זכויות יוצרים, קניין רוחני, דיני מדיה ואינטרנט - עו"ד טוני גרינמן

זכויות יוצרים: הצעת חוק זכות יוצרים הונחה על שולחן הכנסת

אוגוסט 2005
 
מדינת ישראל צעדה צעד אחד קדימה לקראת חקיקת חוק זכות יוצרים חדש כאשר הצעת חוק זכות יוצרים הונחה על שולחן הכנסת, זאת כשנה וחצי לאחר שפורסם תזכיר חוק זכות יוצרים בסוף שנת 2003.
 
הצעת החוק שונה בחלק מסעיפיה מהתזכיר, זאת לאחר שמשרד המשפטים קיבת חלק מההערות שהועברו אליו במהלך השימועים שנערכו ביחס לתזכיר.
 
הצעת החוק כוללת מספר חידושים ושינויים משמעותיים לעומת המצב החוקי הקיים על פי חוק זכות יוצרים, 1911 ופקודות זכות יוצרים.
 
בנושא זכות יוצרים באינטרנט, ההצעה מציעה זכות חדשה היא "זכות ההעמדע לרשות הציבור". זכות זו, שמקורה באמנת WIPO, תקל על בעלי זכויות היוצרים המבקשים להתמודד בהפצה בלתי מורשית של יצירותיהם  באינטרנט. החוק גם מכיר במפורש בזכות שידור כזכות עצמאית של בעל זכות יוצרים. זכות זו הייתה קיימת במסגרת החוק הקיים כחלק מזכות הביצוע הפומבי.
 
במסגרת ההצעה מוצע להאריך את תקופת זכות היוצרים על צילומים  מ- 50 שנה כיום, לתקופה של חיי היוצר ועוד -70 שנה ולהעניק את הזכות הראשונית בצילום לצלם ולא לבעל הנגטיב כנהוג היום.
 
עם זאת, השינויים המשמעותיים ביותר בהצעת החוק הן דווקא אלה שמצמצמים את זכויות היוצר, זאת על ידי הרחבת ההיתרים לעשיית שימוש ביצירה ללא צורך בקבלת הסכמת בעת הזכות. כאן ראויה לציון הרחבת ההיתר לעשיית שימוש הוגן ביצירה. בעוד שבעבר חל ההיתר על רשימה סגורה ומצומצמת של שימושים, מוצע עתה להתיר שימוש הוגן ביצירה מבלי להגדיר ולתחם  במפורש את היקף ההיתר. כך הופכת הרשימה הסגורה, לרשימה פתוחה. יתרה מזו, מבין השימושים המאוזכרים במפורש כלול שימוש לצורכי הוראה ובחינה. זהו סוג של שימוש שאינו כלול בחוק הקיים.
 
והספה להצעה הוראה בדבר הבעלות בזכות יוצרים ביצירה מוזמנת. הוראה זו קובעת שהבעלות ביצירה שנוצרה על פי הזמנת אחר תהיה נתונה כולה או חלקה בידי המזמין או היוצר לפי הכוונה המשתמעת של הצדדים. הצעה זו מחזירה אותנו למצב שהיה קיים על-פי הפסיקה האנגלית של סוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20, מצב שיוצר חוסר וודאות רבתי, ולעתים גם חוסר צדק. מוטב היה להתיר את זכות היוצרים בידי היוצר, כאשר נדרש הסכם בכתב כדי להעביר אותה למזמין.
 
ההצעה שלא תהיה זכות יוצרים בפסקי דין, חוקים ודברי כנסת היא הצעה מבורכת. לעומת זאת, הוראה אחרת, שמרחיבה את זכויות המדינה ביצירות שהוזמנו על-ידה אינה מתיישבת עם המדינות המוצאת ביטוי בהוראה זו.
 
בתחום הפיצוי הסטטוטורי מוצע לבטל את הפיצוי המינימאלי  הקיים היום, ולאפשר לבית משפט לפסוק עד 100,000 ¤ לכל הפרה (זאת לעומת התקרה הקיימת של 20,000 ¤ בלבד).

ההצעה מצמצמת במידת מה את הזכות המוסרית. ראשית, מובהר כי שינוי של יצירה יהווה פגיעה בזכות  המוסרית של מחבר היצירה רק אם הוא פוגע בכבודו או בשמו (אין זה צמצום של ממש, שכן הפסיקה ממילא פירשה את החוק הקיים בדרך זו). כמו כן, מוצע שפעולה שפוגעת בכבודו או בשמו של היוצר לא יהיה בגדר פגיעה בזכות המוסרית אם הפעולה "סבירה בנשיבות המקרה". זהו צמצום של ממש.
 
משרד המשפטים נסוג מחלק מהשינויים הבלתי רצויים שהוצעו בתזכיר ויש לברך על כך. בוטלה ההוראה המעניקה זכות יוצרים ראשונים ביצירה אורקולית למפיק, במקום ליוצרי היצירה. כמו כן, בוטלה הכוונה לצמצם את תקופת זכות היוצרים ביצירה קולנועית ל- 50 שנה בלבד (על פי הצעת החוק היצירה תהיה מוגנת עד תום 70 שנה לאחר מותו של היוצר המשותף האחרון שהלך לעולמו) כן, בוטל רישיון הכפייה שהוצע בעניין שידורי משנה. 
צור קשר

אני מעוניין בקבלת ניוזלטר חינם
ועדכונים על דיני קניין רוחני,
זכויות יוצרים, סימני מסחר,
דיני מדיה ותקשורת ודיני אינטרנט
לכתובת הדואר האלקטרוני.