זכויות יוצרים, קניין רוחני, דיני מדיה ואינטרנט - עו"ד טוני גרינמן

דיני אינטרנט: האינטרנט הוא בכל מקום

דצמבר, 2003                 
 
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את בקשת הנתבעים להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים באינטרנט.
 
בתביעה העיקרית נטען, בין היתר, על ידי התובעים כי הנתבעת, חברה העוסקת בבניית אתרים, הציגה ושיבצה עשרות יצירות צילומיות באתרים מסחריים שנבנו על ידה ללא הרשאה ותוך הפרה של זכות היוצרים והזכות המוסרית של היוצרים בצילומים. במסגרת התביעה העיקרית שהוגשה בירושלים הגישו הנתבעים בקשה להעברת הדיון לבית המשפט המוסמך בחיפה, היא מקום מושבם.
 
התובעים טענו כי ניתן להגיש תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים באינטרנט בכל מקום בארץ, משום שהפרות הנתבעים מבוצעות למעשה באתרי אינטרנט בכל רחבי הארץ, לרבות בירושלים.
 
בית המשפט ציין כי אין עדיין מקור חוקי המסדיר את נושא סמכות השיפוט בתביעות בנושאי אינטרנט בארץ. בהיעדר כלל ספציפי בחן בית המשפט את שאלת הסמכות לפי הקבוע בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי. על פניו אין בתקנה חלופה המתאימה בדיוק למקרה. השופט קבע לגבי החלופה של "מקום עסקו של הנתבע" בהקשר האינטרנט - כי לכאורה ניתן לומר שמקום מושבו של האינטרנט הוא "בכל אתר ואתר", אך אין ללכת לפי מיקומו של השרת, משום שיכול להיות במקום נידח, שאיננו מעשי לאף אחד מן הצדדים.
 
השופט ציין עוד כי הנטייה היום הינה שלא להעביר תובענות לבית משפט במחוז אחר, בנימוק של "מרב הזיקות" או "מאזן הנוחות" בין הצדדים. המטרה הרלוונטית היא של נוחות הדיון - ההנחה היא כי עדיף לקיים את הדיון בבית המשפט שלו הזיקות הגיאוגרפיות הרבות ביותר לסכסוך נושא התביעה, שכן אז ייקל על הבאת עדים וראיות בפני בית המשפט. ואולם, קבע השופט, כי שטחה המצומצם של מדינת ישראל והמרחקים הקצרים בין עריה, מקשים לקבל את ההנחה כאילו קיום דיון בבית משפט במחוז אחר ייחשב כחיוני להבטחת נוחות הצדדים.
 
השופט קבע כי יש לפרש את התקנות בהתאם למצבים חדשים הנוצרים בחיינו, ויש לפסוק כך גם ללא צורך בחקיקה נוספת. פרסום התמונות המפרות באתרי האינטרנט מקנה לבית המשפט המחוזי בירושלים את הסמכות המקומית הדרושה לו על מנת לדון בתביעה העיקרית לפי החלופה בתקנה 3(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי - "מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים", שכן האתרים מתפרסמים בכל מקום בארץ.
 
פסק הדין מעלה סוגיה חשובה של סמכות שיפוט בתביעות הקשורות באינטרנט. אמנם, על פי הפסיקה האמריקאית הפעלת סמכות השיפוט תוכרע על ידי בחינת האופי של האתר. כאשר מדובר באתר אינטראקטיבי או אתר בעל אופי מסחרי, שמכוון פעילותו לאזור השיפוט, או אז תהיה לבית המשפט סמכות שיפוט גם אם השרת איננו ממוקם באזור שיפוטו. אתר כזה מובחן מאתר הנושא אופי פסיבי, כאשר התביעה בקשר לאתר כזה צריכה להיות מוגשת רק באותו אזור שבו השרת ממוקם, אזי גם אם יוכח כי גולשים מהאזור האחר אכן גלשו לתוך האתר המקומי. פסיקה זו מאוזכרת בפסיקה של בית המשפט המחוזי, אולם, לא נעשה ניסיון לבחון את טיבם של האתרים דרכם בוצעו ההפרות, ואם יש בהם מימד אינטראקטיבי או פעיל של הגולשים.
 
בש"א (י-ם) 2841/03, ת"א 5242/03 רעות אלקטרוניקה ורכיבים בע"מ ואח' נ' מראות אימאג' בע"מ (כב' השופט יוסף שפירא)
צור קשר

אני מעוניין בקבלת ניוזלטר חינם
ועדכונים על דיני קניין רוחני,
זכויות יוצרים, סימני מסחר,
דיני מדיה ותקשורת ודיני אינטרנט
לכתובת הדואר האלקטרוני.