זכויות יוצרים, קניין רוחני, דיני מדיה ואינטרנט - עו"ד טוני גרינמן

תקשורת ומדיה: ביטוי הומוריסטי על איש ציבור איננו לשון הרע

נובמבר 2005
 
נועם פדרמן, פעיל ימין המתגורר בחברון, תבע את יאיר לפיד, יוצר הסדרה "חדר מלחמה" ואת חברת "רשת", המשדרים את הסדרה, בגין הוצאת לשון הרע.

במסגרת הסדרה הוצג דו-שיח בין שתי דמויות; האחת מכונה פינטו, איש שב"כ, האחראי על השטחים. השנייה, מכונה יואל, יועץ משפטי; במהלך הדו-שיח נאמר על נועם פדרמן כי אינו באמת יהודי.

פדרמן טוען כי הנקיבה בשמו נעשתה בזדון ובמטרה לפגוע בתדמיתו, במהלך תוכנית בעלת צפיית שיא.

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר "לשון הרע" כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; או דבר שעלול לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.

לדברי כבוד השופט עודד שחם מבית משפט השלום בירושלים, אשר דן בתביעה, השאלה האם ביטוי פלוני הוא בבחינת לשון הרע, היא שאלה פרשנית. מלאכת הפרשנות נהיית משימה מורכבת יותר כשמדובר בביטוי ציורי, סאטירי או פרודי היות ומטבע הדברים, ביטויים אלו נעזרים בלשון ציורית, במוטיבים, בהגזמה ובעיוות המציאות עד כדי גיחוך. לביטויים כאלו אין לייחס תמיד את המשמעות המילולית, אלא את המשמעות הסבירה של המילים, לפי הקשרן, תוך התחשבות באופיו של הז'אנר, ובהתאם לתפיסות המקובלות של האדם הסביר. במקרים אלו, אין זה משנה מה הייתה כוונת המפרסם, אלא כיצד הובן הפרסום דרך עיניים ואוזניים אובייקטיביות.

במקרה זה, אם מדובר באמירה עובדתית הנחזית להיות רצינית, עומדת לפדרמן הטענה כי נגרמה פגיעה של ממש בשמו הטוב, שכן דתו של אדם היא חלק חשוב מאישיותו. מצד שני, אם מדובר באמירה סרקסטית – הומוריסטית, שברור לצופה הסביר כי אינה מתיימרת לטעון ברצינות שפדרמן אינו יהודי, אינה בבחינת לשון הרע.

בית המשפט המשיך וקבע כי במבט ראשון, במישור הלשוני, נראה אולי שמדובר באמירה עובדתית, לפיה פדרמן אינו יהודי. עם זאת, גם במישור הלשוני הצר, האמירה כי "פדרמן אינו באמת יהודי" מכניסה אלמנט סובייקטיבי. בניתוח מכלול ההיבטים של הפרסום המדובר מתחזקת המסקנה כי מדובר באמירה סרקסטית שעל פי הצופה הסביר, ברור לגמרי כי לא מדובר בפרסום חדשותי, בתחקיר עובדתי או בתוכנית תעודה.

אפשר, שלא מדובר בבדיחה או בהתחכמות מוצלחת. יתכן, שיהיו כאלה שחילופי הדברים לא יעלו חיוך על שפתיהם. עניין זה הוא עניין של טעם, עם זאת, לכל היותר מדובר בביטוי הגורם לחוסר נוחות שאין בו כדי לבסס עילת תביעה על פי חוק איסור לשון הרע. כמו כן, מדובר באמירה קצרה וחטופה, שמייד לאחריה ממשיכים הצדדים בדיאלוג ביניהם. בנסיבות אלו, של קטע קצרצר, שאינו במסגרת תוכנית חדשותית או תיעודית, סבור השופט, כי על פי מבחן האדם הסביר לא נגרמו חוסר אמון או השפלה לפדרמן במידה המצדיקה לקבוע כי אכן המדובר בלשון הרע.

עניין נוסף שצריך לתת לו משקל הוא זהותו של נועם פדרמן כאיש ציבור, כדמות ציבורית, שכן המשקל שיש להעניק לזכות לשם טוב נחלש כשמדובר בדמות ציבורית שיש לה נגישות לכלי התקשורת ושנמצאת במרכז הויכוח הציבורי. מרגע שמתעורר דיון ציבורי, שאינו במישור העובדתי, הנפגע צריך להיות נכון לספוג הערות ביקורתיות המתייחסות לדיון זה. לפיכך, קובע השופט, כי מתחזקת מסקנתו על כך שהמקרה לא יוצר חבות של הנתבעים כלפי התובע לפי חוק איסור לשון הרע.

לזאת גם מוסיף השופט, שכאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות לפיה הביטוי אינו מהווה לשון הרע (כפי שנקבע בפסק דין רשת שוקן נ' הרציקוביץ). השופט מדגיש עם זאת, שבמקרה זה לא נתקל בכל קושי פרשני היות ועל פי מבחן האדם הסביר, הביטוי אינו מהווה לשון הרע.

בית המשפט המשיך והוסיף כי ביסוד הכלל בדבר זוטי דברים, שהוחק במסגרת פקודת הנזיקין (נוסח חדש), בסעיף 4 וחל גם על חוק איסור לשון הרע (סעיף 7) נמצאת התפיסה לפיה אין בית המשפט נוהג לעסוק בעניינים זעירים וקלי ערך, כפי שאין זו דרכו להתעסק בפגיעה מזערית בזכות. לכן, לדעת השופט, גם אם הייתה באמירה כל פגיעה שהיא בשמו הטוב של פדרמן, הפגיעה היא זניחה ומזערית שלא מקימה עילת תביעה.

התביעה נדחית בלי צו להוצאות.

תא (י-ם) 2189/05 נועם פדרמן נ' יאיר לפיד ואח' (הש' עודד שחם)
צור קשר

אני מעוניין בקבלת ניוזלטר חינם
ועדכונים על דיני קניין רוחני,
זכויות יוצרים, סימני מסחר,
דיני מדיה ותקשורת ודיני אינטרנט
לכתובת הדואר האלקטרוני.