זכויות יוצרים, קניין רוחני, דיני מדיה ואינטרנט - עו"ד טוני גרינמן

זכויות יוצרים: בית המשפט הכיר בזכויות יוצרים של במאי קולנוע וטלוויזיה

מאי, 2005

בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ציפורה ברון) הכיר בזכויות יוצרים של  שני במאי תוכניות טולוויזיה ובזכותו של אחד מהם לקבלת תמלוגים בגין כל שידור חוזר של סרטו. פסיקה תקדימית זו ניתנה במסגרת תביעה של הבמאים דורון צברי ושי כרמלי ושל תאגיד הניהול המשותף תל"י נגד זכייני השידורים בערוץ 2, קשת וטלעד. צברי ביים את סרט התעודה "הרנטגן" ואילו כרמלי ביים פרקים מהסדרה "זבנג".

התובעים טענו שמכוח בימוי היצירות הם רכשו בהן זכויות יוצרים. מכיוון שלא העבירו זכויות אלה לגופי השידור הנתבעים, אלה חייבים את הרשאתם של התובעים בגין כל שידור, או לכל הפחות בגין כל שידור חוזר. לחילופין, טענו התובעים, כי הבמאים זכאים לתמלוגים בגין כל שידור, או בגין כל שידור חוזר כאמור.
 
הנתבעים טענו, כי לבמאים אין זכויות יוצרים בישראל, ובכל מקרה, גם אם יש להם זכויות, הבמאים במקרה דנן העבירו את זכויותיהם לנתבעים ו/או לחברת ההפקה שהפיקה את התוכנית ולכן יש לדחות את התביעה.
 
בית המשפט קיבל את טענת התובעים, כי צברי וכרמלי הנם מחברים של היצירות שבנדון. בית המשפט פירט את פעולות הבימוי שבוצעו ע"י השניים, כגון הכנת ה"סטים" של הצילומים, בחירת מיקום המצלמות והתאורה, פיקוח על השחקנים והדרכתם, עבודה עם העורך על עריכת היצירות, עבודה עם עורך הקול (ה"סאונד") על שילוב פס הקול עם הצילומים ובניית הסרט מחומר הגלם שצולם. בית המשפט קבע, כי מדובר בפעולות שבהן כרוכה הפעלת שיקול דעת אמנותי ויצירתי. פעולות הבמאים הביאו לכך שבשני המקרים הסרט המוגמר שונה מהחומרים שמהם הוא מורכב. על כן הבמאים הנם מחברים של היצירות, ובתור שכאלה הם בעלי זכויות יוצרים.  עם זאת, בית המשפט ציין, כי לא מדובר בבעלות בלעדית, שכן היצירות הן יצירות משותפות, שביצירתן השתתפו יוצרים אחרים, כגון התסריטאים.
 
לפי קביעת השופטת, צברי (שלא היה בינו לבין טלעד כל חוזה כתוב) העניק לטלעד הרשאה במשתמע לשדר את סרטו בשידור ראשון, אבל לא בשידורים חוזרים. לכן הוא זכאי לתמלוגים על כל שידור חוזר, וגוף השידור זקוק להרשאה נוספת ממנו כדי שיוכל לבצע את השידור.
 
לעומת זאת, לפי פסיקת בית המשפט, כרמלי אינו זכאי לתמלוגים וגוף השידור אינו זקוק להרשאה ממנו כדי לשדר את יצירתו. זאת, למרות שבחוזה שבין כרמלי לבין מפיקת התוכניות היה סעיף שמשמר לו (או לתל"י) את זכויות הביצוע הפומבי ביצירתו. סעיף זה ממשיך וקובע מפורשת שלמרות שמירת הזכויות, המפיקה רשאית לסחור היצירה ולהעניק זכויות שידור. בית המשפט  קבע, כי לאור תוספת זו, המפיקה הייתה רשאית להעניק לקשת הרשאה לשידור היצירה באופן בלתי מוגבל.
 
ניתן לסכם, כי יש בפסק דין זה קביעה חד משמעית שלבמאים זכויות יוצרים, ובנוסף ניתוח של שני מצבים חוזיים שונים, כאשר באחד מהם, נקבע כי לא ניתנה הרשאה לשידור מעבר לשידור הראשון, ואילו בשני נקבע כי ההרשאה היא גורפת. 
 
פסק דין זה מתווסף להחלטת הביניים של כב' השופטת שיצר בתביעה אחרת של תל"י נגד אקו"ם  מיוני 2003, שהכירה אף היא בכך שבמאים הנם מחברים של יצירות קולנועיות, וכן לאמירות שונות של בית המשפט העליון בנושא זה. נראה, אם כן, כי למרות שבית המשפט דאג לציין כי פסיקתו נוגעת לשתי היצירות הנדונות, מעתה אין עוד מקום לספק כי במאי של יצירה קולנועית או טלוויזיונית (או לכל הפחות, יצירה קולנועית או טלוויזיונית דרמטית או תיעודית) שמבצע את פעולות הבימוי השגרתיות שבוצעו ע"י צברי וכרמלי, ייחשב כמחבר או אחד ממחברי היצירה ובעל זכות יוצרים בה.
 
ת.א. 1419/01 תל"י בע"מ נ' שידורי קשת בע"מ
צור קשר

אני מעוניין בקבלת ניוזלטר חינם
ועדכונים על דיני קניין רוחני,
זכויות יוצרים, סימני מסחר,
דיני מדיה ותקשורת ודיני אינטרנט
לכתובת הדואר האלקטרוני.