זכויות יוצרים, קניין רוחני, דיני מדיה ואינטרנט - עו"ד טוני גרינמן

ניצחון או הפסד בעתירה כנגד המאגר הביומטרי?

אוגוסט, 2012

 נצחון או הפסד בעתירה כנגד המאגר הביומטרי?

מאת: עו"ד טוני גרינמן ומירב שביב

 

לאחרונה בית המשפט העליון הכריע בעתירה שהוגשה על ידי מספר גורמים וביניהם האגודה לזכויות האזרח בישראל, בה נדרש לבטל חלקים מחוק המאגר הביומטרי (חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי), או לחלופין ובמידה והדרישה הראשונה לא תתקבל, בית המשפט התבקש לבחון את הצו הקובע פיילוט לבחינת המאגר (כמתחייב בחוק) בטענה כי הוא לא קובע פרמטרים מספקים לבחינת נחיצות המאגר והפרטים הנאספים במסגרתו.
בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה לפיה העתירה הוגשה טרם זמנה וכי

יש להמתין שתעבור תקופת מבחן של שנתיים, כפי שנקבע בחוק, טרם תבחן חוקתיות המאגר. עוד נקבע, בהסכמת המדינה, כי יבחן מחדש הצו כשבמסגרת בחינה זו יש לוודא כי כל הפרמטרים המופיעים בחוק הקובעים ניהול הפיילוט יתקיימו.


בסופה של ההחלטה ציין בית המשפט כי המדינה הודיעה על קיום מאגר ניסיוני, המנותק מהחוק ומהפיילוט הנקבע במסגרתו, וכי היא תפנה לציבור בבקשה להירתם למאגר ניסיוני זה באופן וולנטרי.


מהו המאגר הביומטרי?


המאגר הביומטרי הוא ריכוז נתונים פיזיולוגיים יחודיים כגון טביעת אצבע, תמונת פנים, קשתית העין וכו', שבהתבסס על אותם מאפיינים אלו ניתן לזהות את האדם ברמת וודאות גבוהה. המאגר הביומטרי בארץ יכלול טביעות שתי אצבעות וצילום פנים (לעומת מאגרים נרחבים יותר בהם אוספים לדוגמא טביעות כל האצבעות או בניגוד לכזה בו לוקחים רק טביעות אצבעות ובלי תמונה).


מטרת המאגר, כפי שהוסברה על ידי המדינה בכתב הטענות בתגובה לעתירה וכן בדיונים שהתקיימו בכנסת בנוגע להצעת החוק, היא בראש ובראשונה למנוע התחזות של אדם לאדם אחר באמצעות זיוף תעודת זהות. וכפי שניסחה זאת המדינה בכתב הטענות שלה: "נקודת המוצא של החוק היא מצבן העגום של תעודות הזהות בישראל כיום", הכוונה הן לזיוף התעודה עצמה והן הנפקת תעודת זהות תוך גניבת זהותו של אדם אחר באמצעות התחזות פשוטה.


על מה מבוססת ההתנגדות למאגר הביומטרי?


העותרים הציגו התנגדותם להקמת המאגר הביומטרי במספר מישורים: מישור הליך החקיקה כשלטענתם החוק עבר במחטף (על טענה זו לא נרחיב במסגרת מאמר זה), חשש לדליפת מידע מהמאגר ("נזק בלתי הפיך"), קיומן של חלופות מידתיות שלא נבדקו ופגיעת המאגר בזכות לפרטיות. מעבר לטענות אלו כנגד החוק בכללותו, העלו העותרים טענות פרטניות כנגד אופן ניהול הפיילוט, עליהם נרחיב בהמשך.


טענת העותרים היא כי עצם איסוף ואגירת הנתונים מהווה פגיעה בפרטיות בשל רגישות הנתונים הביומטריים, העובדה כי נטילת טביעת אצבע מהווה חיפוש שהוא למעשה פגיעה בצנעת הפרט וריכוז המידע של האזרחים אצל גורם שלטוני תוך איבוד שליטה של האזרח אודות המידע האישי שלו.


העותרים טענו כי כל נטילה של אמצעי זיהוי מאדם ואגירתם מהווה פגיעה בזכות לפרטיות, הן בהיבט לפיו כל אדם נדרש למסור פרטים אישיים אודותיו והן בהיבט של איסוף המידע על כלל האזרחים כקבוצה. בהקשר הקבוצתי, החשש הוא לא רק מפני חדירה של גורמים חיצוניים (לדוג' גורמי טרור או עולם תחתון) אלא גם חשש של אי שמירה על המידע על ידי הממונים על כך. כדוגמא לכך הביאו העותרים את הצטרפותם של כוחות הביטחון בבקשה להיות חלק מהמאגר שיוקם ולקבל לידיהם גישה למאגר כחלק מפעילותם, המהווה בעצם הרחבה של המטרה הראשונית של המאגר למנוע זיוף תעודות זהות, ואכן בחוק ישנו נוהל לעניין העברת נתונים לידי משטרת ישראל והמשטרה הצבאית. מכיוון שזו אינה מהמטרות הראשונות של המאגר עולה חשש שכך יגדלו ויתרחבו הגורמים בעלי הגישה אל המאגר, שכאמור מצויים בו פרטים רגישים.


עוד טענו העותרים בהקשר זה שריכוז מידע כה רב אצל השלטון מרופף את אושיות הדמוקרטיה בכך שמשנה בצורה משמעותית את מאזן הכוחות שבין האזרח למדינה.


מעבר לטענה של פגיעה בפרטיות בעצם הקמת המאגר, הועלו גם חששות בנוגע לדליפת המידע. בבחינת ההד הציבורי שעלה בתגובה לחוק נראה כי חשש זה היה הבולט ביותר. לטענת העותרים וגורמים רבים מקרב אזרחי ישראל, ישנו חשש כבד משקל של דליפת נתוני המאגר המהווה נזק בלתי הפיך שלא ניתן לתיקון, וכי פרטיהם המזהים של אזרחי ישראל יהיו חשופים לכל ולשימושים שליליים. גניבה של זהות באמצעות שימוש בנתונים ביומטריים חמורה פי כמה מאשר גניבה של תעודת זהות רגילה כי רמת הוודאות בה מתייחסים אל הנתונים הביומטריים גבוהה בהרבה מאשר לתעודת זהות רגילה.


עוד העלו העותרים טענות לפגיעה בפרטיות המתעצמות לאור בעיות אבטחה, נטען כי החשש מפגיעה בפרטיות לא צריך למנוע הקמת מאגרים אך כשמדובר בריכוז כזו של מידע רגיש הוא צריך להיות שיקול משמעותי בהחלטה לגבי הקמתו.


המדינה טענה בתגובה כי ננקטים אמצעים שנועדו למנוע דליפת המידע כגון הצפנת המידע במאגרים באופן שלא ניתן יהיה לקשר אותו לפרטים של האזרחים. הנתונים המוצפים שנקלטים במרשם האוכלוסין מועברים לרשות לניהול המאגר הביומטרי שנמצאת בסמכות שירות הביטחון הכללי.

המדינה הבהירה בתגובתה כי המאגר יהיה תחת רשות המאגר הביומטרי לעיל, שתהיה תחת משרד הפנים ובמנותק ממרשם האוכלוסין, וכי לא תהיה גישה לאף גורם אחר מלבד עובדי הרשות, בעלי סיווג בטחוני גבוהה. עוד פירטה המדינה לגבי אמצעי האבטחה שינקטו וכי המערכת תהיה מנותקת מרשת האינטרנט כך שלא תהיה אפשרות לחדור אליה באמצעותה. 


במסגרת חומרת הפגיעה בשל קיום המאגר עצמו והחשש לדליפת מידע, טענו העותרים כי קיימות חלופות המשרתות את המטרה באופן מידתי יותר. הוצעו מספר חלופות על ידי העותרים, המדינה טענה בנוגע לחלקן כי הן פוגעניות אף יותר מהמאגר ולגבי חלקן האחר כי הן אינן מספקות פיתרון מספק לבעיה אותו בא המאגר לפתור.


בנוגע לפיילוט טענו העותרים כי בניגוד לאופן ניהולו כפי שנקבע בחוק, הצו שהוצע מכוחו לא מפרט את הקריטריונים להצלחת ונחיצות המאגר וכן בחינה של חלופות היכולות לשרת את המטרה של מניעת זיוף באמצעים אחרים. לטענתם הפיילוט בוחן רק את אופן ביצוע עבודת המאגר מבחינה טכנית, לדוגמא אופן נטילת אמצעי זיהוי או אופן ההשוואה בין נתונים אלו לנתונים המצויים במאגר. כך הפיילוט הוא בעצם מבחן שתוצאותיו ידועות מראש ונועד להצלחה.


כפי שנאמר, בית המשפט דחה את העתירה בנוגע לפסילת המאגר עצמו, אך בנוגע לצו ולפיילוט המתנהל על פיו נקבע כי יש לבחון אותו מחדש ולוודא שהקריטריונים לעיל יהוו חלק ממנו.


לא ברור אם מדובר בניצחון או הפסד של העותרים, אומנם המאגר עצמו לא נפסל אך העותרים מרוצים מכך שלפחות הפיילוט יתבצע בצורה בה יש סיכוי שבסופו יוחלט שלא להוציא לפועל את המאגר. 


התרחישים שמתארים העותרים נראה כלקוחים מתוך סרט, שלטון לא דמוקרטי שיעשה שימוש לא ראוי במאגר (והשוואה למחיקת פרטים מן המאגר בגרמניה בשל ההיסטוריה הגרמנית של ריכוז כוח), השתלטות גורמים חיצוניים בעלי מטרות פליליות ועוד. גם אם נניח שהסיכוי שיתרחשו נמוך ביותר (כפי שטוענת המדינה), לאור חומרת התרחישים יתכן ויש בהם כדי למנוע הקמת מאגר ביומטרי והסתפקות בחלופות אחרות, גם אם הן פחות טובות.


מעבר לכך, עצם המחשבה שהשלטון מסוגל לעקוב אחרינו בצורה כזו גורמת פחד מסוים ותחושת אי נוחות. אין ספק שהטכנולוגיה מבורכת, ואין ספק שהיא הקלה על חיינו בכל התחומים, אך אולי יש דברים שצריכים להישאר בפיגור טכנולוגי מסוים.


פסיקת בית המשפט בעתירה נכונה בכך שהיא מאפשרת תקופת מבחן לגיטימית תוך דרישה לתיקון הפרמטרים של הפיילוט כך שבסופה ניתן יהיה לבחון את המאגר. יש לזכור כי ברגע שהפרטים הביומטריים יאספו והמאגר יצא לפועל לא תהיה דרך חזרה, התממשות של אחת התחזיות שפורטו לעיל מהווה נזק בלתי ניתן לתיקון שעוצמת הפגיעה שלו באזרח ובפרטיותו חריפה במיוחד.

 

בג"ץ 1516/12 פרופ' קארין נהון ואח' נ' הכנסת ואח'

צור קשר

אני מעוניין בקבלת ניוזלטר חינם
ועדכונים על דיני קניין רוחני,
זכויות יוצרים, סימני מסחר,
דיני מדיה ותקשורת ודיני אינטרנט
לכתובת הדואר האלקטרוני.