זכויות יוצרים, קניין רוחני, דיני מדיה ואינטרנט - עו"ד טוני גרינמן

זכויות יוצרים : שירות אחסון דיגיטלי של תוכניות טלוויזיה איננו הקלטה ביתית מותרת

מרץ 2007  
במרץ 2006 חברת הכבלים  האמריקאית "כייבלויז'ן" הציעה למינויה מערכת הקלטה DVR (Remote Storage - Digital Video Recorder)RS-המאפשרת למנויי השירות להקליט תוכניות טלוויזיה , לאחסנן על השרת המרכזי של הכבלים ולצפות בהן בבית במועד שירצו. 
השאלה שעלתה בפני בית המשפט האמריקאי היתה האם הקלטת תוכניות באמצעות  RS-DVR מפרה את זכויות היוצרים של חברות הטלוויזיה והסרטים ביצירות המוקלטות כיוון שלא ניתן לכך רישיון.
 כיום ישנה מגמת מעבר חדה משידור אנלוגי לשידור דיגיטלי, לפיו כל המידע מקודד לספרות בינאריות, "ביטים". השימוש בסיגנלים דיגטליים נפוץ בשידורי טלויזיה משום שהוא מאפשר לשדר יותר סיגנלים באותו מקום, ואיכות השמע והתמונה שלו טובים יותר מטלויזיה אנלוגית. "מערכת האחסון מרחוק" , RS-DVR , מוצעת ללקוחות כחלק מהשירות הדיגיטלי.  
  
RS-DVR הוא שלב באבולוציה בטכנולוגיית הקלטה שהחלה ממכשיר הוידאו, המשיכה עם מכשירי ההקלטה הדיגיטליים מסוג STS-DVR (כגון "טיבו" ו"יס-מקס") והשתכללה בטכנולוגיה הנוכחית,  שמאפשרת לצרכן להקליט תוכניות "מרחוק", שנשמרות על שרת מחשב מרכזי של חברות הכבלים וזמינות לו לצפייה במועד מאוחר.  השירות מוצע תמורת תוספת תשלום חודשית. לכל צרכן מוקצה מקום אחסון יחודי בכונן הקשיח של השרתים. המערכת הינה קומפלקס מורכב הכולל מספר מחשבים, שרתים  וחברות כבלים ומתוחזק 24 שעות ביממה. 
 
התוכניות שניתן להקליט על ה RS-DVR נבחרות ע"י חברת הכבלים, כלומר צרכן המנוי ל RS-DVR  יוכל להקליט רק את התוכניות שחברת הכבלים מאפשרת מראש להקליט. ההקלטה נעשית באחת משתי דרכים: הקלטה עתידית או הקלטה בזמן אמת שמתבצעות באמצעות השלט הרחוק ולחיצה על כפתור "הקלט". כאשר הממיר מקבל את פקודת "הקלט" מהשלט הרחוק, הוא משדר את הפקודה לשרת המרכזי , שמוודא בין היתר כי הצרכן הספציפי מורשה להקליט את התוכנית הספציפית ע"פ תוכנית המנוי שלו.   
 
  עותק של ההקלטה נוצר רק כשצרכן מסוים ביקש להקליט אותו, והוא נשמר באופן אינדיווידואלי עבור כל צרכן שביקש את ההקלטה. כמספר הבקשות להקלטה כן מספר ההעתקים. הצרכן יכול לצפות בתוכנית שהקליט אך הוא אינו יכול להעתיק אותה לדיסק חיצוני או וידאו, מה שכן ניתן לעשות בממיר DVR. כאשר הצרכן מעוניין לצפות בהקלטה, עליו לבחור באמצעות השלט הרחוק מתוך  רשימת התוכניות המוקלטות של התפריט המוצג על גבי המסך. 
 
חברת הכבלים טענה כי היא צד פאסיבי בתהליך ההקלטה ואילו הצרכן הוא שבוחר ומקליט. לכן, בהתאם להלכת SONY v. Universal, , היא לא תחוב בהפרת זכויות יוצרים רק משום שהיא מספקת מכשיר  שמאפשר לעשות עותקים, כמו מכשיר הוידאו שעמד למבחן בבמקרה ההוא.   
 
אולם בתהמ"ש קבע שחברת הכבלים היא שמבצעת את העותקים ולא הצרכן, כיוון שה- RS-DVR אינו מכשיר אלא שירות שניתן ע"י חברת הכבלים הדורש מעורבות פעילה וממושכת שלה:  
 בלחיצה על כפתור "הקלט" ב RS-DVR  , נשלחות הפקודה למחשבים שונים ולשרתים של חברת הכבלים, בשונה ממכשיר וידאו סטנדרטי. כמו כן גם הבעלות על הממיר נשארת בידי חברת הכבלים, ולא בידי הצרכן. חברת הכבלים לא רק מספקת את הממיר, אלא היא גם קובעת מאילו ערוצים ניתן יהייה להקליט תוכניות, ומתחזקת ומפעילה את כל הציוד הכרוך במערכת ה RS-DVR. חברת הכבלים בעלת שליטה פיזית על השרת , ואחראית להקצאת מקום אחסון לכל צרכן על הכונן הקשיח.   
 
מערכת ה -STS-DVR  (set- top storage) לעומת זאת, אומנם בעלת מראה זהה ל RS-DVR  , אולם היא פועלת בצורה שונה. היא מקליטה את התוכנית ישירות לכונן הקשיח של הממיר הנמצא בבית הצרכן, ללא צורך במערכת מורכבת של רשת מחשבים ובקרה רציפה של חברת הכבלים כשל מערכת ה RS-DVR. שירות STS-DVR מוצע ללקוחות הכבלים הדיגיטליים תמורת תוספת תשלום חודשית, וניתן להקליט כל תוכנית מתוך רשימת התוכניות עליה  שילמו מראש, בהתאם ל"תוכנית המנוי".  
כך גם VCR ו DVR ,מכשירי הקלטה ביתיים המאפשרים לצופי הטלויזיה להקליט תוכניות על גבי קסטות וידאו או די-וי-די הם יחידת ציוד עצמאית, שהצרכן יכול לקחתה ולחברה לטלויזיה כדי להקליט תוכניות. מכשיר וידאו עובר לבעלותו של הצרכן, ובלחיצת כפתור הוא יכול להקליט כל  תוכנית שיחפוץ. מכאן נובע למעשה הממצא של בית המשפט בפרשת סוני כי הקשר היחיד בין סוני וצרכן הוידאו מתרחש רק בעת מכירת המכשיר. 
 לעומת כל אלו, ה RS-DVR  דומה יותר דווקא לשירות ה VOD   (video on demand) ,המוצע לצרכן כחלק מהשירות הדיגיטלי, ושמאפשר לו לצפות בכל זמן שיבחר בתוכניות קבועות מראש שנבחרו ע"י חברת הכבלים ,  לפי רשיון בין חברות הכבלים ובעלי חברות הסרטים והתוכניות. התוכניות המופיעות ב VOD שמורות על מחשבים של השרת הראשי ומועברות בערוץ מיוחד שמאפשר לצרכן לבחור בתוכנית הרצויה ולשלוט ב playbac k .  בשתי המערכות חברת הכבלים מחליטה איזה תוכן יהיה זמין לצפייה  על פי בקשת הצופה. בשתיהן התוכנית מאוחסנת מחוץ לבית הצרכן, על השרת המרכזי של חברת הכבלים, ויש נתיב הובלה מוצפן להעברת ההקלטות מהשרת לממיר שבבית הצרכן.  
 
בהתאם להיקש המתבקש, גם לשירות ה RS-DVR  דרוש רשיון מחברות הסרטים והטלויזיה כמו זה הדרוש לשירותי VOD  . כמו כן, גם העותקים הנשמרים על מנגנון הזכרון הזמני מפרים זכויות יוצרים, למרות שבכל רגע נתון עוברות רק 3 תמונות מהתוכנית. זאת מאחר וכל התוכן של התוכנית מועבר בסופו של דבר, ומשמש להכנת עותק קבוע בשרת.  
  
טענה נוספת שהועלתה היא כי שידור התוכנית המוקלטת פוגע בזכות הביצוע הפומבי של חברות הסרטים והטלויזיה. בתהמ"ש קיבל טענה זו בקובעו כי הצרכן אומנם לוחץ על כפתור "הקלט" אולם חברת הכבלים ורשת המחשבים אחריות על תהליך הכנת והפקת ההקלטה.  
 
בתהמ"ש המשיך וקבע שאין מדובר בשימוש ביתי אלא ציבורי, מאחר ואין זה משנה אם ציבור הצופים יצפה בהקלטות בזמנים שונים ובמקומות שונים דהיינו כל אחד בביתו שלו.
 
 
 לסיכום, בתהמ"ש קיבל את טענת חברות הטלויזיה והסרטים כי המערכת הנדונה מפרה זכויות יוצרים. חברת הכבלים היא אשר מבצעת העתקה של הסרטים והתוכניות ואין המדובר בהעתקות ביתיות מותרות. עוד מפרה חברת הכבלים את זכות הביצוע הפומבי של בעלי התכנים. 
פסק דין זה מנסה לשמר את הגבול ההולך ונהיה מטושטש בין שימוש ביתי לבין שימוש פומבי ביצירות בעולם של בידור אודיו-ויזואלי, שבו רוחב הפס מאפשר העברת קבצי וידאו ואודיו בין הספק לצרכן ותקשורת דו-כיוונית בינם. יהיה מעניין לראות האם בית המשפט לערעורים – אליו כבר ערערה חברת הכבלים - ישמור אף הוא על גבול זה.
 
  
Twentieth Century Fox Film Corp. v. Cablevision Systems Corp. (06-cv-03990-DC , U.S District Court for the  Southern District of New Yor k .  22.3.07
צור קשר

אני מעוניין בקבלת ניוזלטר חינם
ועדכונים על דיני קניין רוחני,
זכויות יוצרים, סימני מסחר,
דיני מדיה ותקשורת ודיני אינטרנט
לכתובת הדואר האלקטרוני.