זכות יוצרים היא אחת מזכויות הקניין הרוחני. זכות יוצרים היא למעשה מערך של זכויות ייחודיות שהוענקו ליוצר של יצירה מקורית (ובמקרים מסוימים לאחר, כגון מעבידו) לנצל את היצירה במרבית דרכי הניצול המוכרות, ולהפיק ממנה את התועלת הכלכלית הטמונה בה, או להרשות לאחר לעשות כן. מתן זכות יוצרים ליוצר נועד לתת תמריץ ליצירה, זאת על מנת להרבות ולגוון את עולם הביטויים, דבר שמעשיר את החברה בכללותה.
 
בתי משפט קבעו כי זכות יוצרים היא זכות קניינית. ככזו היא זוכה לרמת הגנה גבוהה. בית המשפט העליון ציין לא אחת כי זכות יוצרים היא גם זכות אדם בסיסית. מהות זו של זכות יוצרים מובנת למדי באירופה הקונטיננטלית, בה נוהגים על-פי שיטת "זכויות היוצרים" (droit d'auteur) שמקדשת את ההגנה על היוצר המקורי, גם לאחר שזכויות הניצול ביצירותיו עברו לגוף עסקי. היא מורגשת פחות בעולם האנגלו-אמריקאי, שהוא עולם "זכות ההעתקה" (copyright). העולם האנגלו-אמריקאי שם דגש על הגנת בעלי זכויות היוצרים, יהיו אשר יהיו, מעת לעת. לעיתים רבות, אלה אינם היוצרים עצמם, אלא חברות עתירות ממון, כגון חברות הקלטה, גופי שידור, אולפני סרטים וחברות תוכנה, שרכשו מהיוצרים את הזכויות. בישראל נוהגת שיטה שמבוססת בעיקרה על השיטה האנגלו-אמריקאית, אולם יש בה גם עקבות של השיטה האירופית. כך, למשל, בכל הקשור להגנה על הזכויות המוסריות של היוצר, אשר יידונו להלן.

 

הגנתה של יצירה אינה תלויה בסימן © או ברישום או בכל הליך פורמלי אחר. היא מתקיימת באופן אוטומטי מרגע היצירה. הסימן עוזר אמנם לבעל זכות יוצרים להודיע על זכותו בפני העולם, אך העדרו אינו מפקיע את ההגנה מן היצירה. בישראל בכלל לא קיים משרד לרישום זכויות יוצרים. יש אמנם מדינות, כגון ארה"ב, שמקיימות שיטת רישום, אך גם בהן הרישום אינו חובה והיצירה תהיה מוגנת גם אם לא נרשמה. עם זאת, תיעוד היצירה,  על-ידי הפקדתה אצל עוד או נוטריון, או ברישומה במשרד זכויות היוצרים האמריקאי מאוד מומלץ. הדבר יסייע מאוד לבעל זכות היוצרים במקרה שיידרש להוכיח כי יצירה אחרת הועתקה ממנו.

 

 

זכות יוצרים אינה נכס נצחי. היא קיימת לזמן מוגבל ולאחריו היצירה הופכת לנחלת הכלל. עם זאת, הזכות ניתנת לתקופה ארוכה למדי, באופן שהיא מאפשרת הנאה כלכלית מהיצירה ליוצר וליורשיו למשך שלושה דורות. לגבי מרבית היצירות, הזכות קיימת עד לתום השנה ה- 70 שלאחר השנה שבה נפטר היוצר (כלל החיים + 70). לכן, זכויות היוצרים בכל יצירותיו של יוצר פוקעות במועד אחד, בין שנוצרו בצעירותו ובין שנוצרו בימיו האחרונים.תקופת ההגנה על זכויות יוצרים ארוכה באופן משמעותי מתקופת ההגנה של סוגים אחרים של קניין רוחני, כגון פטנטים ומדגמים. זכות יוצרים ביצירה משותפת נמשכת עד לתום השנה השבעים שלאחר מותו של היוצר האחרון שנפטר. זכות יוצרים בתקליט קיימת למשך 50 שנה בלבד. הוא הדין בצילומים שצולמו לפני 25.5.08.

 

האם חומר שפורסם באינטרנט הוא נחלת הכלל ?

טעות חמורה היא לחשוב שכל מה שמופיע באינטרנט הינו נחלת הכלל וניתן להעתקה בצורה חופשית. דיני זכויות יוצרים שרירות וקיימות גם באינטרנט. חוק זכות יוצרים החדש מ- 2007 מבהיר כי זכות היוצרים כוללת גם את הזכות להעתיק יצירה באמצעים דיגיטליים וכן להעמידה לרשות הציבור ברשת תקשורת אלקטרונית. אמנם, ניתן למצוא ברשת תכנים שאינם מוגנים בזכויות יוצרים, או שמותרים להעתקה ו/או הפצה במידה זו או אחרת, כגון תכנים המופצים תחת רישיון של ארגון ה-  creative commons. עם זאת, כדאי לצאת מנקודת מוצא שיצירות המופיעות ברשת מוגנות בזכות יוצרים, אלא אם צוין אחרת ולא ההיפך. המשפטים המפורסמים בפרשות "נאפסטר" ו"גרוקסטר", שדנו בהפרות זכויות יוצרים שהתבצעו ברשתות לשיתוף קבצים מדגימים את תחולתן של זכויות יוצרים באינטרנט. עם זאת, בהעדר הסדר חקיקתי בקשר לאחריותם של ספקי שירות להפרות שמתבצעות באינטרנט, עדיין קיימות שאלות עד כמה ובאיזה תנאים הם פטורים מחבות בגין הפרות שמתבצעות בידי גולשים. אף-על-פי-כן, אין ספק בדבר החבות הישירה של המשתמש המעתיק או מעמיד לרשות הציבור ברשת יצירה מוגנת ללא רישיון מאת בעל זכות היוצרים .

 

חוק זכות יוצרים מעניק לבעל זכות יוצרים אגד של זכויות בלעדיות לניצול יצירתו, הכולל: זכות ההעתקה, דהיינו הזכות להפיק עותקים של היצירה, בכל אמצעי מדיה; זכות הפרסום, שהיא הזכות להוציא עותקים של היצירה לציבור; זכות הביצוע הפומבי, שהיא הזכות לבצע את היצירה בפומבי; זכות השידור, לרבות באמצעות שידור והעברה בכבלים או ברשת האינטרנט; זכות העיבוד (הזכות לעשיית יצירה נגזרת), שהיא הזכות להכין יצירות אחרות, המבוססות על היצירה; זכות ההשכרה, שהיא הזכות להשכיר יצירה קולנועית, תוכנה או תקליט לצורכי מסחר, וזכות ההעמדה לרשות הציבור, שהיא הזכות להעמיד יצירה לרשות הציבור בזמן ובמקום לפי בחירתו (זכות שהותאמה במיוחד לעידן האינטרנט). כל הזכויות הללו חלות ביחס ליצירה בשלמותה או לכל חלק מהותי ממנה. מכאן, שכל מי שיבצע פעולה מן הפעולות לעיל ללא הרשאה מאת בעל זכות היוצרים מפר בכך את זכותו. וזאת, בין שהמפר התכוון לכך, בין לאו, בין שהפיק מההפרה תועלת כלכלית, בין לאו ובין שאחרים הפרו גם כן את זכויות היוצר, בין אם לאו. כל האמור לעיל כפוף סייגים שונים הנובעים מההיתרים לעשיית שימושים מסוימים ביצירות, ללא הסכמת בעל זכות יוצרים. החשוב מבין הסייגים הלוא הוא היתר השימוש ההוגן. אדם שעושה שימוש הוגן ביצירה למטרות כגון דיווח עיתונאי, מחקר,סקירה, לימוד עצמי, הוראה ובחינה בידי מוסד חינוך,הבאת מובאה או ביקורת אינו מפר את זכות היוצרים ביצירה, גם אם השימוש נעשה ללא הרשאה מאת בעל זכות היוצרים. הגינות השימוש נבחנת, בין היתר, בהתחשב בכמות החומר שנלקח מבחינה איכותית וכמותית, אופי היצירה הראשונה, אופי השימוש והשפעתו על ערכה הכלכלי של היצירה.

 

בנוסף על הזכויות הכלכליות ביצירה, במרבית מדינות העולם כמו גם בישראל, היוצר של יצירה נהנה מן "הזכות המוסרית". זוהי זכות אישית של היוצר, אשר לה שתי פנים: זכות למנוע סילופים, פגמים ושינוי צורה ופעולות פוגעניות אחרות ביצירתו, שיש בהן משום פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר; וזכות לקבלת "קרדיט" בגין היצירה, בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות המקרה. הזכות המוסרית היא זכות אישית שבאה לכבד את הקשר האישי והרגשי שבין היוצר לבין יצירתו. היא שייכת ליוצר היצירה, גם לאחר שמכר את זכויותיו הכלכליות ביצירה, ואינה ניתנת להעברה, אם כי היא ניתנת לויתור במידה זו או אחרת.