אוגוסט, 2012
לאחרונה נחתמה אמנה חדשה בבייג'ין הנוגעת לזכויות המבצעים שמטרתה לעגן את זכויותיהם של מבצעים של יצירות אודיו-ויזואליות המוגנת בזכויות יוצרים, כגון שחקנים שמשחקים במחזה או בסרט.
בישראל זכויותיהם של המבצעים מעוגנות בחוק זכויות מבצעים ומשדרים. אלה בעיקרן זכויות שמאפשרות למבצע למנוע שימושים בביצועם ללא הסכמתם. לפי החוק, המבצע רשאי למנוע שימושים בביצועו. נדרשת הסכמתו לטביעה של היצירה, משמע הסרטה של הביצוע או הקלטה של הסאונד וכל דרך אחרת המקבעת את ביצועו. פעולות נוספות הדורשות הסכמת המבצע הן שעתוק, שידור והפצה.
בנוסף, החוק הישראלי מעניק למבצעים זכות לתמלוגים ראויים למבצע בגין הצגה והמשעה של ביצועו.
במישור הבינלאומי, עד כה, רק מבצעים ישראליים של ביצועים קוליים בלבד (זמרים, נגנים) זכו להגנה כלשהי מעבר לים. זאת, מכוח הוראות הצווים שנתנו תוקף לאמנת רומא ולאמנת "טריפס". לעומתם, מבצעים אודיו-ויזואליים לא זכו להגנה בינלאומית. זאת, להבדיל מהמצב בתחום זכויות היוצרים שבו האמנות הבינלאומיות מעניקות הגנה לכלל היוצרים.
אמנת בייג'ין להגנה על ביצועים אודיו-ויזואליים, שנחתמה ביוני 2012 ותכנס לתוקף כאשר יאשררו אותה 30 מדינות, קובעת זכויות מינימאליות שהמדינות הלוקחות בה צד חייבות לעגן בחקיקה המדינתית, כאשר כל מדינה יכולה לקבוע בחקיקה שלה הגנה רחבה מזו הניתנת באמנה:
מה הן הזכויות שקובעת אמנת ביג'ינג ביחס למבצעים?
זכות הטביעה - בנוגע לביצועים שלא נטבעו, משמע לא הוקלטו, צולמו או נקבעו בכל אמצעי קיבוע אחר, המבצעים יכולים למנוע את השידור וההפצה של הביצוע שלהם. המבצע יכול גם למנוע טביעה של הביצוע אם טרם קיבעו אותו. לדוגמא רקדן המבצע ריקוד יכול לאסור לצלם אותו.
זכות שעתוק - למבצעים יש זכות שלא לאשר שעתוק של טביעה של הביצועים שלהם.
זכות ההפצה- על מנת להפיץ את הביצוע נדרש אישור ממבצע היצירה.
זכות ההשכרה- למבצעים יש זכות שלא לאשר השכרה מסחרית של הביצוע שלהם, גם אם גם כבר הופצו באישור המבצע.
העמדה לרשות הציבור- למבצעים יש זכות שלא לאשר העמדה לרשות הציבור של הביצועים שלהם, מקובעים או לא, באמצעות תקשורת קווית או אלחוטית (לרבות אינטרנט אלחוטי או חוטי, כך שהציבור יכול לקבל גישה אל הביצוע במקום וזמן לפי בחירתו. יצוין כי הזכות הזו, למנוע העמדה לרשות הציבור לא קיימת עדיין בחוק הישראלי, אשר מוגבלת לשידור, השכרה, הפצה, ייבוא או החזקה, זאת בניגוד לקיומה בחוק זכות יוצרים. על כן צפוי תיקון מהותי לחוק זכויות מבצעים ומשדרים בעניין זה.
זכות השידור- למבצעים יש את הזכות שלא לאשר את שידור הביצוע לציבור. המדינות החתומות על האמנה יכולות להחליט כי במקום הזכות לאשר את השידור תקבע זכות לתמלוגים הוגנים שיינתנו למבצעים עבור השידור, כאשר המדינות יכולות להחליט גם להגדיר תנאים בחקיקה על מנת לוודא מימוש הזכות לתמורה הוגנת.
העברת זכויות-
המדינות החתומות על האמנה יכולות לקבוע בחקיקה כי מבצע שהסכים לטביעה של הביצוע שלו הזכויות לאישור העתקה, הפצה, השכרה, העמדה לרשות הציבור ושידור הביצוע עוברות לידי למי שהפיק את הצילום או ההקלטה של הביצוע בכפוף להסכמה חוזית בין המבצע למפיק ההקלטה, המדינות יכולות לדרוש בחוק שהסכם כזה יעשה בכתב. המדינות החתומות על האמנה יקבעו תנאים לפיהם יש לספק למבצע תמלוגים תמורה הולמת עבור כל שימוש בטביעה. קביעה זו דומה לזו הקיימת בחוק הישראלי לפיה מבצע זכאי לתמלוגים ראויים עבור שימוש בביצוע שלו.
תקופת הזכויות -
לפי האמנה נקבע זמן הגנה מינימאלי של 50 שנה מיום קיבוע הביצוע (בצילום, הסרטה, הקלטה וכל אמצעי אחר), מדובר בתקופה מינימאלית ועל כן המדינות החתומות יכולות להעניק למבצע זמן הגנה ארוך מזה.
באמנה נקבע כי לא ניתן להתנות את הזכויות הניתנות במסגרתה בקיום הליכים פורמאליים, לדוגמא לא ניתן להתנות מתן זכויות ברישום הזכויות.
הזכות המוסרית של המבצע
האמנה מעגנת את הזכות המוסרית של המבצע. במסגרת זכות זו למבצע יש את הזכות לקבל קרדיט על הביצוע שלו בעת השימוש בו אלא אם לא ניתן לתת קרדיט בגלל אופן השימוש. בנוסף, למבצע יש זכות להתנגד לשינוי בביצוע שיכול לגרום לנזק למוניטין של המבצע (זכות זו מצומצמת לעומת הזכות הקיימת בחוק הישראלי שבדומה לזכות המוסרית בדיני זכויות יוצרים, מונעת גם פגיעה בכבוד.
האמנה קובעת כי הזכות המוסרית תהיה שייכת למבצע גם אם העביר את זכויותיו בביצוע, משמע שכמו הזכות המוסרית של היוצר, היא איננה ניתנת להעברה.
לעניין הזכות המוסרית לאחר מותו של המבצע נקבע רף מינימום לפיו הזכות המוסרית תשמר לפחות עד שהזכויות העיקריות יפוגו מדינות בהן לא ניתן להוריש את הזכויות המוסריות לאחר מותו של המבצע נכון לרגע אשרור האמנה יכולות לקבוע שחלק מזכויותיו יחדלו מלהתקיים לאחר מותו.
