זכויות יוצרים, קניין רוחני, דיני מדיה ואינטרנט - עו"ד טוני גרינמן

דיני אינטרנט: גרוקסטר זה לא נאפסטר: בית משפט אמריקאי הכשיר שירותי החלפת קבצים באינטרנט בטכנולוגיית פיר - טו - פיר

מאי 2003
 
בפסק דין מהפכני זה תבעו תעשיות המוזיקה והסרטים את החברות גרוקסטר וסטרימקאסט. אלו הן חברות המפעילות שירותים להחלפת קבצים באינטרנט באמצעות תוכנות המופצות ברשת וניתנות להורדה, חינם אין כסף, לכל דורש. התוכנה מאפשרת  למשתמש להחליף קבצים עם משתמשים אחרים, ובין השאר, קבצי אודיו ווידאו המוגנים בחוק זכויות יוצרים.
 
גרוקסטר מפיצה גרסה של התוכנה קאזה, ומשתמשת בטכנולוגיית רשת של חברת פאסט-טראק, אשר גם היא נתבעת במשפט, ואילו סרימקאסט מפיצה את התוכנה מורפאוס העושה שימוש בטכנולוגיה הפתוחה של גנוטלה.  על אף השוני ביניהן, שתי התוכנות מבוססות על טכנולוגיית פיר - טו - פיר (עמית אל עמית), זוהי רשת תקשורת בין מחשבים, שבאמצעותה יכולים המשתמשים להחליף קבצים המאוחסנים על מחשביהם ישירות עם משתמשים אחרים. מן הסתם, רבים מן הקבצים המוחלפים ברשתות אלה, אך לא כולם, הנם קבצי מוסיקה ווידאו בלתי חוקיים.
 
השאלה העולה בפסק הדין היא האם הנתבעות אחראיות בהפרה תורמת ו/או שילוחית של זכויות יוצרים בשל השימוש הבלתי חוקי הנעשה בתוכנות המופצות על ידן.
 
כפי שהובהר בפרשת נאפסטר, תנאי מקדמי להקמתה של אחריות תורמת ו/או שילוחית להפרת זכות יוצרים הוא קיומה של הפרה ישירה על-ידי מפר עיקרי - במקרה זה משתמשי הקצה, שהם המשתמשים הביתיים. מאחר ואין עוררין על כך שחלק מהמשתמשים עושים שימוש בתוכנה כדי להוריד שירים וסרטים המוגנים בזכויות יוצרים, נמצא שיש כאן הפרה ישירה של המשתמשים.
 
לאחר שהוכחה קיומה של הפרה ראשית, בחן בית המשפט האם קיימת חבות תורמת של הנתבעות. בפרשת נאפסטר נקבעו שני תנאים מצטברים לכך: הנתבע ידע על הפעילות המפרה של המשתמשים, והוא עודד, גרם או תרם תרומה מהותית לפעילות זו. נתבע ייחשב כמי שתרם תרומה מהותית להפרה, אם, לאחר שנודע לו על הפעילות המפרה, יכול היה לעשות שימוש בידע שלו כדי לעצור את ההפרה. אין ספק שהחברות במקרה זה ידעו כי באמצעות השירות שהן מציעות יהיה ניתן להוריד קבצי מדיה מוגנים בזכויות יוצרים, או במילים אחרות, הן ידעו שבאמצעות התוכנות ייעשה שימוש בלתי חוקי על-ידי המשתמשים הביתיים. אולם, כפי שנקבע בפרשת סוני הידועה, בה תבעה התאחדות הסרטים האמריקאית את חברת סוני על שמכרה מכשירי וידאו, העובדה שסוני ידעה על השימוש הבלתי חוקי שייעשה במכשירים שמכרה אינה מספיקה כדי לחייב את סוני בהפרה תורמת של זכויות יוצרים, מאחר וניתן לעשות במכשירי הוידאו שימוש חוקי, כמו גם שימוש בלתי חוקי.  גם כאן, קבע השופט, ניתן לעשות שימושים חוקיים בתוכנות להחלפת הקבצים, כמו למשל החלפה של קבצי מוזיקה שאינם מוגנים בזכויות יוצרים (מוזיקה קלאסית למשל) או סתם החלפה של תוכנות המופצות בחינם ברחבי הרשת.
 
אם כן, השאלה המרכזית שיש לשאול היא האם גרוקסטר וסטרימקאסט היו יכולות לעשות משהו, מלבד להפיץ את התוכנה, כדי לעצור את ההפרה של המשתמשים. כדי לענות על שאלה זו, יש לבדוק את הטכנולוגיה בה נעשה שימוש בכל אחת מן התוכנות. במקרה של נאפסטר, נמצאה החברה אחראית להפרה מאחר ונאפסטר סיפקה את רשת התקשורת (אתר, שרתים, מנועי חיפוש וכד') אשר רק באמצעותה יכלו המשתמשים ליצור קשר אחד עם השני. למעשה, החלפת הקבצים לא נעשתה ישירות בין המשתמשים, אלא עברה דרך שרת מרכזי של נאפסטר, אשר הכיל מידע על כל הקבצים הזמינים הנמצאים בכל המחשבים של המשתמשים, וכך ניתב את המשתמש למחשב בו נמצא הקובץ הנחשק.
 
לעומת זאת, במקרה של גרוקסטר וסטרימקאסט נעשה שימוש בטכנולוגיה שונה. זוהי רשת תקשורת אשר באמצעותה יכולים המשתמשים להחליף קבצים ישירות עם מחשבים אחרים, ללא צורך במעבר דרך ציר מרכזי כמו במקרה של נאפסטר, וללא כל התערבות מהותית מצד הנתבעות. במילים אחרות, אם גרוקסטר ו/או סטרימקאט תיסגר ותבטל כל פעילות של המחשבים ברשותה, המשתמשים עדיין יוכלו להמשיך להחליף קבצים ברשת, מה שלא היה במקרה של נאפסטר- ברגע שהחברה הפסיקה פעילותה, המשתמשים לא יכלו לעשות יותר שימוש בשירות החלפת הקבצים.
 
לפיכך, מצא השופט שלא נמצאה כל הוכחה להפרה תורמת של הנתבעות. כעת נותר לבדוק האם חלה הפרה שילוחית מצד הנתבעות. שלא כמו בהפרה תורמת, לא נדרש כאן כל ידע מצד הנתבע. כדי להוכיח הפרה שילוחית יש להראות שלנתבע יש את הזכות והיכולת לפקח על הפעילות המפרה, ושיש לו אינטרס כלכלי ישיר בפעילות זו. אין ספק שהיכולת להחליף שירים וסרטים באמצעות התוכנות שהנתבעות מספקות מהווה מוקד משיכה למיליוני משתמשים. מאחר והתוכנה מופצת חינם, מקור ההכנסה של הנתבעות הוא מפרסומות (בשנת 2001 הייתה לסטרימקאסט הכנסה של 1.8 מיליון דולר מפרסומות בלבד). ככל שיש יותר משתמשים שמורידים את התוכנה, יש יותר מפרסמים, וכמובן יותר הכנסות. אבל כדי להוכיח הפרה עקיפה, לא מספיק רווח כלכלי,אלא יש להראות גם יכולת פיקוח על ההפרה. כזכור, במקרה של נאפסטר נעשה שימוש בשרת מרכזי אשר הכיל מידע על המשתמשים. באמצעות המידע הזה יכלה נאפסטר לחסום משתמשים אשר הפרו את מדיניות החברה. עובדה זו היוותה הוכחה ניצחת לכך שנאפסטר יכלה לחסום משתמשים שהחליפו קבצים מוגנים בזכויות יוצרים. מאחר ולא עשתה זאת, נמצאה נאפסטר אשמה בהפרה שילוחית, בגין ההפרה הישירה של המשתמשים, מה שאין כן במקרה זה: התוכנות שהנתבעות הפיצו עושות שימוש ברשת תקשורת שנמצאת לחלוטין מחוץ לתחום השליטה שלהן, ועל כן אין להן שום יכולת פיקוח על המשתמשים או על הפעילות המפרה הנעשית על ידם.
 
על אף שהנתבעות לא נמצאו אשמות בהפרה תורמת ו/או שילוחית של זכות יוצרים, השופט לא נשאר חייב, ואמר כי בית המשפט אינו עיוור לאפשרות שהנתבעות יצרו מלכתחילה את השירות שלהן באופן כזה שיאפשר להן להתחמק מאחריות, ובאותה העת להפיק רווח מהעובדה שהתוכנות מהוות מוקד משיכה דווקא משום השימוש הבלתי חוקי שניתן לעשות בהן; ומאחר ובית המשפט אינו יכול לעשות דבר בנידון, הוא מניח שהפתרון יבוא מבית המחוקקים באמצעות שינוי מתאים של החוק הקיים.
צור קשר

אני מעוניין בקבלת ניוזלטר חינם
ועדכונים על דיני קניין רוחני,
זכויות יוצרים, סימני מסחר,
דיני מדיה ותקשורת ודיני אינטרנט
לכתובת הדואר האלקטרוני.