מעריב" אינה המקור למידע והיא אף גובה תשלום עבור פרסומו. השופט מבחין את העניין הנדון מהחלטת בית המשפט המחוזי בבש"א 2124/03 (ת.א. ת"א 2303/03) דיאליט בע"מ נ' חברת יהלום בע"מ, בה נמצאו ראיות לכאורה שהוכיחו שהמשיבה בחרה להעתיק דווקא את העיצוב המקורי והחדשני של המכונות המקוריות תוך ניצול המשאבים והמאמץ שהשקיעה המבקשת בפיתוח ובעיצוב, אף שהיו חלופות עיצוב אחרות, ועל כן נמצא שם כי אכן מתקיים היסוד הנוסף.
 
כב' השופט מוסיף ואומר כי התרחיש של "מעריב", לפיו ציבור המפרסמים יפסיק לפרסם אצלה ויעבור לפרסם אצל "אול יו ניד" אינו התרחיש האפשרי היחיד, וכי סביר להניח שמקורות אלה יתקיימו זה לצד זה. לסיכום דבריו אומר השופט כי "אכן, האינטרנט מציב אתגרים חדשים בפני עוסקים המבססים את העברת המידע לציבור הרחב על פלטפורמות ישנות, ברם לציבור יש אינטרס לקדם יזמות המבוססת על טכנולוגיה חדשה שבצדה יתרונות רבים. ככל שיזמות כזו אינה פוגעת בזכויות המוכרות על פי הדינים הקיימים אין לסכלה, ויש למצוא את הדרכים להתקיים לצידה".
 
בש"א 2018/05 בתיק עיקרי 1074/05 מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ נ' חברת אול יו ניד בע"מ ואחרים
צור קשר

אני מעוניין בקבלת ניוזלטר חינם
ועדכונים על דיני קניין רוחני,
זכויות יוצרים, סימני מסחר,
דיני מדיה ותקשורת ודיני אינטרנט
לכתובת הדואר האלקטרוני.