פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב עסק בסוגיה של השמעת מוסיקה בחדרי המתנה במרפאות.
התובעת, הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות, תאגיד לניהול משותף של זכויות יוצרים בישראל, היא בעלת הסמכות להעניק הרשאות להשמעה פומבית ושידור של מוסיקה מוקלטת בישראל וכן אמונה על גבייה והעברת תמלוגים לבעלי זכויות היוצרים במוסיקה. התובעת טענה כי הנתבעים, חברות המפעילות רשת מרפאות עיניים ומנהלן, הפרו זכויות יוצרים על ידי כך שהשמיעו יצירות מוקלטות בחדרי ההמתנה של המרפאות, וזאת מבלי לקבל הרשאה כדין מהתובעת.
ביום 06.08.2013 חוקקה הכנסת את החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראות שעה)- התשע"ג-2013
הרקע לחקיקה, כמובא על-ידי יוזמי החוק, נובע מהתנהלות שוק הספרים בארץ, אשר נשלט בעיקרו בידי שתי רשתות ספרים וסובל מזה שנים רבות מכשל שוק. לדברי יוזמי החוק, המצב השורר פוגע פגיעה ניכרת בתחרות החופשית בתחום, במעמד הסופרים, הספרות והמוציאים לאור, כאשר אלו נאלצים להיענות לתכתיבי הרשתות בכל הנוגע לשיעורי ההנחות, באופן שמפחית את תשלומי התמלוגים לסופרים היוצרים, הנמוכים ממילא. יתר על כן, הדבר מצמצם את מספר חנויות הספרים הפרטיות, כאשר אין ביכולתן להשוות למחירים התחרותיים שמציבות הרשתות.
פסק דין חדש מדגים כלל ידוע בסימני המסחר לפיו מונחים גנריים ותיאוריים בדרך-כלל חופשיים לשימוש. מונח שבמקור לא היה גנרי, עשוי להפוך לכזה מחמת נסיבות השימוש בו. התובעת, עמותה למען חיות משק, פועלת למען רווחת חיות המשק ולצמצום סבלן של התרנגולות המטילות בפרט, טענה כי הנתבעת, חברה המשווקת ביצים אשר הוטלו על-ידי תרנגולות שאינן חיות בכלובים, הפרו זכויותיה בסימן הרשום "ביצי חופש", כאשר עשו בו שימוש ללא רשותה ושלא כדין. הנתבעת לא הכחישה את השימוש, אולם לגרסתה לא היה הסימן כשיר לרישום מלכתחילה, בהיותו סימן "תיאורי"- לתיאור הטובין.
גללי כלבים ברחובות עיר מהווים מטרד והרשויות המקומיות מתקשות בטיפול בבעיה ובאכיפת החוק בתחום. התובע הגה רעיון הנותן מענה לבעיה בדמות זיהוי צואה באמצעות DNA ואיתור בעלי הכלבים הסוררים. רעיונו זה יושם כפיילוט על-ידי עיריית פתח-תקווה, באחת משכונות העיר. טרם היישום, התובע הציע את שירותו לצורך ביצוע תכנית הפיילוט והתעקש לתפקד כספק יחיד, אולם, משבחרה העירייה לפעול לבדה ליישום הרעיון וויתרה על שירותו זה, עתר התובע לבית המשפט המחוזי בטענה להפרת זכויות היוצרים על הרעיון, וכן בהצגת מצג שווא ביודעין למען קבלת פרטי הרעיון.
פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט הפדרלי לערעורים בסבב השני בארה"ב מרחיב שוב את גבולות השימוש ההוגן ביצירה קיימת לשם יצירת יצירה אמנותית חדשה שהיא טרנספורמטיבית. התובע, פטריק קאריו הינו צלם מקצועי. במשך מספר שנים חי ועבד בקרב תנועת ה"ראסטאפרים" בג'מייקה. באמצעות מערכת היחסים שפיתח עימם, התאפשר לו לצלמם בצילומי דיוקנאות ונוף. אלו התפרסמו בספר בשם "Yes Rasta". הנתבע, ריצ'רד פרינס, הינו אומן ידוע ומוביל בז'אנר המכונה אומנות ניכוס (Appropriation Art). ביצירותיו משכפל תמונות וצילומים של יוצרים אחרים, ומשלבם בציור ובקולאז' בקונטקסט שונה מהיצירה המקורית.
לרגל 60 שנה לעצמאות מדינת-ישראל, החליטה "משכל", הוצאה לאור, על פרסום סדרת ספרים חגיגית הכוללת תמצית אוצרות הרוח ונכסי התרבות של הספרות היהודית והעברית, ביניהם, "ספר האגדה", קובץ אגדות-עם אשר ערכו חיים נחמן ביאליק ויהושע רבניצקי, בתחילת המאה הקודמת, במולדתם שבאוקראינה. לשם כך, קיבלה משכל רישיון מהוצאת כנרת-זמורה ביתן, שהיא, לפי הבנתה, בעלת זכות היוצרים ביצירה, לאחר שרכשה במרוצת השנים את הוצאת "דביר", המוציאה לאור המקורית של הספר באוקראינה. ניניו של רבניצקי, שהינם גם יורשיו, סוברים כי הינם בעלי זכות יוצרים בספר וכי ההוצאות הפרו את זכויותיהם אלו, על-ידי הוצאת הספר ועת ביצעה משכל שינויים בספר, בין היתר הוציאה אותו בצורה מקוצרת, ללא דברי הפרשנות שהוספו על-ידי המחברים והניקוד.
